מפעם לפעם, אני מרשה לעצמי לחלק בבלוג הזה טיפים לכל מאן דבעי, אין ויכוח על כך שהטיפים שאני מפרסם בבלוג הזה לא יעשו אתכם חכמים יותר, מוצלחים יותר או נבונים יותר ובטח שגם לא תוכלו לתרגם את הטיפים האלו לכסף (אחרת הם לא היו נכתבים פה). מפעם לפעם אני גם מטיף וטוען שהפוטנציאל של בעלי כוח תקשורתי הולך וגדל במיוחד לאור ההתפתחות האינטרנטית ופריחתן של הרשתות החברתיות. הפעם אני אשלב בין השניים, ואתן טיפים בכיוון שיכולים, לעניות דעתי, לשדרג עבורכם את אותו כוח תקשורתי.

פוסט מוצלח חייב להתחיל בכותרת מושכת ומעניינת. תנו לי להוסיף עוד מימד לקביעה הזו – בעידן בו בלוגרים נעזרים בפייסבוק ובטוויטר בכדי למשוך מבקרים לבלוג שלהם על ידי פירסום סטאטוסים הכוללים לינק לפוסט, אין מנוס לא רק מיצירת כותרת מוצלחת אלא גם מניסוח סטאטוס מזמין וקורץ.

אחרי שברור לי שאתם מהנהנים בראש בהסכמה וחושבים משהו כמו "הוא גאון" או "הוא גאון מטורף" או "הוא לא מצחיק. הוא מנסה, אבל הוא לא מצחיק", נקפוץ ישר למים – הנה 3 טיפים ליצירת כותרת מוצלחת:

(המשך…)

בלוג, בלוגרים, טוויטר, טיפים, טיפים לכתיבת כותרת, טיפים לכתיבת פוסט, כותרת, כתיבה, סטאטוס, פייסבוק, שיווק

"מצוות אנשים מלומדה" הוא משפט של חז"ל שמאפיין מצב עגום בו אנשים מקיימים את מצוות התורה מתוך הרגל או לחץ חברתי ולא מתוך כוונה אמיתית וכנה (עכשיו המשיכו לקרוא ותראו איך הצלחתי להרביץ בכם קצת תורה תוך כדי שיחה על שימוש עכשיוי ומודרני בטכנולוגיות, פלוס כותרת מעניינת. אני צריך להתחיל לדרוש כסף על כניסה לבלוג הזה). אנחנו חיים בתקופה מאד מעניינת מבחינה טכנולוגית. המון חברות, ארגונים ועכשיו גם ממשלות, מאמצות את הכלים הטכנולוגיים החדשניים ומציגות לראווה את הנוכחויות הדיגיטליות שלהם.

עושה רושם שככל שהמדינה מפותחת יותר כך גם החברות/הארגונים/הממשלה מאמצת את השימוש בכלים הטכנולוגיים האלו באופן מהיר יותר – וזה כמובן ברור מאליו. הנקודה המעניינת היא כזו: אוקי, החלטת שאתה בתור גוף מסחרי או ממשל שנותן שירות כזה או אחר, מאמץ את השימוש ברשתות חברתיות, נו, מה עכשיו? אז פתחת אתר אינטרנט ופתחת דף בפייסבוק וגם חשבון טוויטר, אוקי, זה באמת מאמץ ראוי לציון כי אתה באמת רוצה לבוא לקראת הלקוח/אזרח, אבל מה עכשיו? איזה עניין אמיתי אתה מספק לו?

אני חושב שאנחנו נמצאים בתקופה קריטית בה, יותר מתמיד, השימוש במחשבה רעננה (קשה להאמין, אבל לפתוח סתם דף פייסבוק זה כבר מה-זה פאסה) וחשיבה יצירתית הוא בגדר חובה. הכלים קיימים, הם זמינים, זולים ומגיעים במהירות לכל משתמש, לקוח או אזרח, אבל אם אין לך רעיון ייחודי שבאמת נותן ערך מוסף ותכלית אמיתית למה שאתה עושה, אתה בהחלט יכול לצפות לכך שהשירות ה"חדשני" שאמצת (כי כולם אימצו) – פשוט יתייבש.
גם אם תשקיע בו אין סוף כוח אדם שיתפעל אותו, זרם המשתמשים יילך ויתמעט מאליו כי המשתמש ישאל את עצמו כבר בפעם הראשונה שהוא ביקר אצלך "מה ייצא לי מזה?" והתשובה שהוא ענה לעצמו היתה ככל הנראה: "כלום" (רואים? לא רק אני מדבר לעצמי ועונה לעצמי).

