נשכח בספריה עירונית - דגם סודי של האייפון 5. כפי שניתן להבחין מדובר בדגם בעל מראה מלוקק ומלוטש במיוחד עם ממשק משתמש ייחודי. פרשנים מהמרים שניתן יהיה להשיג אותו בצבעי שחור ולבן.

החיים לא קלים, את זה כל אחד בוודאי יודע. לפעמים יש רגעים שאתה מתייצב מול המראה ואומר לעצמך "גבר, אתה חייב להחליט".

זה החל בערך, קרוב ל.., פחות או יותר כש…, בדיוק אחרי הצגת האייפון 4 החדש. הוא ממש לא עשה לי את זה אני חייב לציין ומאז שנשבר לי האיפון הקלאסי אני משתוקק, זומם, רוצה, צריך להחליף מכשיר סלולרי ועכשיו אני נמצא בקונפליקט נפשי קשה. כל צד מושך לכיוון שלו, כוחות הטוב משכנעים אותי ככה, כוחות הרשע מנסים לשכנע אותי אחרת, המערב שבי דורש קידמה אבל המזרחיות שבי דורשת רוחניות, ג'ון לוק דורש שאעזור לו לצאת מהאי אבל ג'ק משכנע אותי להצטרף אליו אל המערה עם האור המוזר ולסיים את הסדרה בצורה מגוחכת. בקיצור, אני מתלבט בין אייפון 3GS לבין אייפון 4. וכשאני מתלבט בנושאים קריטיים שכאלו נוצר לו מין דיאלוג פנימי-אישי מרתק, אתן לכם הצצה חפוזה לנבכי נפשי המיוסרת:

"אתה בן אדם של אמירה, נכון מורד?" שאלתי את עצמי,

"מה זה בן אדם של אמירה?" שאלתי את עצמי בחזרה,

"אתה בן אדם עם מסר, בן אדם אמיתי שהולך נגד הזרם אם צריך, בן אדם שאוהב להיות מיוחד"

"כן, זה נכון" אם מישהו בעולם יכול לתת לי מחמאה אמיתית – זה אני. תמיד המחמאות שלי כל כך כנות.

"אז מה יש לך לחפש באייפון 4 החדש? – לכולם הולך להיות אחד כזה, אתה… אתה… – אתה תהיה אחד מהעדר!"

"אחד מהעדר?! OMG! בחיים לא!"

"חוץ מזה, כשישאלו אותך איך אתה מרשה לעצמך להסתובב עם דגם אחד אחורה תמיד תוכל להגיד שאתה מעדיף לחכות לאייפון 5"

"וזה נכון, אני באמת רוצה את האייפון 5"

"אף פעם לא ראית את אייפון 5!" הקשתי על עצמי.

"מה זה קשור? גם לא נסעתי בפורשה, זה אומר שאני לא יכול לרצות פורשה?" ואני באמת רוצה פורשה.

"רכישה של אייפון 5 תצריך אישור מהאישה, אתה יודע"

"יש עוד זמן רב להודעה על אייפון 5 כך שיש מספיק זמן לעבוד על זה ולהשיג אישור"

"בכלל, אייפון 3GS הולך לרדת במחיר, אבל למי אכפת מהמחיר, אתה איש של עקרונות"

"היי! המחיר באמת יירד! אבל אתה צודק, למי אכפת המחיר – אייפון 4 הוא מכשיר עלוב"

"למעשה הייתי מתייחס אליו כבן חורג למשפחת האייפונים, מין מוטציה מלוקקת שמחפשת משפחה".

"כן. לגמרי, – הוא כזה עלוב ששכחו אותו בפאב!"

"כן, עלוב"

"אז הולכים על אייפון 3GS?"

"אמממ….החלטה קשה"

"זה יהיה יותר זול"

"טוב, בסדר אייפון 3GS. – אבל לא בגלל המחיר"

"ברור. זה בגלל שאתה בן אדם עם אמירה".

