במידה ותהיתם, אז לא, זה לא הרכב שלי. אבל תראו איך הצבעים שלו מתאימים לצבעים של הבלוג שלי! - אני חייב אחד כזה!

לפני קרוב לשנתיים כתבתי את הפוסט: "למרות שיום כיפור – לא סולח למי שעיצב את הרדיו דיסק שלי", מלבד העובדה שברגע זה אני יושב ובוחן את סגנון הכתיבה הישן שלי, מזדעזע ממנו, ולא מבין למה עוד אז היו אנשים שנכנסו, קראו והיו בטוחים שנהנו, קשה לי להאמין ששנתיים אחרי, עם רכב אחר לגמרי, אני עדיין מוצא את עצמי מתעצבן על מי שעיצב את הממשק של הרדיו דיסק שלי ברכב. מה יש לקהילת מעצבי הרדיו דיסק נגדי?

הפעם, מצאתי את עצמי ברכב עם פאנל שליטה על ההגה. אין ספק שמדובר בעיצוב חכם יותר שחוסך מהמשתמש את הצורך להוריד את היידים מההגה ועקב כך להסיר את המבט, ואת תשומת הלב, מהכביש. הנה פאנל השליטה שנמצא על ההגה בצד השמאלי שלו:

רואים את שני הכפתורים השמאליים ביותר? הם די פשוטים ותפקודם ברור – הם שולטים על עוצמת הסאונד. הסימון פלוס מרמז שלחיצה עליו תגביר את הצלילים הבוקעים מהרמקולים והסימון מינוס עושה בדיוק להפך, עד כאן הכל טוב וברור. אבל מה עושים שני הכפתורים לידם, אלו שהסימון שלהם הוא חץ למעלה וחץ למטה? שאלה מצויינת! אני, בתמימותי, חשבתי שהכפתורים האלו יחליפו לי את הערוצים ברדיו, כלומר, נגיד שאני שומע את טל ואביעד בדרך לעבודה ואז הם יוצאים לפרסומות (או שיש את הפינה של זו שמדברת על יחסי הורים וילדים. אני לא מסוגל להקשיב לה) ואני רוצה להעביר תחנה, אז במקום שאלחץ על התחנות הקבועות שנמצאות בפאנל הקבוע ברכב אוכל להשתמש בכפתורים האלו ולחסוך מלהוריד את היד מההגה ולאבד מעט תשומת לב. מסתבר שטעיתי.

מישהו, ואני לא רוצה לנקוב בשמות (בכל זאת, מדובר ברכב יפני ולך תדע מי מהם אשם – הם כולם נראים אותו הדבר), החליט שעדיף יהיה ששני הכפתורים האלו יכוונו לך את התדר של הרדיו, כלומר – ישנו את ערך התדר למעלה ולמטה.

למה?? למה?? פאנל השליטה על ההגה אמור לתת לי מענה לפעולות שאני מבצע מול הרדיו דיסק רוב מוחלט של הזמן, לכוון תחנות זה לא אחת מהפעולות האלו, לכוון את התחנות עושים פעם אחת בהתחלה וזהו, לשנות תחנות – גלגל"צ, 99, גל"צ וכו' זוהי פעולה שעושים כל הזמן!

יפנים. לך תבנה אוטו.

Usability, User Interface, בלוג, הגה, ממשק משתמש, ממשק רדיו דיסק, פאנל שליטה, רדיו דיסק, רכב, שימושיות

יום רביעי בלילה, אני ממתין לאישתי באוטו במטרה לחזור הביתה מחתונה (מזל טוב, מזל טוב). כמובן שתמיד צריך לחכות לנשים, אז לפחות מחכים באוטו עם המזגן.

היה קצת משעמם והרדיו לא סיפק מוזיקה מעניינת, אז שלפתי את האייפון והרצתי את משחק המכוניות Need For Speed, נזכרתי בעצב בביקור האחרון שלי באיי דיגיטל, על כמה שרציתי שיהיה לי הגה בו אוכל לשים האייפון וכך לשחק במשחקי מירוצים, היתה רק בעיה אחת, הם רצו 350 שקל, וזה לא יקרה.

אישתי עדיין מתעכבת ואני מתחיל את המירוץ עם דודג' וייפר אדומה (כל כך יפה שבא לבכות). רגע… רגע… אני עוצר את המשחק, וההיגיון הבריא שלי נכנס לפעולה, אני נמצא בתוך רכב ובתוך רכב יש הגה ממש כמו שאני רוצה בשביל לשחק את המשחק הזה! אני מצמיד את האייפון עם יד אחת אל מרכז ההגה ועם היד השנייה מסובב את ההגה ימינה ושמאלה בהתאם למשחק.