שימו לב לסרטון הבא המתעד דו שיח בין ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, לבין מארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק. השיחה הזו היתה יכולה להיות כל כך מגניבה, תקשורתית ומלהיבה אבל בסופו של דבר היא אפרורית ומשעממת שבא לבכות. גם הסרטון, כמו שירותים חברתיים וטכנולוגיים "מגניבים" אחרים לא מעניק כלום לצופה חוץ מתיעוד השיחה עצמו, אין בסרטון הזה שום קאצ' אין שום פואנטה. – אין שום סיבה לצפות בסרטון הזה (אלא אם כן אני שם אותו בבלוג שלי ואומר לכם שזה סרטון משעמם בלי פואנטה ואז זה הפוך על הפוך כזה. גאוני).

facebook, Twitter, אינטרנט, ארגונים, בריטניה, דייוויד קמרון, טוויטר, מארק צוקרברג, ממשלות, נוכחות אינטרנטית, פייסבוק, רשתות חברתיות

מי שעוקב אחרי בפייסבוק, או בטוויטר, או בשניהם, או בכלל לא, בוודאי שם לב לעובדה שלאחרונה ("לאחרונה" זה מושג יפה. זה יכול להיות חצי שנה, חודש או שבועיים אבל זה תמיד נכנס במושג "לאחרונה" – כי מי באמת זוכר), אני מוצא את עצמי כותב עידכונים דווקא בפייסבוק ומזניח מעט את טוויטר. למה? האם זו מגמה שרק אני מפגין או שהרבה אנשים חולקים איתי התנהגות דומה? האם יש לזה סיבה הגיונית? והאם באמת תצליחו לשרוד את הפוסט הזה עד הסוף? בואו נבדוק.

שווה להתחיל בחידוד ההבדל בין הפייסבוק לטוויטר. רוב האנשים מבינים מהו הפייסבוק ו"מה עושים שם" אבל לא ממש מבינים מה זה בכלל טוויטר. גם כשאני מסביר (או, אם תרצו "מרצה", "מלמד", "משכיל", "מעשיר את הידע") לאנשים אחרים ומצייר להם "מה זה טוויטר" הם לא ממש מבינים את הרעיון עד הסוף.
אז אני אנסה שוב: טוויטר הוא כלי טקסטואלי לחלוטין, עד 140 תווים בלבד, או כמו שהוא מכונה "מיקרו בלוגינג", הוא לא נועד לשיתוף תמונות (למרות שיש שירותים צדדים שמאפשרים זאת כמו Twitpic) כמו גם שיתוף סרטונים. הוא נועד בסך הכול לעידכון קצר וקולע של "מה אני עושה עכשיו". בגלל שהוא מורכב מטקסט בלבד, הוא מאפשר למשתמשיו לעדכן דרכו גם באמצעים פשוטים יחסית כגון מכשיר סלולרי חלש וכבר ראינו שבזכות העובדה שהוא כל כך טקסטואלי ופשוט, הוא שימש את המורדים בהתקוממות האחרונה באירן.

אם נעמיד את קהילת הפייסבוק מול קהילת הטוויטר (שכמובן חופפת בגלל אנשים בעלי חשבונות בשתי הרשתות) נראה מאפיינים ברורים המבדילים בין הקהילות ומהם נוכל, אולי, לעמוד על ההבדלים בין הזירות החברתיות האלו. קהילת המשתמשים בפייסבוק גדולה בהרבה מקהילת המשתמשים בטוויטר, נתונים עדכניים מדברים על כך שלפייסבוק יש 474 מיליון חברים נכון להיום, לעמת זאת, לטוויטר יש כנראה הרבה פחות משתמשים, בסביבות המעל ה-80 מיליון, – אבל לא הצלחתי למצוא נתונים ברורים יותר (אשמח אם מישהו יעזור לי ויפנה אותי למקורות הנכונים).
בישראל, ההבדל הוא אפילו בולט יותר כלומר קהילת הטוויטר הישראלית היא קטנה בהרבה מקהילת הפייסבוק הישראלית שמונה, נכון להיום, כ- 3 מיליון חברים שזה כמעט חצי מדינה (אם כי מסך כל משתמשי הפייסבוק בעולם אנחנו רק 0.63%)