"כן. בבחירה הזו אני בעצם מניף דגל חברתי!"

"לגמרי. אתה ממש מנהיג".

"מלידה".

IPhone, אייפון 3GS, אייפון 4, אייפון 5, אפל, דו שיח, התלבטות קשה, מורד שטרן, סלולרי

לפני כחודש, פרסמתי את הפוסט "כשהאקדמיה חוקרת את הבלוג שלך", בפוסט, סיפרתי לכם שנעשתה עבודה אקדמית אמיתית על הבלוג הזה. אחרי גל של בקשות, תחינות ואיומים ממשיים על חיי החלטתי לפרסם את העבודה האקדמית הזו במלואה (כמובן אחרי קבלת אישור מכותבת העבודה), מקווה שתהיו קצת יותר חכמים אחרי קריאת העבודה…

קריאה מהנה!

(המשך…)

Why We Blog, אקדמיה, בלוג, בלוגים, הפסיכולוגיה של האינטרנט, מורד שטרן, עבודה אקדמית, עבודה אקדמית על בלוגים, קוהוט, שימושיות

באחד הספרים המאובקים הללו, אי שם בספריית האוניברסיטה, נמצא המחקר על הבלוג שלי

אני לא מרבה לכתוב או להזכיר את העולם האקדמי בבלוג הזה, אני זוכר פעם אחת שהזכרתי את האקדמיה בהקשר מזלזל על קורס בו הוצגו נתונים לא עדכניים בעליל על עולם המכשירים הסלולרים, ועוד איזכור אחד תחת "אודות" שם עדכנתי לא מזמן שהשנה, בעז"ה, אני אתחיל את לימודי לתואר השני במנהל עסקים (מגמת שיווק, אם זה מעניין מישהו).
חוץ מזה, עד לרגע זה באמת שלא התעסקתי עם עולם האקדמיה בבלוג.

– ובכן, מסתבר שהם התעסקו איתי (אווו.. תודו שזה נשמע דרמטי).

לפני כשנה וחצי פנתה אליי גולשת נחמדה בשם אודליה וסיפרה לי שבמסגרת עבודתה בקורס "הפסיכולוגיה של האינטרנט" בתואר השני שלה, היא בחרה לעשות את עבודת המחקר האקדמית שלה על הבלוג שלי. האם לקחתי את זה כמחמאה, אתם בטח שואלים את עצמכם, לא יודע אני אענה לעצמכם, אני חושב שזה הרגיש לי קצת כמו להיות אוגר שרץ על גלגלת ומישהו מתבונן בו ואוסף נתונים.
סתם, סתם, האמת שזה החמיא לי ואפילו הפתיע אותי שהבלוג שלי (ובלוגים בכלל) הפכו להיות מטרה לעבודות אקדמאיות. כמובן שעניתי על שאלות שהיו לה, ובגדול, לא הייתי צריך לעשות שום דבר מעבר לזה, רק להמשיך ולכתוב בבלוג.

אם אני לא טועה, הציון שקיבלה אודליה על העבודה שלה היה 95 וכמובן שמאד שמחתי עבורה. אם מישהו מתעניין בעבודה של אודליה ורוצה שאשלח לו אותה להתרשמות שיצור איתי קשר, העבודה הזו בהחלט מעניינת. ולא, לא רק בגלל שזה על הבלוג הזה.

