כותב הבלוג והיורשים הצעירים
רסס חינם!
ויש גם טוויטר!
פאן פייג’ בפייסבוק! הצטרף לאלפי הקוראים המרוצים!
וזאת לתעודה1
וזאת לתעודה2: חבר בנבחרת הבלוגרים "קרםדלה"
TAG | facebook
30
על "מצוות אנשים מלומדה" ואימוץ הטכנולוגיות החדשניות
2 תגובות | Internet, Twitter, facebook, אינטרנט, דיעה, השפעות האינטרנט, טכנולוגיה, פייסבוק, רשתות חברתיות
"מצוות אנשים מלומדה" הוא משפט של חז"ל שמאפיין מצב עגום בו אנשים מקיימים את מצוות התורה מתוך הרגל או לחץ חברתי ולא מתוך כוונה אמיתית וכנה (עכשיו המשיכו לקרוא ותראו איך הצלחתי להרביץ בכם קצת תורה תוך כדי שיחה על שימוש עכשיוי ומודרני בטכנולוגיות, פלוס כותרת מעניינת. אני צריך להתחיל לדרוש כסף על כניסה לבלוג הזה). אנחנו חיים בתקופה מאד מעניינת מבחינה טכנולוגית. המון חברות, ארגונים ועכשיו גם ממשלות, מאמצות את הכלים הטכנולוגיים החדשניים ומציגות לראווה את הנוכחויות הדיגיטליות שלהם.
עושה רושם שככל שהמדינה מפותחת יותר כך גם החברות/הארגונים/הממשלה מאמצת את השימוש בכלים הטכנולוגיים האלו באופן מהיר יותר – וזה כמובן ברור מאליו. הנקודה המעניינת היא כזו: אוקי, החלטת שאתה בתור גוף מסחרי או ממשל שנותן שירות כזה או אחר, מאמץ את השימוש ברשתות חברתיות, נו, מה עכשיו? אז פתחת אתר אינטרנט ופתחת דף בפייסבוק וגם חשבון טוויטר, אוקי, זה באמת מאמץ ראוי לציון כי אתה באמת רוצה לבוא לקראת הלקוח/אזרח, אבל מה עכשיו? איזה עניין אמיתי אתה מספק לו?
אני חושב שאנחנו נמצאים בתקופה קריטית בה, יותר מתמיד, השימוש במחשבה רעננה (קשה להאמין, אבל לפתוח סתם דף פייסבוק זה כבר מה-זה פאסה) וחשיבה יצירתית הוא בגדר חובה. הכלים קיימים, הם זמינים, זולים ומגיעים במהירות לכל משתמש, לקוח או אזרח, אבל אם אין לך רעיון ייחודי שבאמת נותן ערך מוסף ותכלית אמיתית למה שאתה עושה, אתה בהחלט יכול לצפות לכך שהשירות ה"חדשני" שאמצת (כי כולם אימצו) – פשוט יתייבש.
גם אם תשקיע בו אין סוף כוח אדם שיתפעל אותו, זרם המשתמשים יילך ויתמעט מאליו כי המשתמש ישאל את עצמו כבר בפעם הראשונה שהוא ביקר אצלך "מה ייצא לי מזה?" והתשובה שהוא ענה לעצמו היתה ככל הנראה: "כלום" (רואים? לא רק אני מדבר לעצמי ועונה לעצמי).
שימו לב לסרטון הבא המתעד דו שיח בין ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, לבין מארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק. השיחה הזו היתה יכולה להיות כל כך מגניבה, תקשורתית ומלהיבה אבל בסופו של דבר היא אפרורית ומשעממת שבא לבכות. גם הסרטון, כמו שירותים חברתיים וטכנולוגיים "מגניבים" אחרים לא מעניק כלום לצופה חוץ מתיעוד השיחה עצמו, אין בסרטון הזה שום קאצ' אין שום פואנטה. – אין שום סיבה לצפות בסרטון הזה (אלא אם כן אני שם אותו בבלוג שלי ואומר לכם שזה סרטון משעמם בלי פואנטה ואז זה הפוך על הפוך כזה. גאוני).
