אני אדם טוב לב מטבעי, נכון שזה קצת מתנגש עם אהבתי לכוון את קרני השמש דרך זכוכית מגדלת על נמלים (סתם, סתם).

לכן, החלטתי בהחלטה של טוב לב אמיתי לעזור לכל בעלי הטלפונים החכמים שנמצאים שם בחוץ ומחזיקים בידם משקולות שונות ומשונות כגון האייפון, הפאלם פרי ודומיהם, במידה והם מחליטים תוך כדי הגלישה הסלולרית שלהם, להכנס לבלוג שלי ולקרוא את מה שיש אין לי להגיד, הם יוכלו לעשות זאת ביתר קלות, מעכשיו הבלוג הזה יזהה מהיכן נכנס הקורא המסכן, ויציג את הבלוג בצורה קלה יותר לתפעול ולקריאה עבור מכשירים סלולרים חכמים.

שתהיה קריאה נעימה!

אייפון, בלוג, בלוגר, שימושיות באייפון

אם יש משהו שאני בטוח לגביו זה שבאינטרנט כולם (בלוגים, אתרי קניות, אתרי חדשות, אלכסנדרה סולימסקי) רוצים לינק. ובצדק. גם אני רוצה (תנו לי! תנו לי!).
אם ההנחה שלי (שכולנו בעצם רוצים לינק) נכונה, אזי שאלת מיליון הדולר היא "איך לקבל לינק אליי לאתר?" (שאלה טובה. תודה. תפסיק לענות לעצמך זה מביך. בסדר)

אני חושב שהחבר'ה במאקו מצאו דרך מוצלחת מאד, מאקו יצאו לפני כחודשיים בפרוייקט גדול שנקרא "100 האתרים הטובים ברשת", בו הם בחרו את 100 האתרים הטובים ברשת בקטגוריות שונות ומשונות. עכשיו בא הקטע הגאוני – כל אתר או בלוג שזוכה להיכלל ברשימה המכובדת הזו רוצה להשוויץ בזה (חוץ ממני, אני צנוע ואני לא מרגיש צורך להזכיר שהבלוג שלי נכנס לרשימת חמשת הבלוגים הטובים בטכנולוגיה), אם הוא רוצה להשוויץ הוא גם יצרף לינק לרשימה של מאקו בשביל להוכיח שהוא לא סתם ממציא או הוזה ו…בום! הצפה של לינקים מאתרים מובילים חזרה למאקו. (אגב, אני אמנם הוספתי לינק לרשימה בה הבלוג שלי נמצא, אבל לא בשביל להוכיח או להשוויץ, אלא בשביל לתת דוגמה כללית. תפסיקו כבר לחשוד בכוונות שלי!).

- בקיצור, אהבתי. זה פשוט גאוני.

ולסיום, תנו לי קצת להעשיר את הידע הכללי שלכם: מאקו הוא לא רק האתר של "קשת", הוא גם סוג של כריש (ובגלל זה התמונה למעלה).

אינטרנט, בלוגים, בלוגר, הבלוג הזה

זהו פוסט אחרון לבלוג זה, מאד נהנתי להיות חלק מבלוגלי ואני מודה להם על הפלטפורמה הנהדרת הזו שעזרה לי להכיר את עולם הבלוגים, להתחבר אליו ולהנות מכול רגע,

אבל,

הגיע הזמן לעזוב את הקן, ולהמשיך ולבלבל לאנשים את השכל במקום חדש שהוא שלי, אז כנסו-כנסו:

http://www.usabilitytalking.com
נ.ב
אין לי בעיה שתמשיכו להכנס לפה, אני יודע שקשה להתנתק ואולי אפילו היה לכם קשר רגשי עמוק לבלוג הזה, באמת, פשוט הולך להיות פה קצת עזוב ועצוב. הפוקוס עובר לבלוג החדש, אז בואו!

