אני שונא משיבונים (Voice Mail בלעז) , למעשה, אני חושב שרוב האנשים בעולם שונאים את המכשיר הזה (אם עדיין קיים) או את השירות הזה (אם אפשר לקרוא לזה שירות).

הרעיון עצמו הוא רעיון מצויין: אני לא זמין לקבל את המסר שרוצים להעביר לי ולכן המסר יישמר ואני אשמע אותו ברגע שאתפנה. הבעיה היחידה עם הרעיון הנהדר הזה הוא הממשק הקולי והמעצבן של המשיבון. ברגע שמדובר בממשק קולי ואני צריך להמתין ולשמוע את כל ההודעה מהתחלה עד הסוף, ואני גם חייב להמתין ולשמוע הודעה אחר הודעה ואין לי שום יכולת לנווט את עצמי בקלות בערימת ההודעות זה מעצבן, ואם זה מעצבן אז אני כנראה לא אהנה להשתמש בזה, ואם אני לא אהנה להשתמש בזה אז אתם תצטרכו לקרוא פוסט עצבני שלי. ואתם לא אוהבים אותי עצבני, נכון?
אז מה עושים? לגוגל הפתרונים: השירות של גוגל, ה- Voicemail פותר את הבעיה, השירות לוקח את ההודעות הקוליות שקיבלת ומבצע בהם שני שינויים קריטים שהופכים את השימוש בהם לקל ונוח יותר:

1. ההודעה הקולית מתורגמת לטקסט. אם ההודעה הופכת לקולית אזי במקום להקשיב להודעה בצורתה הקולית במשך 15 שניות, אני אקרא אותה ב 2 שניות.

2. ההודעות עוברות לחשבון המייל ונשמרות בו. עכשיו אני יכול לראות את כל ההודעות שהגיעו, ולהשתחרר מהחובה לשמוע אותן אחת אחרי השנייה, כמו כן, האפשרויות למחוק, לשמור, לקורא מחדש ולקטלג את ההודעה הופכות להיות הרבה יותר קלות לביצוע ברגע שהממשק הופך להיות טקסטואלי (ולא קולי) ומוכר (התצוגה של דואר גוגל).

הצד השלילי בעסקה הוא שגוגל מקבלת לידיה, עוד פעם, מידע על המשתמשים שלה, אז נכון שהשירות הוא חינמי ואין ספק שאני ארשם אליו (קודם אתם), אבל לכל דבר יש מחיר.

אנקדוטה שעלתה לי לראש: אם אני רוצה לחזור למשחקי המילים של הפסיכומטרי שעשיתי לפני שנים, אז אפשר להגיד שהודעה קולית במשיבון לטלפון זה כמו הודעת מייל לשירות הצא'ט, נכון? (אם לא הבנתם אז כנראה שאתם לא שייכים למועדון ה-700. הא, רגע, גם אני לא)

google, אינטרנט, גוגל, מנוע חיפוש, תא קולי

בדר"כ אני לא משתמש בדואר שרשרת כחומר לבלוג שלי, אבל הפעם זה חזק ממני:

ותודה ללאה אהרונוביץ ששלחה לי את המייל.

google, אינטרנט, גוגל, צחוקים

google, אינטרנט, גוגל, חיפוש ובד, חיפוש עובד, חיפוש עובדים

כפתור קטן בגימייל שלי, זה מה שחיפשתי כבר זמן רב.
כפתור קטן אבל חשוב מאד.

לא להאמין כמה שהייתי צריך לתמרן בכתיבת הפסיקים והנקודות על מנת שמי שמקבל
ממני מייל לא יחשוב שמדובר בדיסלקט מציק…
אבל הנה, זה סוף סוף הגיע, הנה יש כפתור קטן שנקרא (אממ..אין לי מושג איך) ואפשר לנשום
לרווחה, סוף סוף יהיה לי סדר בפסיקים ובנקודות.
בכל מקרה, במהלך התקופה בה סבלתי מאד מכך שלא היה כפתור כזה שמתי לב לשני דברים:

1. גם אם אני באמת רוצה, ונמאס לי מג'י מייל, אני לא ממש יכול להתנתק ממנו, הוא טוב מידי.
2. אין ממש עם מי לדבר שם למעלה כשיש לך בעיות, אתה יכול לצעוק עד מחר, אף אחד שם בגוגל-ישראל לא ישמע אותך.

ובעניין אחר: הסרטונים החדשים (ישנים במונחי אינטרנט) של מיקרוסופט.

