TAG | צחוקים
31
רגעים של אושר והומור בפסגת הטכנולוגיה
אין תגובות | Apple, microsoft, אפל, טכנולוגיה, מיקרוסופט, צחוקים
סרטון אדיר! מלבד הצחוקים והבדיחה על חשבון 'הלהוטים לאייפון' יש בסרטון הזה מסר עמוק (ותודה לדובי לילינג שהעביר לי אותו).
אוקי נזכרתי. אז ככה, השבוע, בעודי בוחש בעזרת כפית פלסטיק אומללה את הקפה והסוכר עם המים החמים (32 סיבובים לצד ימין, לציון 32 גיגה זיכרון באייפון החדש שיהיה לי. מתישהוא), העפתי מבט חטוף בלוח המודעות שלנו במשרד והתפוצצתי מצחוק (זה קרה בדיוק בסיבוב הכפית ה-16, אינני יודע אם זה סימן רע לכך שיהיה לי 16 גיגה, אבל נעזוב את זה כרגע), על הלוח היתה מודעת פרסומת לפארק מים אי שם בחולון, המודעה מזמינה את הקוראים לבוא ולהנות בעולם הילד המקורה. "עולם הילד המקורה?!" אמרתי לעצמי וצחקתי בקול, "מה זה ילד מקורה? חה! חה! חה!"
רגע אחד, עלתה בי לפתע תחושה מוזרה, כבר צחקתי מהבדיחה הזו מתישהוא… אה, נזכרתי, זה היה בדיוק שנה אחורה כשאותה מודעת-ילד-מקורה הופיעה אצלנו בעבודה וכבר גרמה לי לצחוק ואפילו לכתוב על זה פוסט בבלוג שלי.
כשיש זיכרון חלש אפשר להנות מאותה בדיחה פעמיים…
נ.ב
לא הרבה השתנה. גם אז הכנתי קפה.
"נו, מורד, יש לך כבר אייפד?" שאל אותי השבוע ידיד.
"ברור" עניתי לו במהירות.
"כן, בטח… תראה לי אותו"
"הוא בבית ואני לא מתכוון להוציא אותו משם"
"אז איך אני אדע שיש לך אייפד?"
"אז איך אני אדע שאתה לא שוטר?? – תשכח מכל מה שאמרתי, אני כופר באשמות! יש לי אליבי! אני זכאי לשיחת טלפון! אני חוזר בתשובה! הנסיבות מקלות! אני לא שפוי! היתה לי ילדות קשה!"
"בואנה, אתה דפוק…"
"עוגמת נפש!"
בעקבות איסור משרד התקשורת להביא לארץ את האייפד, סחר בלתי חוקי צפוי להתחיל:
את הקומיקס יצרתי במו עכברי באתר הזה שמאפשר ליצור קומיקס און ליין, הקומיקס שניתן ליצור שם יוצא שיטחי, עלוב ורדוד. לא יודע למה – אבל ככה זה ממש מתאים לבלוג שלי.
זה התחיל אי שם לפני כשנתיים, כשחכמולוג אחד לקח תמונה של אייפון ואבן וערך השוואה שיטחית ומטופשת ביניהם. הוא לקח את כל התכונות שחסרות באייפון (מולטי טאסקינג, הודעות מולטימדיה, ועוד ועוד), והראה איך אבן שנוצרה הרבה לפני הספירה, מתוחכמת לא פחות מהאייפון שנוצר בשיא הטכנולוגיה העכשיוית. חה. חה. חה.
היום, אני גאה להציג בפניכם את הגירסה שלי לבדיחה הזו. אני ממש נרגש, מאושר ומרגיש כמו איש רנסאנס שמסיר את הלוט מעל לפסל המדהים שפיסל במו ידיו. העתקתי את הרעיון ממש בכוחות עצמי ונתתי לו מעט גוון ישראלי לכבוד חג הפסח. אתם יכולים לפרגן.