5
על פייסבוק, פרסים בפייסבוק, ומילואים שאי אפשר לעשות בפייסבוק
תגובה אחת | facebook, אינטרנט, ביטוי עצמי, גאדגטים, דיעה, השפעות האינטרנט, טכנולוגיה, רשתות חברתיות
כתבה שלי שפורסמה היום במגזין "זאפ" שצורף לעיתון דה מרקר. פשוט עשיתי קופי-פייסט, אין קל ונלוז מזה:
"זהו, אני מסודר למילואים, השגתי לפטופ חדש שאני יכול לקחת איתי לשם". כך הודעתי ברשמיות לאשתי אחרי שכתבתי ל- HP ישראל לאן אני מתכוון לקחת את המחשב הנייד שהם יביאו לי במתנה.
נתקלתי במשחק של HP ישראל בפייסבוק לפני כארבעה חודשים בערך, מי שיהיה מספיק מקורי בתשובה לשאלה "לאן אקח את הנייד החדש שלי", הכריזו HP ברשמיות, יקבל מחשב נייד משוכלל במתנה. "אני מקורי?", שאלתי ביני לבין עצמי, "ברור" עניתי לעצמי, "אני באמת צריך מחשב נייד חדש?" שוב שאלתי את עצמי, "איזו שאלה, כמו אוויר לנשימה" עניתי בהחלטיות ומיהרתי לשלוח את התשובה המקורית להפליא שלי: "למילואים. אני אקח את המחשב הנייד הזה למילואים".
אשתי, שאחרי שש שנות נישואין כבר מורגלת בהכרזות הרשמיות שלי, גלגלה עיניים והמשיכה בעיסוקיה. להפתעתי הרבה, אחרי שאלפים שלחו את התשובות שלהם והמשחק נגמר, התחוור לי שהתשובה "למילואים" לא הייתה מספיק מקורית ובכלל הוכרז זוכה אחר והפרס הנחשק נקרע ממני באכזריות. הזוכה, סיפק תשובה מקורית בהחלט: הוא הקליט את עצמו בסרטון של שלוש דקות, שר שיר שכתב והלחין למחשב הנייד החדש שלו תוך כדי שהוא גם בונה לו בית קטן מעץ(!), את הסרטון הזה הוא העלה ליוטיוב ומשם הפיץ אותו בדף הפייסבוק של HP.
מדובר בתוצאה מכובדת מאד של פעילות אינטרנטית חכמה וממוקדת שעלותה הכוללת בוודאי פחותה מזו של יום צילומים של פרסומת שכזו עם שחקנים ותפאורה. יותר מכך, הסרטון הזה הוא כל כך טוב מסיבה קריטית אחרת – הוא אמיתי, הוא נעשה על ידי בן אדם אמיתי בסביבת מגוריו ועכשיו המונים צופים בו ובתשוקה האמיתית שלו להשיג את המחשב הנייד הזה – מה כבר עסק כמו HP יכול לבקש לעצמו יותר מזה?
"איך חבטת גב היד שלי?" שאלתי את אשתי בעודי מנופף באייפון מצד לצד "מורד, אם אתה שובר את האייפון הזה אתה יכול לשכוח לפחות לחמש שנים הקרובות שתקבל מכשיר כזה חדש, חוץ מזה על מה אתה מדבר? אתה מתכוון להתחיל לשחק טניס?" שאלה, "כן, לשחק טניס ב Wii, זאפ מחלקים ארבעה מכשיריWii למי שמצטרף כ"פאן" לדף הפייסבוק שלהם, אני הצטרפתי ממש עכשיו ואני מרגיש שאני אחד מהזוכים במכשיר, אין לי ספק בזה". את האייפון שמתי, לכל מקרה, בחזרה בכיס בעוד אשתי, כמובן, לא מגיבה על הדברים וחוזרת לעיסוקיה.