קראתי הרבה תגובות על הסרטונים האלו בהמון בלוגים באתרי אינטרנט ואפילו בתוכנית הרדיו של
טל ברמן ואביעד קיסוס, עכשיו הגיע תורי להגיד מה דעתי, אני אעשה את זה קצר:

מיותרים לחלוטין, משעממים, מתנשאים, חבל על הכסף.

google, RTL, גוגל, גימייל, טכנולוגיה, ישראל, עברית

כמו כל דבר חדש שצץ לו בעולם הטכנולוגי (טוייטר, אייפון) גם כששמעתי על השקת פרוייקט הלייבלי של גוגל, הרגשתי שאני פשוט לא יכול לעמוד מהצד, ולא יעזור כלום – אני פשוט חייב לנסות ( וכמובן לדווח על זה דיווח שיטחי בו לא אחדש דבר ועם זאת אצליח לגרום לקורא המסכן לחוש כי הוא חכם יותר כעת ).

אז ניסיתי את לייבלי.
ולא ממש התלייבלתי (יעני, התלהבתי + לייבלי, אני שנון! ).

הרעיון מאחורי לייבלי הוא להפוך את גוגל-טאק בפרט  ואת עולם המסרים בכלל, למשהו הרבה יותר חי, הרבה יותר אמיתי, אבל, אחרי שנכנסתי ובחרתי דמות (מתוך מגוון די מצומצם ועלוב של דמויות) וחיכית זמן רב מאד של המתנה בכל שלב, הגעתי לחדר שומם והסתובבתי שם כרוח רפאים בודדה.
גם האפשרות ליצור חדר משלי (ללא התערבות של איקאה) נראתה לי מגניבה בהתחלה אבל זמן הטעינה הארוך + מגוון דלוח של רהיטים גרמה לי לא להרגיש נוח ב"חדר שלי" .

אולי עוד לא הבנתי את הרעיון, אולי האינטרנט שלי איטי (אין מצב), אולי זה בגלל ראש הממשלה (אני חייב לדחוף פוליטיקה) אבל אני לא ממש מתלהב מהפרוייקט הזה.
אולי אני צריך קצת זמן להבין מה בדיוק הולך שם.

שתי נקודות לסיום:
1. מי שאחראית על הפרוייקט הזה מספרת שהיא יצרה אותו בזמן הפנוי של ה 20 אחוז. (התרבות הארגונית של גוגל קובעת שכל עובד יכול להקדיש 20 אחוז מזמן העבודה לפרוייקטים המעניינים אותו) מה שאומר שאולי הגיע הזמן להפסיק עם הנוהל הזה ופשוט לתת להם ללכת הביתה לנוח.

2. הדבר המגניב היחיד שהיה לי בחוויה הזו היה כשנכנסתי לחדר מסויים שאמור לייצג את חדר המנוחה של עובדי גוגל (הם הרי עובדים נורא קשה) ובו היה הקיר המפורסם המציג בזמן אמת את החיפושים של הגולשים של גוגל בעולם כולו. התרגשתי לראות כמה אנשים מחפשים את הבלוג שלי !

הקיר המפורסם:

זה אמור להיות אני ( איפה הכיפה, איפה? ) :

וזה החדר שיצרתי, איזה מאעפן, הא ? :

google, Lively, אינטרנט, גוגל, טכנולוגיה, מציאות מדומה

האם אנשים עניים נוטים להשתמש במנוע החיפוש של יאהו!, בעוד אנשים עמידים יותר נוטים להשתמש במנוע החיפוש של גוגל !? את הטענה המוזרה הזו, טוענים ב-טק קארנץ, הצליח ארגוןHitwise להוכיח.

אחרי שעקבתי לפוסט המקורי של Hitwise ראיתי שכמו כל דבר, הדברים הוצאו מעט מהקשרם.
מטרת המחקר המקורי של היטוויז היתה לחלק את התפלגות הגולשים באינטרנט על פי הגילאים שלהם, על פי תוצאות המחקר הזה אנשים מבוגרים יותר נוטים להשתמש בגוגל ( – אולי בגלל הפשטות ? ), בעוד שגולשים צעירים יותר משתמשים במנוע של יאהו!

היטוויז' עשו חלוקה נוספת לתוצאות והפעם על בסיס ההוצאות און-ליין באינטרנט וסגנון החיים של הגולשים של כל מנוע, הפעם נמצא שהגולשים של גוגל נוטים להוציא יותר כסף מהגולשים של יאהו! ( – אולי כי הם מלכתחילה מבוגרים יותר ומבוססים יותר מהצעירים ? ) וכי הם מגיעים ממקומות וממעמדות מבוססים יותר מהגולשים של יאהו!

מסקנה – נתקלתי כבר במחקרים חכמים יותר, וקשה לי לקבוע אלו מסקנות ניתן בדיוק להוציא מהנתונים האלו, אבל זה בכל זאת מעניין.