דרך אגב, למי שלא הבין מהתמונה הנ"ל: Horseradish זה חזרת, או כמו שאנחנו, האשכנזים האורגינלים, קוראים לו: "חריין", ובאמת שאין דבר טעים יותר ממצה עם חריין. וב- Shmura הכוונה היא למצה שלא באה במגע עם מים מרגע הקצירה של החיטה (מצה מהודרת יותר).
חג שמח!
השבוע, בעודי צועד אל עבר המשרד שלי, שמתי לב שאחד מעמיתי למשרד נועל נעליים חדשות.
אין לי מושג איך אני שם לב לדברים האלו, אבל ברגע שלאנשים שאני מכיר יש שעון חדש או נעליים חדשות אני ישר שם לב לזה. רציתי להגיד לו "תתחדש" אבל שמתי לב שהוא עסוק ולא שם לב אליי, אז חזרתי לשולחן שלי והתיישבתי לעבוד.
חצי שעה אחר כך אני שומע "קלאמפ-קלאמפ-קלאמפ" מישהו צועד במסדרון שמוביל למשרד שבו אני עובד. אני מרים את ראשי ורואה שמדובר באדון-נעליים-חדשות שהגיע לשאול מה שלומי, מה קורה וכמה שהוא מעריץ את הבלוג שלי. הבנתי שמדובר בהזדמנות פז נדירה לקצת פאן, והתחלתי בקטע המצחיק שלי (שמצחיק רק אותי. מסתבר) …
אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות בבלוג שלי הוא לנסות ולהצחיק את הקוראים המעטים שעוד טורחים להכנס לפה. אני חושב שזה קשור באופן כזה או אחר לעובדה שביום-יום אנשים פשוט לא יודעים להעריך את הכישרון השמיימי שלי להצחיק, ואני נאלץ לפרוק את התסכול במילים שנונות.
בגלל שאני אוהב מאד טכנולוגיה, אני נהנה לשלב אותה בהומור המיוחד שלי ואז נוצר מן שילוב מיותר, אך מיוחד, של הומור טכנולוגי. יודעים מה? אני מומחה להומור טכנולוגי. זה מגיע למצבים בהם אני מקבל מיילים כגון "אתה מוריד את ההומור בבלוגספירה לשפל חסר תקדים" או "הגעתי לבלוג שלך בטעות, ועל טעויות משלמים". מיילים שכאלו עושים לי את היום.
הפעם יש לי קטע טוב. איש ה- IT שלנו במשרד הביא כמה מחשבים בעזרת עגלה מצ'וקמקצת ועליה מדבקה (תיכף תראו בתמונות. לא להציץ!), ישר שלפתי את האייפון, אייפד נאנו שלי וצילמתי את הבדיחה. כמובן שהחבר'ה במשרד שקלטו אותי מתעד את העניין ניענעו בראשם בעצב. זה רק אומר שזה באמת מצחיק. קבלו:
שעות הבוקר המוקדמות; אחרי שהתפללתי, שתיתי כוס קפה והכנתי את הילד לגן אני מוצא את עצמי באוטו מנסה להתניע אותו, אך לשווא.
מה עושים? קודם כל משחררים קללה חרישית (שהילד מאחורה לא ישמע), ואז מתקשרים לאוויס: "סגור את האוטו, תן לו לנוח עשר דקות ותנסה שוב" היתה התשובה המקצועית.
- וואלה, העצה עבדה ואני טסתי לעבודה.
חוש ההומור שלי, בניגוד לחוש השמיעה למשל, הוא לא שיגרתי, יש שעות קבועות בהן הוא פשוט לא פעיל, – בשעות הבוקר המוקדמות בעיקר. לכן רק בסביבות הצהרים של אותו היום התחלתי לגלגל בראש את השיחה שהיתה לי עם אוויס ולהפוך אותה להרבה יותר מעניינת, אני חושב שאני פשוט חייב יום אחד לקיים אותה במציאות:
(המשך…)
בדר"כ אני לא משתמש בדואר שרשרת כחומר לבלוג שלי, אבל הפעם זה חזק ממני:
ותודה ללאה אהרונוביץ ששלחה לי את המייל.