אפשר לראות שבעוד קהילת הפייסבוק מגוונת מאד, אל הטוויטר מתחברים דווקא אנשים מסוג מסויים כמו בלוגרים, אנשי מדיה חברתית, אנשי שיווק וארגונים עיסקיים. גם אופי השימוש בפועל יכול לעזור לנו לאבחן את הרשתות, בעוד הפייסבוק מאפשר לשמור על קשר עם בני משפחה (לי לדוגמה, יש קרוב משפחה מסויים שעונה בקביעות על סטאטוסים שאני מפרסם בפייסבוק, הוא נוהג ללעוג לי ולקוות שאלעג לו בחזרה. מה לעשות, משפחה לא בוחרים), מציאת חברים מן העבר וסתם "אנשים מהתעשייה". הטוויטר, לעמת זאת, מחבר אותך עם מעגלים אחרים לגמרי. לא תמצא שם חברים מהעבר וגם אם תנסה תתקשה מאד למצוא אותם, וזה בסדר כי זו לא המטרה של טוויטר, המטרה היא לעדכן, במהירות ובקלות מה אתה עושה או באיזו כתבה מצויינת נתקלת עכשיו (כמו למשל בפוסט הזה. בואו נתרגל – תפיצו את הפוסט הזה לכל החברים שלכם בטוויטר. הצלחתם? מעולה! כל הכבוד! תמיד האמנתי בקוראים של הבלוג הזה למרות שהם קוראים את הבלוג הזה).

לי אישית, כמו שטרחתי לציין יש חשבון גם בטוויטר וגם בפייסבוק, ולאחרונה, כמו שטרחתם לקרוא בתחילת הפוסט, אני מוצא עצמי מעדכן דווקא את החשבון שלי בפייסבוק. אם אני רוצה להיות אמיתי עם עצמי אני חושב שהסיבה האמיתית היא התחושה שהפייסבוק היא הזירה האמיתית בעוד הטוויטר הוא מגרש משחקים לאלו שמבקשים לעצמם תחושה של "לא להתערבב עם ההמון" או סתם להיות מיוחדים. אולי אני טועה, אבל זו התחושה שלי ואני מניח שיש לי עוד שותפים רבים לתחושה הזו.

אממ… עם הכתיבה מגיע התאבון – נראה לי שאחזור לעדכן גם שם.

facebook, Twitter, אינטרנט, טוויטר, ישראל, מספר משתמשים בטוויטר, מספר משתמשים בפייסבוק, פייסבוק, רשתות חברתיות

השבוע נתקלתי במאגר יפיפה הכולל 21 סטים של אייקונים ברורים ויפים המייצגים רשתות חברתיות להורדה חינמית כך שאפשר להשתמש בהם בבלוג או באתר שלכם כשאתם מטריחים אנשים לבדוק את דף הפייסבוק או הטוויטר האישי שלכם.
בעודי מעיין בסטים היפים של האייקונים האלו חשבתי שיהיה נחמד לתת קישור למאגר החינמי וכך לחסוך לאנשים זמן, כסף וכאב ראש. "הקוראים של הבלוג בטח יודו לי מאד" חשבתי לעצמי, "אל תהיה תמים, מורד", תיקנתי את עצמי, "הם יבואו, יקחו, וילכו. הם אפילו לא יסתכלו לאחור כשיסגרו את הדפדפן". "אז למה אני טורח?", תהיתי, "כי אתה אדם טוב, מורד, כי אתה אדם טוב".

למאגר האייקונים החברתיים החינמיים

אייקונים, אייקונים של רשתות חברתיות, בלוג, טוויטר, יוטיוב, סטים של אייקונים, עיצוב גראפי, פייסבוק, רשתות חברתיות

כמו שכבר טרחתי לציין מעל גבי כל זירת מדיה חברתית רעננה, הייתי בכנס דה מרקר 2010 האחרון (כנס com.vention, בלעז). לכנס הגעתי באמצעות הרכבת שלקחה אותי, בפעם הראשונה בחיי, לעיר ראשון לציון. את הדרך חזרה לאיזור תל אביב עשיתי עם בחור נהדר בשם איתי צמיר (לידיעתכם: כל מי שמציע לי טרמפ בכנס כזה או אחר הוא "נהדר", קחו את זה בחשבון).