ובכל זאת, בשביל הטעימה, הנה חלק קטן שאני מצטט מתוך העבודה, מהפרק "פרופיל כותב הבלוג" (כל-כך מוזר לקרוא ניתוח על עצמך) :

"מורד מציג את עצמו בקצרה. אינו כותב מהו גילו, ומציג את עצמו כ"בודק תוכנה ושימושיות בעבודה, ושוטף כלים בבית". התמונה שהוא מציג בחלק זה היא קריקטורה של בחור צעיר, הוא מפרט את עיסוקיו הנוספים המקצועיים ובזה תם חלק ההצגה העצמית. הבלוג של מורד בנוי על פלטפורמה שנקראת blogli, המאפשרת גמישות מרבית ובחירה של רכיבים אותם הקורא יכול לארגן לפי העדפותיו, או להסירם כליל מהתצוגה. מורד בחר למקם תמונה שלו ושל בנו באופן קבוע, בראש עמוד הבית. והוסיף לתמונה טקסט: "יום אחד, בן, כל הבלוג הזה יהיה שלך". – " אחחח !! למה אתה דורס אותי עם הבימבה שלך ?!?".

כדי למצוא חומר אישי נוסף על מורד, חיפשתי בין הפוסטים השונים. הוא נשוי, יש לו בן אחד בן שנתיים וחצי, והוא כותב בלוג בגלל "התהילה" לפי דבריו באחד מהפוסטים, בו הביא תוצאות סקר העוסק בסיבות לכך שאנשים כותבים בלוגים.

הוא אוהב את ספיידרמן, ומשרת במילואים. שונא להחליף חיתולים, ומתעצבן ממתקני משחק לילדים שאינם שימושיים, אספן כפייתי של אריזות מוצרים שהוא אוהב. צ'וטטתי איתו ולמדתי שהוא בן 27, אך אינני יודעת פרטים נוספים על חבריו או משפחתו. חוש ההומור שלו מאוד מפותח, מתוחכם ומתאים במיוחד למי שמתמצא בשפה המיחשובית-אינטרנטית-תכנותית. דוגמא אחת (שהבנתי, לא את כל הבדיחות הצלחתי להבין):

Save as  = (עז)  הבאתי את הדוגמא לבדיחה הזו לא במקרה. הכתיבה של מורד מיועדת למי שמבין בשימושיות, באינטרנט, נגישות ונושאים נוספים שקשורים לעולם הממוחשב. אורח מזדמן יתקשה להבין חלק מהפוסטים. בחירה זו מצמצמת את קהל הקוראים של הבלוג במידה משמעותית, וזוהי בחירה מודעת של מורד, שיודע וודאי שהתעבורה בבלוג שלו תישאר, כנראה יציבה לאורך זמן, ולא תגדל."

אני רוצה לסיים בציטוט חוזר של פיסקה קריטית מתוך הפרק: "…חוש ההומור שלו מאוד מפותח", רבותי, יש לי הוכחה ותמיכה אקדמית שאני אדם מצחיק, אני לא צריך יותר מזה.

אוניברסיטה, אינטרנט, אקדמיה, בלוג, מורד שטרן, מחקר, עבודה אקדמית, פרופיל כותב הבלוג, תואר שני

אתם לא לבד. הוכחה מוחצת לכך שגם אובמה קורא את הבלוג הזה

"היי מורד, אתה חושב שברק אובמה קורא את הבלוג שלך?" שאל אותי חבר בפתאומיות,

"אני חושב שכן", עניתי, "למעשה, אני משוכנע לחלוטין שכן".

"זו היתה שאלה רטורית, שאלה שלא ממש ציפיתי לקבל עליה תשובה שכן ברור למדי שאובמה לא מתעניין בבלוג שלך, למעשה, הוא כנראה גם לא מודע לקיומך הפיזי וחוסר ידיעה זו, כך נראה, לא ממש מפריעה לו. בכל מקרה, אם נמשיך בקו המחשבה המעוות שלך – יש לך הוכחות שאובמה קורא את הבלוג שלך?",

"לא, אין לי. אני מסתמך על תחושה פנימית חזקה, תחושה הידועה גם בשם חוש העכביש. אתה יכול לא להאמין לי אבל התחושה הזו כבר הצילה אותי מבניינים בוערים, משאיות מתהפכות ושירים של מירי מסיקה ברדיו. עובדה, אני עדיין בחיים".