כן, אנשים מסביב לאוטו הסתכלו עליי במבט מלא רחמים, כן, אתם בטח צוחקים לכם עכשיו, אבל ווואאאווווו ! איזו חוויה אדירה ! ממש Wii !

Apple, IPhone, Usability, איי דיגיטל, אייפון, אפל, ממשק משתמש, משחקים לאייפון, שימושיות

כבר כתבתי בבלוג שלי שאני עוקב אחרי לא מעט בלוגרים שונים ומשונים, אפשר להגיד שהבלוגר הראשון שאחריו התחלתי לעקוב בצורה באמת מסודרת הוא אמיר דותן.
אני קורא את הבלוג המשובח שלו כבר בערך 3 שנים ואני מודה שהרעיון לכתוב בלוג משלי הגיע בעקבות קריאה בבלוג ( המשובח, כבר אמרתי? ) של אמיר.

לפגוש אותו בלייב בכנס האחרון של יו.פי.איי (ובכלל להיות מוזמן להשתתף בפאנל שהוא ניהל) היתה חוויה מעניינת מאד, מצד אחד אני קורא את הדברים של אמיר כבר זמן רב, ראיתי כמה מהתמונות שלו בפליקר, התכתבתי איתו לא מעט במיילים וגם השארתי לו תגובות בבלוג, אבל מעולם לא פגשתי אותו במציאות. בסוף הכנס הכנס מצאתי את עצמי מאחרוני הנשארים באולם, בגלל שהגעתי לכנס באוטובוס חשבתי שיהיה נחמד לתפוס טרמפ עם מישהו שמגיע עד לרכבת ולעשות לעצמי את החיים יותר קלים, ראיתי שגם אמיר נשאר בין האחרונים ולמרות שמעולם לא פגשתי את אמיר פנים אל פנים, לא הרגשתי שום בעיה לגשת אליו ולבקש ממנו טרמפ, כאילו אנחנו מכירים זמן רב.

- אין ספק, האינטרנט הוא כלי מעולה לתפיסת טרמפים. תודה אמיר!

עכשיו לסגירת חשבון נוסף, בכנס פגשתי כמה בלוגרים מעניינים מאד ואני הולך בקרוב לרענן את הבלוגרול שלי (הקישורים לבלוגים אחרים, בצד שמאל של המסך) ולהוסיף אותם, אז הנה הם ברשימה זמנית עד לעידכון הבלוגרול:
ניב ליליאן, מאור בר, אורלי בראון, ויטלי מיז'ריצקי, רומי יצחקי, ברק דנין ( כמעט הצלחתי לסדר איתו טרמפ הלוך. האינטרנט עדיין לא מושלם. תודה ברק! ) ואחרון אחרון חביב, אסף (asi).

Usability, אמיר דותן, בלוג, בלוגים, בלוגר, כנסים, שימושיות

אפל שוב נמצאים בחזית עולם הגאדגטים בעזרת חשיבה מקורית, והפעם עם האייפוד שאפל החדש שלהם: דק יותר, בעל זיכרון גדול יותר, עיצוב חלקלק (אם כי מאכזב, לטעמי) ופיצ'ר חדשני.

מאז ומתמיד החולשה של של דגם האייפוד שאפל היתה בכך שבממשק המשתמש שלו היה חסר אלמנט קריטי עבור המשתמש – המסך, אבל מסיבה שאני עדיין לא מצליח להבין המכשיר הזה נמכר לא רע בכלל, והנה הגענו לדור הרביעי של המכשיר. (לא ברור לי למה אנשים נהנים להיות כבולים לרנדומליות בחירת השירים של הנגן הזה, אולי בגלל הגודל המיניטורי שלו).
אפל מכירה בחולשת ממשק המשתמש של השאפל ומנסה לגשר עליה עד כמה שניתן בעזרת ממשק חדש, מעכשיו לחיצה ארוכה על הכפתור שנמצא בין הגברת הווליום להנמכת הווליום יגיד למשתמש איזה שיר הוא שומע, לחיצה ארוכה יותר גם תגיד למשתמש את הפלייליסטים שבזיכרון הנגן, והוא יבחר את הפלייליסט הרצוי ברגע שישמע את שמו על ידי עזיבת הלחצן.
נראה לי, שעם או בלי סטיב גובס אפל שוב ממציאים ומעצבים במו ידם את השוק שלהם, אני מוכן להמר שמהר מאד יצוצו להם נגנים דומים בעלי פיצ'ר זהה. (סינים, כמובן)