את איתי הכרתי כבר לפני הכנס, אחרי שהצטרף כ"פאן" לדף הפייסבוק של הבלוג שלי (הרשו לי להמליץ בשמו, למרות שהוא מעולם לא המליץ על דבר שכזה: כדאי לכם מאד, מאד, להצטרף כ"פאן" לדף של הבלוג שלי בפייסבוק), איתי הוא מנהל מחלקת האינטראקטיב של ערוץ 10, מרצה בבית הספר לתקשורת שבמרכז האוניברסיטאי באריאל וגם "פאן" של הבלוג שלי בפייסבוק. החלטתי לערוך עימו ראיון טכנולוגי קצר ולברר מה זה בעצם אינטראקטיב, מה ערוץ 10 עושה עם המילה הזו, איך ערוץ 10 רואה את עצמו משתלב במהפיכת האינטרנט ואיך השתנו חייו מקצה לקצה אחרי שהצטרף כ"פאן" לדף הפייסבוק של הבלוג שלי.
ראיון אינטראקטיבי (אה! שנון).

(המשך…)

com.vention, אינטראקטיבי, אינטרנט, איתי צמיר, טוויטר, טכנולוגיה, טלויזיה, יוטיוב, ערוץ 10, פייסבוק, ראיון, ראיונות עם אנשים מעניינים

אתם לא לבד. הוכחה מוחצת לכך שגם אובמה קורא את הבלוג הזה

"היי מורד, אתה חושב שברק אובמה קורא את הבלוג שלך?" שאל אותי חבר בפתאומיות,

"אני חושב שכן", עניתי, "למעשה, אני משוכנע לחלוטין שכן".

"זו היתה שאלה רטורית, שאלה שלא ממש ציפיתי לקבל עליה תשובה שכן ברור למדי שאובמה לא מתעניין בבלוג שלך, למעשה, הוא כנראה גם לא מודע לקיומך הפיזי וחוסר ידיעה זו, כך נראה, לא ממש מפריעה לו. בכל מקרה, אם נמשיך בקו המחשבה המעוות שלך – יש לך הוכחות שאובמה קורא את הבלוג שלך?",

"לא, אין לי. אני מסתמך על תחושה פנימית חזקה, תחושה הידועה גם בשם חוש העכביש. אתה יכול לא להאמין לי אבל התחושה הזו כבר הצילה אותי מבניינים בוערים, משאיות מתהפכות ושירים של מירי מסיקה ברדיו. עובדה, אני עדיין בחיים".

כשבן הזוג לשיחה מגלגל עיניים כלפי מעלה ומפנה את הגב שלו, זה סימן ברור לניצחון בקרב המילולי שלכם.

(המשך…)

ארצות הברית, בלאקברי, בלוג, ברק אובמה, טוויטר, מורד שטרן, סטאטוס, פייסבוק

טכנולוגיה, אינטרנט ורשתות חברתיות הם כלים נגישים, זולים (לעיתים קרובות אף חינמיים) ועוצמתיים מאד. כולם משנים את חיינו, אז כדאי שנתחיל להתרגל לכך.

למי שרוצה לטעום ב- 4:22 דקות את הגלים החברתיים הללו, שמתרסקים על עולמנו הרעוע גם ככה, מוזמן בחום לצפות בסרטון הבא:

אינטרנט, בלוגים, טוויטר, טכנולוגיה, סלולר, פייסבוק, רשתות חברתיות

פור דה רקורד אני חייב לציין שאני לא צוחק על תמונת המשקפת הסגורה, זה קורה לרבים וטובים. אבל זו תמונה שמייצגת היטב את אווירת התקופה ההיא

היה זה עמיר פרץ, שר הביטחון שלנו, שטבע את המושג היצירתי "שר ביטחון חברתי" שזה בערך כמו להגיד "שר רווחה צבאי", "ראש ממשלה אופוזיציוני" או "שר חינוך אנאלפאבית". זה לא עובד. וזה בהחלט לא עבד.

אבל אין ספק שהביטוי "שר ביטחון חברתי" נולד כתוצאה מרעיון יצירתי מאד שאחד מטובי המוחות שמאחוריו תפר עבורו. אני אישית מאד מעריך יצירתיות, אפשר להבין את זה בקלות מתוך קריאה בבלוג שלי, אבל לא כשמשתמשים בה עבור מטרה לא ראוייה, כגון הצדקה למינוי פוליטי שיגרר אחריו תוצאות הרות אסון. יש גבול לכל תעלול.