כשבן הזוג לשיחה מגלגל עיניים כלפי מעלה ומפנה את הגב שלו, זה סימן ברור לניצחון בקרב המילולי שלכם.

(המשך…)

ארצות הברית, בלאקברי, בלוג, ברק אובמה, טוויטר, מורד שטרן, סטאטוס, פייסבוק

פור דה רקורד אני חייב לציין שאני לא צוחק על תמונת המשקפת הסגורה, זה קורה לרבים וטובים. אבל זו תמונה שמייצגת היטב את אווירת התקופה ההיא

היה זה עמיר פרץ, שר הביטחון שלנו, שטבע את המושג היצירתי "שר ביטחון חברתי" שזה בערך כמו להגיד "שר רווחה צבאי", "ראש ממשלה אופוזיציוני" או "שר חינוך אנאלפאבית". זה לא עובד. וזה בהחלט לא עבד.

אבל אין ספק שהביטוי "שר ביטחון חברתי" נולד כתוצאה מרעיון יצירתי מאד שאחד מטובי המוחות שמאחוריו תפר עבורו. אני אישית מאד מעריך יצירתיות, אפשר להבין את זה בקלות מתוך קריאה בבלוג שלי, אבל לא כשמשתמשים בה עבור מטרה לא ראוייה, כגון הצדקה למינוי פוליטי שיגרר אחריו תוצאות הרות אסון. יש גבול לכל תעלול.

בכל מקרה, אם יש דבר כזה שר ביטחון חברתי, הרי לכם גם בלוגר חברתי, החל מעתה תוכלו לעשות "לייק" על כל פוסט (אין בכך משום המלצה לעשות לי לייק. מצידי שלא תעשו לייק, אבל חבל, באמת חבל, הפסד שלכם, אני-מה-'כפת-לי, זה רק לטובתכם, לפחות תנסו, בבקשה?, תודה!), דבר שיגרום לשורת סטאטוס בחשבון הפייסבוק שלכם להופיע ולהכריז כי אהבתם את הפוסט שקראתם בבלוג הזה ושכדאי לאנשים אחרים גם להכנס ולקרוא. אין ספק, הם יודו לכם.
שימו לב שכפתור הלייק נמצא בתחילת כל פוסט, כך שאפילו לפני שאתם מתחילים לקרוא אותו אתם יכולים ללחוץ עליו. הרי ברור שתאהבו אותו בסוף.

בנוסף, בתחתית הפוסט ניתן למצוא סרגל שיתוף חברתי בו תוכלו לשתף את התוכן שקראתם בטוויטר, פייסבוק ורסס.
אז הנה אני, "בלוגר חברתי", שחשובה לו החברה הישראלית ורוצה שהיא תיחשף לתכנים איכותיים, נותן לכם, הקוראים, כוח עצום מאין כמוהו, מעכשיו גם אתם יכולים לשתף אחרים בתכנים שנזרקים פה בחוסר תשומת לב לאוויר האינטרנטי (נעים להכיר, מורד שטרן, מר "שינוי חברתי זה אני").

רק היזהרו לכם בשימוש בסרגל ובכפתור הלייק, כי: "עם כוח גדול באה אחריות גדולה" (ספיידרמן, 2002).

בלוג, בלוגר חברתי, טוויטר, יצירתיות, כפתור לייק, מורד שטרן, עמיר פרץ, פייסבוק, שינוי חברתי, שיתוף, שר ביטחון חברתי

אתם אמורים לחשוב "היי! יש דם על האייפון! זה אייפון קטלני!" ואז לראות את הקטשופ, להירגע ולהגיד "איזה מתוחכם המורד הזה, אנחנו פשוט מתים על הבלוג שלו"