בדומה ל- HP ישראל גם הפעילות של זאפ, הוכיחה את עצמה כמוצלחת מאד. קרוב לחמשת אלפים אנשים שנמשכו לדף הפייסבוק רשומים שם ומקבלים עדכונים יומיים על פעילויות, מבצעים וחדשות ומקושרים בצורה חזקה יותר למותג של זאפ.
נכון, בדומה לאי הזכייה של במחשב הנייד גם ב- Wii לא זכיתי, אבל אני 'לא מרים מקלדת' ואני יודע שמחר הוא יום חדש ומשחקים חדשים עוד יצוצו להם ברחבי הפייסבוק כמו פטריות אחרי הגשם, אני רק אצטרך לקטוף אותן. הרי ברור שאני אזכה. מתישהו.
רק הכתבה שלי (ותודה ליוניש על סריקת הכתבה)
30
פייסבוק נגד טוויטר. אני ממש נקרע מבפנים.
תגובה אחת | facebook, אינטרנט, ביטוי עצמי, בלוג, השפעות האינטרנט, טוויטר, טכנולוגיה, סלולרי
מי שעוקב אחרי בפייסבוק, או בטוויטר, או בשניהם, או בכלל לא, בוודאי שם לב לעובדה שלאחרונה ("לאחרונה" זה מושג יפה. זה יכול להיות חצי שנה, חודש או שבועיים אבל זה תמיד נכנס במושג "לאחרונה" – כי מי באמת זוכר), אני מוצא את עצמי כותב עידכונים דווקא בפייסבוק ומזניח מעט את טוויטר. למה? האם זו מגמה שרק אני מפגין או שהרבה אנשים חולקים איתי התנהגות דומה? האם יש לזה סיבה הגיונית? והאם באמת תצליחו לשרוד את הפוסט הזה עד הסוף? בואו נבדוק.
שווה להתחיל בחידוד ההבדל בין הפייסבוק לטוויטר. רוב האנשים מבינים מהו הפייסבוק ו"מה עושים שם" אבל לא ממש מבינים מה זה בכלל טוויטר. גם כשאני מסביר (או, אם תרצו "מרצה", "מלמד", "משכיל", "מעשיר את הידע") לאנשים אחרים ומצייר להם "מה זה טוויטר" הם לא ממש מבינים את הרעיון עד הסוף.
אז אני אנסה שוב: טוויטר הוא כלי טקסטואלי לחלוטין, עד 140 תווים בלבד, או כמו שהוא מכונה "מיקרו בלוגינג", הוא לא נועד לשיתוף תמונות (למרות שיש שירותים צדדים שמאפשרים זאת כמו Twitpic) כמו גם שיתוף סרטונים. הוא נועד בסך הכול לעידכון קצר וקולע של "מה אני עושה עכשיו". בגלל שהוא מורכב מטקסט בלבד, הוא מאפשר למשתמשיו לעדכן דרכו גם באמצעים פשוטים יחסית כגון מכשיר סלולרי חלש וכבר ראינו שבזכות העובדה שהוא כל כך טקסטואלי ופשוט, הוא שימש את המורדים בהתקוממות האחרונה באירן.
אם נעמיד את קהילת הפייסבוק מול קהילת הטוויטר (שכמובן חופפת בגלל אנשים בעלי חשבונות בשתי הרשתות) נראה מאפיינים ברורים המבדילים בין הקהילות ומהם נוכל, אולי, לעמוד על ההבדלים בין הזירות החברתיות האלו. קהילת המשתמשים בפייסבוק גדולה בהרבה מקהילת המשתמשים בטוויטר, נתונים עדכניים מדברים על כך שלפייסבוק יש 474 מיליון חברים נכון להיום, לעמת זאת, לטוויטר יש כנראה הרבה פחות משתמשים, בסביבות המעל ה-80 מיליון, – אבל לא הצלחתי למצוא נתונים ברורים יותר (אשמח אם מישהו יעזור לי ויפנה אותי למקורות הנכונים).