כמובן שעל הדרך אפל שוב פעם מכניסה מרפק למחשבי הפיסי: איכות הדיבור של שאפל שעובד עם אייטיונס על פיסי נמוכה בהרבה מאיכות הדיבור של אותו שאפל העובד עם אייטיונס על מאק. לא מהלך מאד אלגנטי, אבל בזמנים של מיתון הרבה דברים מותרים…

ולסיום: אני שונא להתחפש, למעשה גם אשתי שונאת להתחפש, יותר מזה – הבן שלי, בן השנתיים וחצי, לא מוכן לשמוע על להתחפש (איזה חנון, יאאלה), ולמרות זאת כשגיסי הראה לי את התחפושת שהוא הכין לפורים החלטתי ללבוש אותה זריז לצורך צילום מהיר ותיעוד בבלוג שלי, כך שהתמונה תופץ ברשת ותגיע לסטיב גובס שיתקשר במיוחד לברך אותי על התחפושת ולספר לי כמה שהוא מצטער שהוא לא יכל לבוא לראות בעצמו, כי הוא פשוט באמצע ניתוח.

כמה מתלהב חסר תקנה עוד אפשר להיות, הא ? (אני, לא הוא)

Apple, IPhone, Usability, אייפון, אפל, ממשק משתמש, שימושיות

עם כל אהבתי למכשיר האייפון ועם כל הערכתי לממשק הפשוט והאינטואיטיבי שלו אנחנו עדיין לא שם.

אנחנו לא זכינו עדיין להשתמש במכשיר מתוחכם שיידע "לקרוא" אותנו בעזרת תנועות גוף שלנו או הדרך בה אנחנו מחזיקים את המכשיר. בפוסט Gadget reads users' minds from their grip מסביר ברנדון טיילור (בחור שעובד על מכשיר שכזה), על האב טיפוס שבנה במסגרת לימודיו ב- MIT.
המכשיר מוקף ב-72 חיישני מגע ואקסלומטר אחד, וזה כל מה שצריך, טוען ברנדון, בשביל לקרוא את המשתמש.
אם אתה רוצה להשתמש בו כטלפון החזק אותו כטלפון (מוטה מעט ליד האוזן) אם אתה רוצה להשתמש בו כמצלמה פשוט החזק אותו כמצלמה (לרוחב עם 2 ידיים בצורה מאוזנת).

ברנדון מוסר שאחוזי הדיוק של המכשיר עם משתמשים מהשורה הם די נמוכים (70 אחוז) כך שנראה שאנחנו עדיין לא שם, אבל בדרך.
אני ממליץ גם להעיף מבט באתר של ברנדון, שם הוא מסביר בעצמו על הפרויקט הזה (שנקרא בשם Bar of Soap) ועל פרויקטים אחרים בהם הוא מעורב. (איזה חנון, יאללה, אבל בטח יעשה ים של כסף)

Usability, User Interface, טכנולוגיה, ממשק משתמש, שימושיות

הנה ההזמנה של האירוע הקרוב (מאד. מחר) של UPA. כל הכבוד ללאה על הארגון והיוזמה!

המונח הזה – Agile, הולך ותופס תאוצה. מי שלא עוסק בזה, לפחות מדבר על זה.
אנו (UPA), מזמינים אתכם לעשות את הצעד הראשון שיאפשר להצטרף לשיחות המסדרון המדברות על Agile, ולעשות את הצעד השני שיאפשר לכם להשתלב בתחום ולהבין מהו מקומו של איש ממשק המשתמש בעידן של גבינות זזות, מציאות משתנה ומתודולוגיות הנדסת תוכנה שמשנות את כל מה שהכרנו עד כה.

חלק I – על Agile:

	הכרות עם תפיסת ה-Agile שכובשת את העולם
	למה פרויקטים נכשלים ולמה Agile יעזור?
	ה-Agile Manifesto – העקרונות המנחים בתפיסה
	סקירת המתודולוגיות המובילות בתחום
	איך יראה יום עבודה שלך בעידן ה-Agile?