אני מעוניין לפתוח את הפוסט הזה ולספר שאני המום. אני המום מהתגובות הנלהבות, המתרגשות, החוששות ואף, אני חייב לציין, ההיסטריות. הפרק הראשון בסדרה בה אני חושף בפניכם את הפרק הראשון בספר החדש שלי היכה גלים. מאז הפרסום קיבלתי שתי שיחות טלפון משתי החברות להוצאה לאור שהזכרתי שאני במגעים עימן להוצאת הספר והן הודו לי שלא הזכרתי את שמן במפורש, הן איחלו לי בהצלחה עם הוצאת הספר בעזרת הוצאות לאור אחרות וניתקו את הטלפון. אני אומר לכם, הם מזיעים מהתרגשות, התחושה היא כאילו שהם זכו להשיק את הספר השמיני בסדרה של הארי פוטר.

אבל מה אני מבלבל את המוח, אתם פה בשביל הצצה בסיפור. אוקי, בפרק הקודם סיפרתי איך הגיע האייפון המסתורי לפאב ומה קרה למנהל הפיתוח שאחראי על התקלה הזו (רמז: תפוח קטן מצופה כסף). הנה הצצה נוספת לפרק ההמשך של העלילה:

"הוא היה בשנות העשרים לחייו, גופו, שהיה באופן טבעי בריא חזק וזריז, רק הלך והתחשל במהלך מסע אימוני הקרב שעבר ברחבי העולם. כן, הוא היה מסוג האנשים הנדירים שהסתובבו ברחבי העולם וזכו להכשרה קרבית אישית מטובי הלוחמים. הוא למד הסוואה והישרדות בתנאי סביבה קיצוניים מגנרל סובייטי בכיר, איגרוף תיאלנדי ולוחמה משולבת מאלוף עולם הודי רצחני, קונג פו ממאסטר מסתורי בסין, ומעל לכל – קואצ'ינג ארגוני, ממדריך ישראלי במתנ"ס בחדרה.

כך הפך את עצמו, ג'ון, למכונת מלחמה משומנת והרסנית, המכונה היתה כרגע מכוונת למטרה אחת ויחידה: ג'ון רצה לנקום את מותו אפוף התעלומה של אביו, הארי, שנמצא לאחר בילוי לילי בפאב המקומי, מוטל לצד הדרך כשהוא חסר חיים.
אבל ג'ון לא היה מכונת רצח מושלמת, היתה לו בעיה של תשומת לב, כל דבר בסביבתו משך את תשומת ליבו ואת הפוקוס שלו במשימה, שום תרופה לא הצליחה לעזור אף לא במעט לג'ון, הלוחם המלוטש.

הוא צפה בשוטרים שמונעים מסקרנים מתגודדים להציץ לזירת הפשע, עיתונאים מקומיים זריזים כבר הגיעו למקום והחלו לשאול שאלות ולהעלות השערות. ג'ון, מחופש לעיתונאי, הקשיב להם בתשומת לב בעודם מדברים בינם לבין עצמם ומשכתבים את הכתבה למערכת העיתון. "זה היה תפוח קטן מצופה כסף שהיה תקוע בגרונו והרג אותו" אמר אחד העיתונאים, "תפוח כסוף? ברור שהרוצח ניסה להשאיר לנו מסר, אבל מה המסר?" שאלו אחד את השני. "זו נראית לי בדיחה או ניסיון לטשטש עקבות", הצטרף לשיחה עיתונאי מהארץ, "אני אנסה להשיג מסמכים סודיים שמסכנים את ביטחון המדינה. אולי שם נמצא משהו".