בישראל, ההבדל הוא אפילו בולט יותר כלומר קהילת הטוויטר הישראלית היא קטנה בהרבה מקהילת הפייסבוק הישראלית שמונה, נכון להיום, כ- 3 מיליון חברים שזה כמעט חצי מדינה (אם כי מסך כל משתמשי הפייסבוק בעולם אנחנו רק 0.63%)
אפשר לראות שבעוד קהילת הפייסבוק מגוונת מאד, אל הטוויטר מתחברים דווקא אנשים מסוג מסויים כמו בלוגרים, אנשי מדיה חברתית, אנשי שיווק וארגונים עיסקיים. גם אופי השימוש בפועל יכול לעזור לנו לאבחן את הרשתות, בעוד הפייסבוק מאפשר לשמור על קשר עם בני משפחה (לי לדוגמה, יש קרוב משפחה מסויים שעונה בקביעות על סטאטוסים שאני מפרסם בפייסבוק, הוא נוהג ללעוג לי ולקוות שאלעג לו בחזרה. מה לעשות, משפחה לא בוחרים), מציאת חברים מן העבר וסתם "אנשים מהתעשייה". הטוויטר, לעמת זאת, מחבר אותך עם מעגלים אחרים לגמרי. לא תמצא שם חברים מהעבר וגם אם תנסה תתקשה מאד למצוא אותם, וזה בסדר כי זו לא המטרה של טוויטר, המטרה היא לעדכן, במהירות ובקלות מה אתה עושה או באיזו כתבה מצויינת נתקלת עכשיו (כמו למשל בפוסט הזה. בואו נתרגל – תפיצו את הפוסט הזה לכל החברים שלכם בטוויטר. הצלחתם? מעולה! כל הכבוד! תמיד האמנתי בקוראים של הבלוג הזה למרות שהם קוראים את הבלוג הזה).
לי אישית, כמו שטרחתי לציין יש חשבון גם בטוויטר וגם בפייסבוק, ולאחרונה, כמו שטרחתם לקרוא בתחילת הפוסט, אני מוצא עצמי מעדכן דווקא את החשבון שלי בפייסבוק. אם אני רוצה להיות אמיתי עם עצמי אני חושב שהסיבה האמיתית היא התחושה שהפייסבוק היא הזירה האמיתית בעוד הטוויטר הוא מגרש משחקים לאלו שמבקשים לעצמם תחושה של "לא להתערבב עם ההמון" או סתם להיות מיוחדים. אולי אני טועה, אבל זו התחושה שלי ואני מניח שיש לי עוד שותפים רבים לתחושה הזו.
אממ… עם הכתיבה מגיע התאבון – נראה לי שאחזור לעדכן גם שם.
לפני כשמונה חודשים הצטרפנו כמשפחה מארחת לפרוייקט הממשלתי-צבאי "פרוייקט נתיב". מטרת הפרוייקט היא לתת מענה לחיילים המעוניינים להתגייר: ללמד אותם יהדות ומצוות, לחשוף אותם לאורח החיים היהודי-דתי (לעשות שבת במשפחה דתית), ובמידה והתהליך מסתיים בהצלחה – לקבל אישור של בית הדין הרבני לגיור מלא.
בשבת האחרונה, אירחנו, בפעם השנייה, את אחד מחיילי "נתיב". אני מציין בפעם השנייה, כי הבחור, כנראה, לא התייאש כשהוא בילה במחיצתי את השבת הראשונה. אני מאמין שבית הדין ייתן לזה משקל רב.