בלוג, בלוגים, בלוגר, פוסט עזיבה

קורה שאנשים מזהים אותי ברחוב ואז הם עוצרים אותי ושואלים אותי "מורד, למה אתה בעצם כותב בלוג?"; מלבד העובדה שזה לא נעים שאנשים זרים מפריעים לך בשגרת חייך ככה סתם באמצע הרחוב, ומלבד העובדה שמעולם לא עצר אותי אף אחד באמצע הרחוב כי הוא זיהה אותי מהבלוג ו/או שאל אותי למה אני בעצם כותב בלוג, אני בהחלט רוצה, ממרומי שנתיים של כתיבת בלוג, לנסות ולענות השאלה המטרידה הזו: למה בעצם לכתוב בלוג.

(המשך…)

אינטרנט, בלוג, בלוגים, בלוגר

נפתח בשיר שכתבתי לגמרי לבד:

מזל-טוב מזל-טוב תודה-תודה, הבלוג בן שנתיים איזו חגיגה,

שנתיים של כתיבה באיכות ירודה, אם זה היה מוצר היה כתוב עליו "מייד אין ציינה" (במילרע),

טכנולוגיה, אינטרנט, והמון טקסט על אפל, החוצפנים לא נתנו לי אפילו אייפוד שאפל. (חרוזים זה לא הצד החזק שלי, אבל אני באמת משתדל)

מנסה בשבוע לעדכן לפחות 3 פעמים, אבל זה קשה יש גם 1 אישה ו-2 ילדים…

סוף. [מחיאות כפיים שלכם. אני כורע לקהל ומנגב דמעה מזויפת]

נמשיך בחלוקת מתנות לבלוג:

מתנה ראשונה: הבלוג הזה נבחר לאחד מחמשת הבלוגים הכי טובים בארץ שעוסקים באינטרנט וטכנולוגיה על פי אתר מאקו. וזה מרגש.

מתנה שנייה: הבלוג הזה עומד לעזוב את בלוגלי ולעבור לשרת ודומיין פרטיים שלי (קצת כמו לעזוב את הבית. בית שקורס כל יום), כך שאוכל לפרסם פרסומות ולעשות על הקוראים שלי קצת כסף. זה יהיה בקרוב, מנהל הבנק שלי כבר ממש מצפה לזה.

מתנות עבורי, אם אתם מתעקשים, אתם מוזמנים לשלוח כסף במזומן בלבד או להרשם כמעריצים בעמוד הפייסבוק של הבלוג (עד היום רק אשתי העריצה אותי. מהיום גם אתם יכולים).

ואיך אפשר לסיים בלי תודות:

תודה לכם הקוראים, שאתם לא מתייאשים, ממשיכים להכנס לבלוג הזה ולקרוא את מה שאין לי להגיד. זה מגביר לי את תחושת הביטחון העצמי, מקנה לי תחושה מזוייפת שלא הכול אבוד ומוסיף לי מעט אושר בחיים. תודה.

תודה לאנשים שנאלצים לשהות לידי (עבודה, חברים) ולשמוע ממני משפטים כמו "וואו, זה יכול להיות פוסט אדיר!", "נו, קראת כבר את הפוסט האחרון שלי?" או לחוות רגעים בהם אני לפתע מתנתק מהסביבה, בוהה בקיר וחושב איך אני עושה פוסט ממה שהרגע ראיתי. תודה לכם.

תודה לאשתי היקרה שקוראת את הבלוג הזה באדיקות, יודעת לתת ביקורות בונות, ותמכה בי מהרגע הראשון בו החלטתי, משום מה, לפתוח בלוג, תודה רבה!

אינטרנט, בלוג, בלוגר, בלוגרים, יום הולדת שמח

6:45 בערב, תחנת הרכבת של תל אביב אוניברסיטה. אני ממתין בסבלנות על הרציף לרכבת שתיקח אותי לנתניה (כן, נתניה. אף אחד לא מושלם). הרכבת של נהריה, זו שמגיעה 5 דקות לפני הרכבת שלי (כן, שלי. הכול שלנו הנתנייתים), עוצרת ברציף והנוסעים יורדים.