אבל ג'ון הבין. הוא הבין טוב מאד. הוא ידע מי היו המעסיקים של אביו ואיזה פרוייקט כביר אביו הוביל. כן, המסר במבחינתו היה ברור, תאגיד גדול מאד עומד מאחורי המעשה. אותו תאגיד טכנולוגי גם ישלם על מעשיו! נשבע לעצמו ג'ון. הוא ישלם על מה ש…

"יש לי גלידה הכי טובה – הכי טובה ומשובחה – קחו ממנה ילדים – קוקו – הא הא – גלידה טובה" כך סדק קול רמקול צורם של אוטו גלידה מקומי את דממת המוות הקפוא של הערב הנורא הזה. ג'ון, שתשומת ליבו היתה מופנת לניסיונות פיענוח של רצח אביו, הסתובב לפתע והחל לצעוד, ביחד עם כמה עיתונאים רעבים, לעבר אוטו הגלידה. שעתיים מאוחר יותר הוא ימצא את עצמו בביתו, עם מקל גלידה ביד ויתהה היכן היה ולמה יש לו תשוקה עזה לאכול תפוח".

* אם אשכרה קראתם את הפרק הקודם אתם בוודאי שואלים את עצמכם, איך יכול להיות שהארי, מהפרק הקודם, רק התקרב לגיל ארבעים בעוד בנו, שרוצה לנקום את מותו, כבר עבר את גיל העשרים. ובכן זה יסתדר בסוף כשג'ון יגלה שהוא בעצם מאומץ. שיט, הרסתי לכם הכול.

IPhone, אב טיפוס סודי, אייפון, אפל, מורד שטרן, סיפור

עוד פוסט בנושא טוויטר. אתם מוזמן לעבור לבלוג הבא. (סתם, תישארו, דווקא מעניין הפעם)

שמעתם פעם על המונח "TweetBomb" ? (ובתרגום לעברית "פצצת ציוץ". נעים להכיר: מורד שטרן, מתרגם מקצועי) זהו המונח הכי מעניין בו נתקלתי בקשר לטוויטר ולכיוון אליו הוא הולך, זהו מונח המבטא רעיון פסימי ואפוקליפטי בנוגע לעתיד של טוייטר, כזה שממליץ לנו "היי, אולי כדאי לסגור את הדבר הזה". הרעיון מאחורי הביטוי "TweetBomb" מצביע על כך שלטוויטר יש כל כך הרבה כוח, שמספיקה מחרוזת אחת של טקסט, המוגבלת ב 140 תווים, בשביל להכות באוייב או ליצור מהומות קריטיות בעולם.

נו באמת מורד, אתה חושב שיש לנו בעיות שכליות שאנחנו נאמין בקלות לשטויות שאתה כותב? אתם בטח חושבים לעצמכם, ובכן, אינני חושב שיש לכם בעיות שכאלו, אם כי אני בהחלט ממליץ שתבדקו את עצמכם אם אתם מבלים בבלוג הזה יותר מידי זמן, אבל בכל מקרה, תנו לי להסביר למה הכוונה – נניח שיש חשבון טוויטר שצובר לעצמו המון עוקבים, הוא מסוגלים בהודעת טקסט אחת, שתגיע לכל העוקבים שלו ברגע אחד, ליצור תנועה אדירה של אנשים, הן תנועה פיסית (להגיע להפגנה במקום מסויים) והן תנועה אינטרנטית (ליצור טראפיק אדיר שייפיל שרתים).

פצצה שכזו היא עניין של זמן, לדעתי, ברגע שייכנסו גורמים דתיים פאנטים המשתייכים לחוגי טרור, הטוויטר יוכל להיות כלי חזק מאד עבורם, במידה ותתגבש דמות דתית אמונית חזקה (סוג של אובמה בן לאדן, רק בטוויטר), שתמשוך אליה עוקבים רבים, שלא רק עוקבים אחריה אלא ממש מאמינים בה. עם דמות שכזו, האיום של טוויט בומב יכול להפוך ממשי הרבה יותר. תחשבו על זה לרגע, לכל מאמין/עוקב של הדמות הזו יש "סוכן" בשטח שמשמש לו כעיניים וידיים ויכול לעדכן את המנהיג במתרחש בזמן אמת דרך הסלולרי, ממש כמו חיילים.