חלק II – על ממשק משתמש בעידן ה-Agile:

	מה לאיש ממשק המשתמש ולזה?
	גישת ה-Agile והשפעתה על ממשק המשתמש
	איך נראה העיסוק בממשק המשתמש במציאות משתנה?
	איך מתכננים ממשק אם לא קיים שלב של תכנון?
	מתודולוגיית העבודה לתכנון ממשק בסביבת ה-Agile
	הגדרת דרישות באמצעות Stories
	הלקוח כשותף בתהליכי התכנון והפיתוח
	בדיקות שימושיות "על הדרך"
	הזדמנות להיות מוביל בתחום

על המרצה: טל פלורנטין, מנהל תחום הנדסת תוכנה בג'ון ברייס הדרכה, עוסק מעל עשור בפיתוח, ניהול ותכנון מערכות מידע, יזמות בתחומי האינטרנט וכן יעוץ והנחיה בתחומי השימושיות בממשק המשתמש. מקים מערך ההכשרות בתחום בג'ון ברייס הדרכה ומרצה בכיר בתחומי הנדסת תוכנה והנדסת אנוש.

כמו כן, כתב טל לא מזמן ל-YNET במסגרת במדור של UPA, "ביקורשת".

Agile, UPA, Usability, אירועים, כנסים, ממשק, שימושיות

לפני כשלושה שבועות יצאנו כמה חבר'ה מהשכונה לארוחת ערב כייפית במסעדה.
האוכל (פסטות/פיצות) היה מעולה, הדיבורים (אייפון/מסכי פלזמה/מה לעשות עם עזה) היו צפויים למדי, וכפי שחששתי, בסוף הערב כאבה לי הבטן ולא הצלחתי להרדם בלילה.

האירוע המעניין מבחינת שימושיות, שאני רוצה להתמקד עליו היה דווקא כשהלכנו לנטול ידיים (רגע של יהדות: לפני שאוכלים לחם – צריך לנטול ידיים).
ליד הכיור חיכה לנו מכשיר אלקטרוני מצ'וכלל. מתקן לניגוב ידיים המספק למשתמש נייר טואלט באמצעות חיישן אלקטרוני, כמובן שכל קבוצת הבנים התחילה ל"חקור אותו".

למכשיר הנייר (בעל שתי עיניות אלקטרוניות) היתה בעיית שימושיות בסיסית ביותר, לא היה ברור לנו, כמשתמשים חדשים, איפה אנחנו אמורים למקם את היידים הרטובות שלנו בשביל לקבל נייר, המכשיר, מצידו, התעקש שלא לספק לנו נייר ולא משנה איפה שמנו את היידים שלנו ("בואנ'ה, מכשיר הזה שומר על איכות הסביבה", טען אחד מהחבר'ה).

ניסינו כל מיני צורות ודרכים יצירתיות, אבל רק בסוף, גילינו את הדרך להוציא קצת נייר ( אני לא זוכר מה היתה הדרך הנכונה בדיוק – אבל זו לא היתה הדרך שציפינו לה ), על המכשיר לא היה שום ציור או תרשים להדריך אותנו איפה לשים את הידיים,היו רק 2 עייניות אלקטרוניות וחריץ למטה ממנו יוצא הנייר.
יותר גרוע, למכשיר גם לא היה חיווי שהוא עובד, למשל, נורה קטנה וירוקה, כך שלא ידענו אם אנחנו מבזבים את זמננו לשווא ובעצם מגדילים את הסיכוי שלנו לחטוף דלקת ריאות (הי! הידיים שלנו היו רטובות!).

אז פשוט עמדנו שם לפחות 5 דקות וחקרנו את המכשיר הזה. חבל, הלכו להם לאיבוד 5 דקות יקרות מפז של שיחה ביטחונית מסווגת מהמעלה הראשונה, על גורלה של עזה.

"אתה חייב לכתוב על זה פוסט", אמר אחד החבר'ה, בעוד הוא מנגב את ידיו הרטובות במכנסיים.
"רות הישר" עניתי.

- הנה עוד מכשיר אלקרוני לייבוש יידים, קצת יותר ברור…

Usability, טכנולוגיה, ממשק משתמש, מתקן לייבוש ידיים, שימושיות

היום (יום שני), הלכו מתפקדי מפגלת העבודה להצביע לפריימריז של המפלגה המוצלחת שלהם.
זמן לא רב אחרי שנפתחו הקלפיות (בערך שעתיים וחצי אחרי), בפעם הראשונה בישראל, הן נסגרו.
מה קרה שם ? מה יהיה עם המפלגה הזו ? ואיך שוב אני מצליח לקשר את זה לשימושיות ?