הפעם, החייל הגיע אלינו כשעה וחצי לפני שבת, זמן לא כל כך נוח כי יש המון סידורים ובלאגן עד שמכניסים את השבת (מי שדתי בוודאי מכיר את הלחץ הזה) …
זמן מה לאחר פרסום הפוסט על אתר הפייסבוק הדתי "יוסף" ( שני פוסטים אחורה בסה"כ ) קיבלתי את המייל הבא:
בגלל שאני אדם נחמד מטבעי ( אם כי בעל רוע לב מובנה ), אוהב לעזור לאחרים ( אם כי נהנה לצחוק עליהם לעיתים קרובות ), ודעתי אכן נחשבת מאד ( לא… האמת שלא… ) לא אוכל להגיד "לא" לבקשה שכזו, ולכן הצטרפתי לאתר "יוסף" ומידי פעם אדווח לכם, רבבות קוראי הנאמנים, על איך זה להיות חבר ברשת "יוסף" הרשת הדתית הראשונה בישראל ( אולי אפילו בעולם ?? )
אז נתחיל. הנה אני בפנים.
"לוטר טכנולוגיות" יקיריי, הפעם אני אעלה כמה נקודות שעלו אצלי ישר בהתחלה, מבלי לשוטט יותר מידי באתר ( וגם עלו בתגובות שפורסמו פה ) :
1. מדוע אתם שואלים אותי לאיזה מקווה אני הולך ? במידה והייתי אישה שטובלת, נראה לכם שהייתי רוצה לחלוק את זה עם משהו מלבד בעלי ?!
2.אם הצהרתי שאני גבר, מדוע אני נשאל אם אני הולך עם חצאיות ? כי אם אני גבר ועדיין הולך עם חצאיות אז… אמממ… כנראה שלא הגעתי לרשת הנכונה…
3.אכן היה משעשע לראות שהבחירה הפוליטית בברירת המחדל היא ימני קיצוני, זה קצת מסגיר את העובדה ש"לוטר טכנולוגיות" אינם דתיים ( וזה לא בהכרח רע ), אבל הם מושפעים מאד מתוכניות כמו ארץ נהדרת. על אותו משקל יכולתם לשאול האם אתה: הולך עם סנדלים / סנדלים עם גרביים / ניו באנלס… או, האם אתה נושא עליך בדרך כלל: עוזי /M16 / סאגר / אקדח פשוט.
אמשיך לשוטט ולעדכן.
כמו כל יום חמישי, גם היום אפרסם יוזמה ישראלית מעניינת חדשה מאד ( עלתה לפני קצת יותר משבוע ), והפעם "יוסף", הפייסבוק הכשר הראשון. על האתר קראתי לראשונה באתרו של עמית, וישר חשבתי לעצמי "גם אני רוצה לכתוב על זה!" ( טוב, האמת שחשבתי: "וואי, אין לי מה לכתוב, בוא סתם נעתיק" )
השאלה הראשונה שקפצה לי לראש היא מדוע דווקא נבחר השם "יוסף", כי אם כבר מדברים על רשת חברתית בשילוב הדת, אז הרשת החברתית הראשונה של יוסף התנכ"י היתה קצת בעייתית… להזכירכם, אחיו של יוסף רצו להרוג אותו, ובמקום זה זרקו אותו לבור ועשו עליו גם קצת כסף כשמכרו אותו לישמעאלים, אממ…
השאלה השנייה היא מדוע רשת סגורה לדתיים ? האם הקבוצות שקיימות בפייסבוק שהוקמו עבור דתיים לא מספיקים, או שאולי עומד בפנינו טרנד חדש שכל קבוצה בעלת מאפיין משותף פותחת לעצמה רשת חברתית, וכך גיימרים צעירים מוצאים את עצמם בדקס, וגולשים עשירים ב- asmallworld. ( מצד שני, גם פייסבוק הגדולה התחילה את דרכה כרשת לסטודנטים בארה"ב בלבד )
לסיכום, לא ממש סקרתי את האתר לעומק, כי לא בא לי להרשם ( מספיק כואב לי הראש מפייסבוק! ), אבל נראה לי שאכן מדובר ביוזמה מעניינת מאד ( ומאד מזכירה את פייסבוק ), ונחמד יהיה לבדוק לאורך זמן את התקדמות הרשת הזו.