היום יש לנו את אשטון קוצ'ר כדמות מובילה בטוויטר, אבל הוא בסך הכול שחקן קולנוע אמריקאי, אף אחד לא "מאמין" בו באמת, חוץ מילדות קטנות שיילכו ויקנו מוצרים עליהם הוא ימליץ (וזה בהחלט כוח), ברגע שגורמים דתיים פאנאטיים יכנסו ברצינות לטוויטר, יהיה מעניין באמת.

אינטרנט, טוויטר, מורד שטרן, עתיד הטכנולוגיה, פייסבוק, תקשורת

אני חושב שגולת הכותרת של כותרות מדורי הטכנולוגיה בארץ של התקופה האחרונה היא עלייתו של האייפון לארץ.
ההליכה עם הראש בקיר של שלושת המפעילות הסלולריות לא ברורה לי כל כך, אני מנסה להבין את ההגיון מאחורי המהלך, באמת שאני מנסה, ולא משנה כמה אני שובר את הראש אני פשוט לא מצליח.

נכון. בכינו שאנחנו רוצים את האייפון, אני זוכר את זה טוב מאד, אני זוכר את האישומים המגוכחים כלפי אפל: "הם אנשטישמים שם באפל!!", את הטענות כלפי המדינות שקיבלו את האייפון לפנינו: "מצרים מקבלת את האייפון לפנינו!! לפנינו!!", רצינו אייפון, חיכינו לאייפון, הסלקנו ארצה כמה עשרות אלפי מכשירים שכאלו, וכן, אפילו לימדנו אותם לדבר עברית טוב יותר ממה שאפל הצליחה ללמד אותם.

והנה, יום בהיר אחד מודיעה פלאפון שהיא "עשתה את זה" היא הצליחה לשכנע את הפריץ להרשות גם לנו הישראלים, להנות מהמכשיר הקסום, כמה דקות בהולות אחריה מודיעה אורנג' כי גם היא תביא לנו את האייפון, שלושה שבועות של כסיסות ציפורניים לאחר מכן, גם סלקום מודיעה שהאייפון בידיה ו"היא לא נשארת מאחור".
ככל שזמן עובר נחשפים הפרטים המביכים של העסקה שכל מפעיל הסכים לחתום מול אפל. אין ספק שבשפת רחוב אפשר להגיד שאפל הכניסה לכל אחת מהמפעילות "כזה צינור גדול". אין ספק שהחברות הסלולריות שלנו יצאו חבולות ומבויישות, והרע ביותר עוד לפניהן.

גילוי נאות: אני בחור דתי, והספרות היהודית ובוודאי ספר התנ"ך מוכרים לי לא רע, אני חושב שהסיפור על הבשר שבני ישראל התאוו לו במדבר בדרכם לארץ ישראל (במדבר, י"א) הוא בדיוק אותה הסאגה בה אנחנו נמצאים היום, כמו בני ישראל בתנ"ך שהתלוננו למשה שהם לא רוצים יותר את המן המצוי להם בשפע אלא משהו "אחר" כך גם אנחנו בכינו שאנחנו רוצים משהו "אחר", וכמו שהם קיבלו משמיים כמויות עצומות של בשר, כמויות שהם בכלל לא יכלו להתמודד איתם, כמויות שהיו תקועות בפיהם בלעיסה בהמית (ובצורה זו מתו), כך גם נוחת עלינו האייפון מהשמיים בכמויות מפחידות מאד, כמויות אדירות שיציפו את השוק ויהפכו את שוק הסלולרי הישראלי לבן ערובה של אפל.

ההיסטוריה חוזרת על עצמה, אבל אין ספק שעדיף להיות מוצף באייפון מלהיות מוצף בבשר…

Apple, IPhone, אייפון, אפל, בישראל, טכנולוגיה, מורד שטרן

"בואנה, איזה תשבץ מעאפן פרסמת!"

"פתרתי את זה תוך 2 דקות, אין לך בושה?"

"תגיד בן אדם, איך אתה חי עם עצמך אחרי פרסום של כזה תשבץ ברמה של מתחילים?"