בכל מקרה, אם יש דבר כזה שר ביטחון חברתי, הרי לכם גם בלוגר חברתי, החל מעתה תוכלו לעשות "לייק" על כל פוסט (אין בכך משום המלצה לעשות לי לייק. מצידי שלא תעשו לייק, אבל חבל, באמת חבל, הפסד שלכם, אני-מה-'כפת-לי, זה רק לטובתכם, לפחות תנסו, בבקשה?, תודה!), דבר שיגרום לשורת סטאטוס בחשבון הפייסבוק שלכם להופיע ולהכריז כי אהבתם את הפוסט שקראתם בבלוג הזה ושכדאי לאנשים אחרים גם להכנס ולקרוא. אין ספק, הם יודו לכם.
שימו לב שכפתור הלייק נמצא בתחילת כל פוסט, כך שאפילו לפני שאתם מתחילים לקרוא אותו אתם יכולים ללחוץ עליו. הרי ברור שתאהבו אותו בסוף.

בנוסף, בתחתית הפוסט ניתן למצוא סרגל שיתוף חברתי בו תוכלו לשתף את התוכן שקראתם בטוויטר, פייסבוק ורסס.
אז הנה אני, "בלוגר חברתי", שחשובה לו החברה הישראלית ורוצה שהיא תיחשף לתכנים איכותיים, נותן לכם, הקוראים, כוח עצום מאין כמוהו, מעכשיו גם אתם יכולים לשתף אחרים בתכנים שנזרקים פה בחוסר תשומת לב לאוויר האינטרנטי (נעים להכיר, מורד שטרן, מר "שינוי חברתי זה אני").

רק היזהרו לכם בשימוש בסרגל ובכפתור הלייק, כי: "עם כוח גדול באה אחריות גדולה" (ספיידרמן, 2002).

בלוג, בלוגר חברתי, טוויטר, יצירתיות, כפתור לייק, מורד שטרן, עמיר פרץ, פייסבוק, שינוי חברתי, שיתוף, שר ביטחון חברתי

"הגי.פי.אס טוען בתוקף שצריך לקחת פה ימינה. אני חושב שאמשיך ישר בכל זאת"

אין דבר יותר מאוס מברכת 'חג שמח' שמקבלים כאשר ניחוח "קופי פייסט" חזק עולה ממנה. זה יכול להיות במייל, בפייסבוק, בטוויטר או בס.מ.ס, זה ממש לא משנה. במקרים כאלו אתה אומר לעצמך שעדיף היה לא לקבל שום דבר, אם לא היה חשוב לו, או לה, לשבת ולכתוב משהו עם נימה אישית ככה שתראה שהוא התכוון אליך ממש, עדיף היה שלא היה שולח 'חג שמח' בכלל. ושייחנק עם המצות.

אני, בניגוד לאחרים, מבין את האכזבה בקבלת חג-שמח-קופי-פייסט. לכן, בפרץ התייחסות הממוקדת בך, ובך בלבד, החלטתי להקדיש לך פוסט ולמסור לך, באופן אישי: "חג שמח".

אתה בוודאי שואל את עצמך "הוא באמת מתייחס אלי כרגע?",

"בוודאי שאני מתייחס אליך, זה כל הרעיון נגד חג-שמח-קופי-פייסט", אני עונה לך על גבי הבלוג שלי.

"איך יכול להיות שכיוונת את האיחול דווקא אליי?" אתה בוודאי שוב תוהה,

"כי חשוב היה לי למסור לך חג שמח בצורה אישית".

"אבל איך ידעת שדווקא אני אכנס לבלוג שלך ודווקא אני אקרא את האיחול שלך לחג שמח עבורי"

"כי אני מכיר אותך. הכי טוב בעולם".

"זה נורא יפה מצדך, אתה אדם טוב ואיכפתי".

"אומרים לי את זה הרבה, אבל זה באמת בסך-הכול המינימום שאני יכול לעשות עבורך".

"ובכל זאת, משהו לא מסתדר לי. הרי הרבה אנשים יקראו את הפוסט הזה וכולם יחשבו שזה מיועד אליהם".