בעזרת השם, שיהיה בהצלחה !
כנסו-כנסו ( לא בשבת ): http://yosef.co.il
נ.ב גם אני שוקד בימים אלו על הקמת רשת חברתית, היא תקרא "מורד", ורק לי תהיה רשות להיות חבר בה, ותאמינו לי, זו תהיה אחלה רשת חברתית.
אני לא נוהג להמר ( ואם כן לא הייתי אומר… ), חוץ מלמלא לוטו לפעמים, כשאני ממלא לוטו יש לי הרגשה שלקחתי את הפרס הראשון כולל הספרה הנוספת בצד ( שאין לי מושג כמה היא מוסיפה לזכייה, אבל מה זה משנה ). ואז מתחילות התוכניות של מה לעשות עם הכסף להרקם במוחי, קודם טיול… לא, לא, קודם מרצדס… לא ! מה פתאום מרצדס ?! גיפ של וולו… ( נכון שזה הרכב הכי יפה בעולם ? ) וכך הלאה…
כמובן שבשעת ההגרלה אני בדרך כלל ישן ( כי שכחתי שזה שלב שצריך לעבור לפני קבלת הכסף ), ובדיקה של מספרים הזוכים יום למחרת מחזירה אותי למציאות. ( או שבאמת זכיתי פעם, אבל אז לא הייתי אומר… )
הפעם אני אהמר. אבל לא הימור חסר סיכוי מפני שיש אנשים שתומכים במה שאני הולך לכתוב. ההימור שלי הוא שפייסבוק בסופו של דבר, יינטש, ייפול, או סתם יהפוך לאתר זניח, ואזרחי הרשת החברתית הזו ( Netizens באנגלית צחה ) יעברו להם לרשת הבאה.
" נראה לך !? אתה דפוק ! ". נכון. אבל יש לי בלוג ואני כותב בו מה שאני חושב, באותם רגעים נדירים בהם אני חושב. ( או סתם חושב שאני חושב )
קודם כל לעניות דעתי הנזק שגורמת הרשת ליחסים החברתיים ( בעולם האמיתי ) גדולה מהתועלת. כך למשל מביא הבלוגר קורי דוקאורו באתר InformationWeek את סיפורה האמיתי של מורה שנרשמה לפייסבוק בעקבות הזמנה של חברים שהיו אקסים שלה, כל האקסים שלה שמו תמונות משותפות מהעבר, שלא כולם היו צריכים לראות.
עד כאן לא נורא, גם ככה רוב התמונות שאנשים שמים ברשת גורמות לך לבחילה ( לא קורה אצל החברים שלי! ) אלא שאתה לא יודע מי עוד יצטרף יום אחד לפייסבוק, ומה שקרה זה שגם התלמידים שלה, וגם מנהל הבית ספר שלה ( שדרש להיות חבר שלה בפייסבוק… ) זכו לראות את התמונות.