אלו שלושה דוגמאות למיילים זועמים שהגיעו אליי בעקבות פרסום התשבץ הראשון, כן, אני מודה ומתוודה, התשבץ היה קל לאללה, אבל אי אפשר לזרוק אנשים ישר למים העמוקים ,צריך להתחיל איתם מדרגת קושי קלה ומשם לעלות, ועכשיו הגיע הזמן לתשבץ בדרגת קושי רצינית.

אם אתם עדיין חושבים שאתם יודעים הכול על האינטרנט והטכנולוגיה בואו תנסו לפתור את התשבץ הזה!
- הפותרים נכונה יקבלו RT בטוויטר – מתנה!

בלוג, טכנולוגיה, כיף, מורד שטרן, תשבץ, תשבצים טכנולוגיים

במסגרת ראיונות עם ח"כים שאני מפרסם בבלוג שלי (ראיון אחד בינתיים, אבל "במסגרת ראיונות" נשמע יותר טוב) אני גאה לפרסם ראיון טכנולוגי עמוק ומעמיק (כמו שרק כותב הבלוג הזה יודע) עם חבר הכנסת מטעם הבית היהודי, אורי אורבך.

בראיון נעסוק בהשפעת הטוויטר והפייסבוק על חייו של חבר הכנסת הממוצע וכיצד השפעה זו מקרינה על חיי האזרח, נדוש ללא משוא פנים בתחושות העולות מכנסת ישראל בעקבות הבאת האייפון ארצה ובשינוי המתבקש בתקציב המדינה בעקבותיו, ולבסוף ניתן תשובה מדוייקת לשאלה האם הספר במתכונת הנייר הולך להיעלם בגלל הקינדל.

טוב, האמת שלא נעשה את כל זה, אבל השאלות והתשובות הן די קצרות, כך שכל אחד יוכל להסיק מה שמתאים לו.

אז נתחיל:

-  האם לדעתך יצירת חשבון טוויטר או פייסבוק לחבר כנסת מהווה זילות של התפקיד הציבורי, או שמדובר בערוץ חיובי וישיר לקשר עם הציבור ?
אורי: מדובר בערוץ חיובי וישיר שאין לי מושג מה עושים איתו. הקידמה הרבה יותר מהירה ממני לצערי.

-  מה התחושה השוררת בכנסת בעקבות הבאת האייפון לארץ ?
אורי: התרגשות כללית. ייתכן ומר אייפון יוזמן לשאת דברים בישיבה חגיגית. (אפשר לבוא? מ.ש)

-  אם ראש הממשלה היה מציע לך חברות בפייסבוק, היית מסכים ?
אורי: לא, אני מסתפק בכך שראש הממשלה מציע לי חברות בקואליציה. (גם אני סירבתי. מ.ש)

-  בתור חבר כנסת של עם הספר, האם לדעתך הספר במתכונתו הנוכחית (נייר) הולך להיעלם בעקבות כניסת קוראים דיגיטלים משוכללים (קינדל, למשל) ?
אורי: הספר לא הולך להיעלם כל עוד אוהבי הספר לא ייעלמו. לפחות בשבת, הטכנולוגיה נסוגה אצל שומרי מצוות.

-  בתור חבר וועדת ההכרזה על שעת חירום, האם היית רואה במדיה האינטרנטית כלי יעיל להכרזה ולטיפול במשברים עתידיים ?
אורי: האינטרנט הוא רק כלי, ומצב החירום הוא מצב. יותר מעניין אותי לטפל במצבים מבכלים, וזה נשמע ממש כמו שמעון פרס. (לגמרי. אתה חושב שהוא יסכים להתראיין לבלוג הזה? מ.ש)

אורי אורבך, אייפון, אפל, טכנולוגיה, מורד שטרן, ראיון עם חבר כנסת, ראיונות עם אנשים מעניינים