נ.ב האם בגלל זה יאהו! באה לארץ ? -היא רואה בנו מדינה עניה, ולכן משתמשים פוטנציאלים שלה ?

google, Hitwise, yahoo, אינטרנט, בלוגים, גוגל, טכנולוגיה, מנועי חיפוש

החלטתי הפעם לכתוב על נושא המותגים ( ואני חושב שאני אתחיל לעשות זאת בתידרות גבוהה יותר ), אני אוהב מותגים, יש להם כוח קסום שקשה מאד ליצור, ולא תמיד ברור איך הקסם הפסיכולוגי הזה פועל עלינו. (Apple, Google, Timberland ראו ערך)

עיינתי השבת במוסף ישן של עיתון גלובס "מדד המותגים של 2007" , מוסף נהדר ועב כרס שמדרג את כלל המותגים בארץ ונתקלתי במאמר פתיחה של הפירסומאי ראובן אדלר, אדם שמבחינה אידיאולוגית יש לי חילוקי דעות מהותיים איתו, אך מבחינה מקצועית אי אפשר שלא להתרשם מאד מהיכולות שלו בתחום המיתוג והפירסום.

אדלר הציע במאמרו "הצד הטוב של הקומבינה" רעיון חכם ( שבוודאי עלה כבר כמה פעמים בעבר ) אך המדינה לא אימצה, והוא למתג את ישראל, ובכך להסיט את השיח העולמי המתקשר באופן תמידי לישראל ממלחמה ועימותים תמידיים, למשהו אחר לגמרי.

אדלר טען שכשהיה בסין שאל את המארחים הסינים שלו מה הם יודעים על ישראל והם ענו לו "בום-בום", כששאל אותם מה הם יודעים על היהודים ענו לו "איינשטיין", זה טוען אדלר, היתרון היחסי שלנו, וזה המינוף למיתוג שלנו. מבלי להכנס יותר מידי לעומק, הרעיון הוא לקחת את המאפיין המיוחד של המדינה הקטנה שלנו ( את אותו היתרון היחסי ) שהם מוחות יצירתיים וגאוניים ( 8 זוכי פרס נובל, מקום שלישי ביזמות, והרמת כמה לווינים טובים לאוויר, לא כולל זה ששוגר ממש לא מזמן ) בקיצור, דגש על החומר האנושי המעולה הפועל באופן מעורר השראה תחת לחץ וחוסר משאבים טבעיים, בשילוב צבעי הדגל. וכך יצר ראובן אדלר את הסיסמא Invented In Israel. small but smart . ( ניסיתי לשחזר את החתימה שיצר בתמונה למעלה )

אדלר טוען שכמו שהמשפט Made in Germany מעיד על איכות המוצר ( ולחלופין Made in China ), כך יעיד המשפט ( שיתווסף לכל מוצר ישראלי ) כי המוצר פותח בישראל ומכאן איכותו הרבה. ( ומכאן גם איכותה הגבוהה של המדינה )

חכם ופשוט.

Apple, google, Made in China, Timberland, גלובס, ישראל, מדד המותגים, מותג, מיתוג, ראובן אדלר

נראה, כי בתחילת שנת 2008 תהפך בדיקת הרייטינג באינטרנט לדבר מדוייק יותר.

עד היום על מנת למדוד ולדרג את הרייטינג באינטרנט ( ולבכך לקבוע כמה כל אתר "שווה" ), נהוג היה להשתמש בשיטת הדירוג של טים (TIM), שיטה זו כוללת סקר טלפוני תקופתי בקרב 1275 גולשים מגילאי 13 ומעלה, בו נשאלים הנבדקים באילו אתרים ביקרו.

בשימוש בשיטה זו שתי בעיות, אחת, אי הנוחות בחשיפת הרגלי גלישה, והשנייה, היתרון המובנה שיש לאתרים הגדולים בכך שהגולשים יזכרו אותם ויגידו שגלשו בהם, ולא יזכרו את האתרים הקטנים והפחות מוכרים. ( כך שבעצם הסקר הזה יותר יעיל לבדיקת חשיפת הגולשים לאתרים, ולא למספר הביקורים בהם )

השיטה החדשה תכלול שני אלמנטים:1.סייט סנטריק: מערכת מונה כניסות באתרים עצמם שתדווח ישרות על כמות הכניסות.2.יוזר סנטריק: פאנל גולשים שאמור לייצג את אוכלוסיית הגולשים.

התקווה הגדולה של עולם הפרסום האינטרנטי היא כי בעקבות השימוש בשיטת הריטינג החדשה, קהל המפרסמים יראו ויבינו כי באינטרנט קיים פונציאל פרסומי גדול יותר מהפרסום בעיתונים, וכי האינטרנט יכול להתמודד בצורה מכובדת גם מול הטלויזיה.האתר הגדול היחיד שעד לאחרונה התנגד להשתתפות בשיטת הרייטינג הזו ( אך חזר בו ) היה ynet, שהבעיה העיקרית שלו היתה התנגדות להשתלת מנגנון הסייט סנטריק בקירבי המערכת שלו.

יהיה מעניין, זה בטוח.

לפני השימוש במערכת הרייטינג החדשה, המצב נראה בערך כך: אחרי השימוש בשיטה החדשה הרייטינג יראה בערך כך ( משוער ):

google, YNET, אינטרנט, טכנולוגיה, מדד טים, מחשבים, עתיד האינטרנט