משפחה חרדית מרובת ילדים, סליחה, ברוכת ילדים, יורדת מהרכבת ומתחילה ללכת יחד, כשלפתע, האמא שמה לב שאחד מהצאצאים חסר, הוא כנראה נשאר איפשהוא על הרכבת. האמא עוצרת את דלתות הרכבת מלהיסגר, וחיפושים נרחבים אחרי האברך הצעיר שלא מתפנה מהרכבת מתחילים.

ההורים דיברו בניהם באידיש, כך שלא הבנתי כלום, אבל אתם יודעים איך זה, אפשר להבין מההקשר בו נאמרים הדברים את הכול.

האמא: "אונדזער יינגל איז פעלדנדיק!" (תרגום: היי תראה הנה מורד שטרן,זה מהאינטרנט!)

- זה קטע מטורף. אישה חרדית, בטח בלי אינטרנט בבית, הילד שלה נמצא אי שם על הרכבת שעוד רגע עוזבת את הרציף, ומה שחשוב לה זה שהיא זיהתה אותי. מדהים -

האבא: "איך וועט בליק פאר עס אויף די באן!" (תרגום: וואו, את צודקת. טוב, אני הולך לחפש את הילד על הרכבת!)

אחרי כמה דקות האבידה נמצאה. הילד המבולבל התגלה ואחדות המשפחה נשמרת, האם מבצעת מפקד קצר פעמיים ("מספרי ברזל להתפקד!" ) והמשפחה ממשיכה לדרכה. הנוסעים אמנם מראים סימני מרמור קלים עקב עיכוב הרכבת, אבל גם הם נושמים לרווחה כשהם רואים את מעארקו מוצא את אמא.

סוף טוב הכול טוב.

בחיי היום יום, בלוג, בלוגר, רכבת ישראל

קרדיט לתמונה: Jerusalem Photos

חזרתי היום הביתה ואני מאד שמח, אפילו שהבית שלי נמצא בנתניה, הייתי עם המשפחה ארבעה ימים בירושלים ואין ספק שעכשיו אני זקוק לחופש מהחופש. (טיול עם שני ילדים קטנים זה דבר מעייף כל כך)

הנה כמה נקודות מעניינות בהן נתקלתי במהלך הטיול:

1. הנסיעה והניווט הזוועתיים בירושלים גרמו לי להסיק שאפילו גי.פי.אס לא יכול להיות יעיל באיזורים שכאלו. הטכנולוגיה פשוט לא יכולה לפתור הכול.

2. תאמינו או לא, יש מלונות ללא גישה לנכים ועגלות ילדים. למעשה, שמתי לב שצוות המלון אפילו לא מבין שיש בעיה כי הוא גם לא מציע עזרה כשהוא רואה אורח שממש נאבק במדרגות. הקטע המצחיק בכל העניין הוא שאם אתה נכה ואתה בכל זאת מתעקש ועולה את 14 מדרגות הכניסה למלון ואת 6 מדרגות הלובי ואז יורד חצי קומה (10 מדרגות), מחכה לך (כפרס על המאמץ הכביר) … חדר שירותי נכים.

3. במהלך הטיול זכיתי לכמה רגעי חסד אותם ניצלתי להעלות כמה אמרות שפר משל עצמי לטוויטר, אחרי שכתבתי: "אם בגן החיות התנכי לא יהיה ויייפייי אני מדווח לרשויות על התעללות בחיות!" (מורד שטרן, איש טבע ומגן זכויות החיות באשר הן) ענה לי בטוויטר חנן כהן שאני מוזמן לבוא למוזיאון המדע שם אמצא גם וייפיי וגם מזגן, גם וייפיי וגם מזגן? ברור שאנחנו באים! ובאמת, יום למחרת קפצנו למוזיאון המדע. היה מדהים (גם הוייפיי וגם המזגן).
במהלך הביקור גם זכינו להכיר את חנן ולשמוע ממנו על מוזיאון המדע ועל קונספט מאד מעניין של ממשק משתמש שהוא הכניס לשימוש באתר המוזיאון, אכתוב על כך פוסט נפרד בקרוב.