אם אני קורא נכון את מה שקרה שם ניתן לחלק את הכישלון לשני גורמים עיקריים:

1. שימושיות: צריך היה לשאול "מי יבוא להצביע", כלומר, מי יהיו המשתמשים במערכת ההצבעה.
התשובה היא כמובן קשת רחבה של אזרחים בגילאי 17-18 (אני זורק פה גיל הגיוני, אבל אני לא סגור על זה. כשיקראו לי לעצב את המערכת הזאת אני אבדוק) עד גילאי 70 (פלוס מינוס).
סביר להניח שהאוכלוסיה הצעירה יותר לא תתקל בבעיות קריטיות לתפעול מערכת ההצבעה, אבל מה קורה עם האוכלוסיה המבוגרת יותר ? ייתכן מאד שהם יתקלו בבעיות רבות עקב אי ניסיונם לתפעל מערכות טכנולוגיות, בוודאי לא בפעם הראשונה בה הם נתקלים בממשק ההצבעה הזו, בטח ובטח כשמדובר במסך מגע חדשני.

2. בדיקות תוכנה: המחשבים והראוטרים קרסו מהעומס, אילו המערכת היתה עוברת בדיקת QA רצינית שהיתה משלבת גם בדיקות עומסים ניתן היה למנוע מבעוד מועד את ה"אסון" (שוב, בנימה אישית אני לא ממש רואה פה אסון… )

כששמעתי על הבלאגן החוגג בפריימריז של העבודה, שאלתי את עצמי מדוע הם בכלל בחרו במערכת אלקטרונית לצורך ההצבעה, עשיתי קצת בירורים ומסתבר שהיתרונות לא מבוטלים בכלל: המערכת האלקטרונית מונעת זיופים (מה?! במפלגת העבודה היו בעבר זיופים ?! לא יכול להיות… ), תוצאות הבחירות הן מיידית ויש גם את הצד הירוק כי בעזרת השימוש במחשב לא נצטרך לכרות יערות שלמים בשביל כמה אלפי פתקים מיותרים.

לצערי הרב, למרות כל היתרונות של מערכת ההצבעה האלקטרונית, ולמרות שבעזרת שימושיות חכמה יותר וחומרה יציבה יותר ניתן יהיה להשתמש בשיטה הזו לצורך בחירות עתידיות, קשה לי להאמין שיעשה שימוש בה בעתיד הקרוב אחרי מה שראינו היום.

Usability, אהוד ברק, אינטרנט, בחירות, טכנולוגיה, עתיד הטכנולוגיה, פוליטיקה, שימושיות

Usability, בחיי היום יום, ילדים, מסוכן, מתקן משחקים, שימושיות

אתמול ראיתי את הסרט Iron Man, הסרט עוסק בגיבור על ( כן, עוד גיבור על… ) הלבוש בחליפה משוכללת נלחם ברעים (ערבים) ומייצג את הטובים (ארצות הברית). באופן כללי רק אומר שהסרט היה קליל ונחמד והוא מאד מומלץ. ( באמת הופתעתי לטובה )

אבל מה הקשר לשימושיות אתם שואלים ? ובכן, במהלך הסרט נראה הגיבור כשהוא מתכנן ומעצב את החליפה שלו בעזרת ממשק הולוגרפי ייחודי ותלת מימדי ( יש לו אפילו פח מיחזור קטן ותלת מימדי! חזק!! ). כמובן שהמחשבה הראשונה שעלתה לי בראש כשראיתי את זה היתה: "וואוו!, אני חייב להציג את זה בבלוג שלי!".

לצערי, לא מצאתי את הסרטון הזה ביו-טיוב ולכן אני אאלץ להסתפק בהצגת הסרטון הידוע של הסרט "דוח מיוחד" בו נראה טום קרוז כשהוא מתפעל בקלילות מערכת מדיה עתידנית מורכבת ומשוכללת. קרוז מתפעל את המערכת בצורה כל כך טיבעית ואינטואטיבית שזה נראה כאילו הוא מנצח בצורה מושלמת על תזמורת, הסרטון די מזכיר את הממשק שתפעל הגיבור מהסרט "איירון מן". (קוראים לו טוני סטארק, אם זה קריטי למישהו)

נראה לי שנכון להיום, אחרי שהתרגלנו כבר לאייפון (הייתי חייב להזכיר) וראינו את הטכנולוגיה של השולחן מגע של מיקרוסופט (Microsof Surface), אנחנו הולכים ומתקרבים לשלב בו הממשקים האלו לא יהיו נחלת המדע בדיוני בלבד. (אם כי טום קרוז עדיין ישאר גמד מעצבן)

מה דעתכם ?

Usability, איירון מן, ביקורת סרטים, דוח מיוחד, טכנולוגיה, מורד שטרן, מיקרוסופט, ממשק משתמש, משחקים, שימושיות