במקרה הטוב הפייסבוק מעצבן, במקרה הגרוע זה פשוט לא עובד, טוען קורי, היכולת של אדם שהכרת בעבר מהסופר מרקט להעלות שאלה "אתה חבר שלי, כן או לא, ותענה מהר" כשאם תענה "כן" אתם חברים ( למרות שאתה ממש לא חבר של הבן אדם הזה ) ואם תענה "לא" הכרזת מלחמה עליו. ( בעניין הזה הפתרון הוא כנראה להעיף את המושג הזה בפייסבוק "חבר" לטובת "מכר" או משהו כזה )
" לכן אני ממש לא דואג שפייסבוק תשתלט על הרשת, וכמי שראה את עלייתן ונפילתן של רשתות חברתיות כגון SixDegrees, Friendster", נזכר הבלוגר קורי, ומנבא, " גם Facebook ו- Myspace בדרך לשם , וככל שיותר אנשים יצטרפו לרשת, כך יותר מהר אנשים גם יברחו מהרשת, לדבר הבא". השאלה היא מהו. ( אם אדע, לא אצטרך יותר למלא לוטו )
כנראה ששם המשחק ברשת הזו, אחרי הכול, הוא למי יש יותר " חברים " ( לי יש באמת הרבה חברים ) וזה משחק שלא כיף לשחק בו יותר מידי זמן, כי תמיד תמצא מישהו שיש לו יותר חברים משיש לך… ( ממש ממש כמוני )
אפרופו שימושיות ( בכל זאת קוראים לבלוג שלי Usability), חברת צור פרסמה לאחרונה כי בבדיקה שהם ערכו בין חמשת הרשתות החברתיות:מקושרים, לינקדאין, אבריוואן, מייספייס ופייסבוק, השיגה דווקא פייסבוק את הציון הגבוה ביותר מבחינת שימושיות.
לפחות זה.
תחושות עגומות למדי מלוות אותי מאז נכנסתי תחת כנפי הפייסבוק, כמובן שאחלוק אותם אתכם, גולשי הנאמנים, אבל במידה ואינכם רשומים בפייסבוק, לא תבינו שום דבר. (ואז תשלחו לי מיילים כמו "אתה לא ברור !" "תפסיק להתנשא עלינו !" או " אנחנו באמת נסלק אותך מרשת בלוגלי !" )
קודם כל, שמתם לב איך כולם בפייסבוק כל כך יפים ומושלמים, כל הזמן מטיילים להם בנחת, חוגגים להם במסיבות, ותמיד מאושרים בזרועות בנות או בני הזוג ?? והכי חשוב – לכולם יש ימבה של חברים, אז זהו, שלא !!
קחו אותי לדוגמה ( טוב, זה לא ממש דוגמה טובה, אני באמת יפה, ולי באמת יש ימבה של חברים, אבל בשביל לא לפגוע באף אחד ניקח אותי ) נכון לתאריך ה- 2/12/07 21:31:42 יש לי 66 חברים ( אבל מי סופר ? ), האם באמת יש לי בחיים האמיתיים 66 חברים יפים ומאושרים ?! ( שוב, לי כן, למישהו אחר – בוודאי שלא )
התחושה שליוותה אותי במהלך השיטוט מקבוצת חברים לקבוצת חברים הייתה שאני היחיד שיושב על המחשב בזמן שכולם נמצאים ביחד באיזה חוף ים, שותים בירה קרה רוקדים סלסה, וצוחקים עליי. ( חוץ מהחבר שלי יהודה לוי, שהוא באמת חבר אמיתי, למרות שאני מפקפק שהוא יהודה לוי האורגינל, אך הוא מתעקש שזה הוא )
מבחינת שימושיות ( בכל זאת, זה הנושא העיקרי של הבלוג הזה ) אגיד רק שלדעתי, מבלי לשבת על העניין לעומק, לפייסבוק יש בעיות רציניות, אני אישית מצאתי את עצמי הולך לאיבוד ולא ממש מבין איפה אני נמצא ומה הולך סביבי. ( POKE ME ?! VAMPIRE ?! )
אני מנחש שמדובר בתופעה חולפת, מצד שני גם הימרתי אף בן אדם לא שפוי יקנה קרוקס ( ולי יש… ), אז אי אפשר לדעת לאיפה זה יתפתח.לזכות הפייסבוק רק אומר שהיא אכן מאפשרת יצירת קשרים מקצועיים, מציאת חברים מהעבר הרחוק.
נ.ב בתמונה למעלה הבאתי את חבר שלי מארק, שיחק אותה המנייאק.
אז… רוצים להיות חברים שלי ??…