"אני סומך על כך שאתה תבין שכיוונתי את זה אליך" (הייתי טוען שזו הגאונות בדבר, אבל זה הרי מיועד לאדם ספציפי, לא?)

"מרשים! למיטב ידיעתי מעולם לא נעשה דבר כזה מעולם, זה גאוני".

"תודה רבה, והכי חשוב- שיהיה לך חג שמח".

(הכתיבה בלשון זכר נעשתה מטעמי נוחות בלבד, אין לראות בכך שהפוסט לא מכוון אליך אישית אם את, במקרה, קורא ממין נקבה)

בלוג, חג שמח, טוויטר, פייסבוק, פסח

אדם בחליפה. התמונה נועדה להדגיש את הכתוב אך בעיקר למשוך תנועה נשית לבלוג

פעם, לפני שנים רבות מאד, עוד כשהייתי ילד קטן שכתב לעצמו "לייק" על הסיכומים במחברת ולא ממש הבין שהוא יכול לפתח את זה לרשת חברתית עצומה בשם "פייסבוק" ובכך לגרוף לעצמו הון תועפות (הילד הזה כבר התגבר על זה. לעזאזל איתך, מארק!), לא היה קיים אותו יקום בשם "אינטרנט".

בתקופה ההיא, כך שמעתי סיפורים – עסקים, יחסים, פנאי וכל מה שמצריך אינטראקציה בין בני אדם היה מתרחש בפגישות פיזיות, פנים אל פנים. היום, ברור לגמרי שאת כל הנ"ל לא תמיד עושים פנים אל פנים. ההתקשרויות בין בני האדם, בכל מגוון קשת הפעילויות הפכו להיות גם, ולפעמים בעיקר, מקלדת אל מקלדת.

תסכימו איתי שאם בתקופה ההיא, אם הסיפורים אכן נכונים, הפגישות היו מחוץ למחשב, ב"עולם האמיתי" (מה זה?), הכוח והשליטה במפגשים הללו היה נוטים בצורה טיבעית וברורה לאדם הגבוה יותר, החזק יותר והסמכותי יותר. הגיוני שבפגישה פיזית האלמנטים של השליטה בה – יהיו פיזיים.
היו מספר טיפים לבנייה של עוצמה ושליטה במפגשים מהסוג הזה: חליפה נכונה, טון דיבור נכון, ניחוח יוקרתי וכו' וכו'. חלק מהדברים היו מחוץ לשליטת האדם (גובה למשל), בעוד השאר היו עניין של אימון ותשומת לב.

אם היום, רוב ההתקשרויות שלנו הפכו להיות אינטרנטיות, נשאלת השאלה המעניינת: למי עכשיו עובר הכוח? שאלה טובה! (תודה), הרשו לי לענות לעצמי תשובה מצויינת. אני מאמין שבתקופה בה האינטרנט מהווה את זירת המפגשים שלנו, ונראה שמגמה זו תלך ותתעצם, החזקים מביננו יהיו אלו שיידעו לבטא את עצמם בצורה הטובה ביותר. בעולם בו טקסט יכול להישלח אלפי קילומטרים במהירות האור לכל מקום בעולם, מי שמסוגל יהיה להביע את עצמו ואת רעיונותיו בצורה הקצרה, הברורה, והמעניינת ביותר ממילא יהיה בעל כוח רב יותר.
סימני הכוח לא יהיו הבגד הנכון או הקול הסמכותי, אלא הניסוח הנכון של רעיונות. אני יכול ללבוש חליפה מאד מרשימה אבל ניסוח עילג ועלוב אחד וחליפת הארמני המעיקה הזו שאני לובש בזה הרגע מול המחשב, בבית, בשעה 21:45 בלילה, לא שווה כלום.

בפוסטים עתידיים אני אנסה לאסוף מגוון טיפים שיישום נכון שלהם אמור, לכאורה, להפוך אותנו לחזקים יותר בנוכחות האינטרנטית ההולכת ומתעצמת. אני אתחיל אי שם בטיפים לכתיבת מיילים בצורה נכונה ובונה ואמשיך בדברים נוספים כמו שימוש נכון בכלים הידועים טוויטר ופייסבוק להעברת המסר שלכם בצורה יעילה יותר. תישארו, נראה לי שהכיוון הזה יהיה מעניין מאד.

בלוגים, טוויטר, כוח אינטרנטי, ניהול שיחה, פייסבוק