4. לדעתי גשר המיתרים הוא יפה אם כי חבל על הכסף, לדעת אישתי הוא מכוער. לדעתי אפשר היה בכסף הזה להשקיע ברשת וייפיי שתכסה את כל ירושלים, לדעת אישתי צריך לזרוק לי את האייפון לפח.

5. אחרי שהבן חרש לי על האייפון והחזיר לי אותו כל יום עם בטרייה גמורה אותה הייתי צריך להטעין מחדש באופן מלא במשך כל הלילה, יש סיכוי שתשמעו בקרוב על מלון ירושלמי שפושט רגל עקב חובות לחברת החשמל.

בלוגר, טיולים, ירושלים

הוא קטן וחמוד ולא מגלה שום עניין באייפון שלי, כרגע לפחות,

בכל מקרה, עקב המצב החדש, צפויים שיבושים קלים בקבלת תכנים איכותיים מהבלוג הזה.

מקווה שתגלו הבנה. 

בלוגר, מזל טוב

"היי, נעים להכיר, אני מורד שטרן"

"סליחה, לא שמעתי טוב, איך אמרת שקוראים לך?"

"מורד"

"מורן?"

"מורד"

"מורג?" (בחיים לא נתקלתי במשהו שקוראים לו מורג ,אבל זה תמיד נראה לכולם הגיוני יותר ממורד)

"לא, מורד: מם, וו, ריש, דלת, – מורד"

"אה… מורד כמו ירידה"

"אני מעדיף לחשוב על זה כמו עלייה, רק הפוך"

"נחמד"

"מורד"

בלוג, בלוגר, מורד שטרן

כבר כתבתי בבלוג שלי שאני עוקב אחרי לא מעט בלוגרים שונים ומשונים, אפשר להגיד שהבלוגר הראשון שאחריו התחלתי לעקוב בצורה באמת מסודרת הוא אמיר דותן.
אני קורא את הבלוג המשובח שלו כבר בערך 3 שנים ואני מודה שהרעיון לכתוב בלוג משלי הגיע בעקבות קריאה בבלוג ( המשובח, כבר אמרתי? ) של אמיר.

לפגוש אותו בלייב בכנס האחרון של יו.פי.איי (ובכלל להיות מוזמן להשתתף בפאנל שהוא ניהל) היתה חוויה מעניינת מאד, מצד אחד אני קורא את הדברים של אמיר כבר זמן רב, ראיתי כמה מהתמונות שלו בפליקר, התכתבתי איתו לא מעט במיילים וגם השארתי לו תגובות בבלוג, אבל מעולם לא פגשתי אותו במציאות. בסוף הכנס הכנס מצאתי את עצמי מאחרוני הנשארים באולם, בגלל שהגעתי לכנס באוטובוס חשבתי שיהיה נחמד לתפוס טרמפ עם מישהו שמגיע עד לרכבת ולעשות לעצמי את החיים יותר קלים, ראיתי שגם אמיר נשאר בין האחרונים ולמרות שמעולם לא פגשתי את אמיר פנים אל פנים, לא הרגשתי שום בעיה לגשת אליו ולבקש ממנו טרמפ, כאילו אנחנו מכירים זמן רב.

- אין ספק, האינטרנט הוא כלי מעולה לתפיסת טרמפים. תודה אמיר!

עכשיו לסגירת חשבון נוסף, בכנס פגשתי כמה בלוגרים מעניינים מאד ואני הולך בקרוב לרענן את הבלוגרול שלי (הקישורים לבלוגים אחרים, בצד שמאל של המסך) ולהוסיף אותם, אז הנה הם ברשימה זמנית עד לעידכון הבלוגרול:
ניב ליליאן, מאור בר, אורלי בראון, ויטלי מיז'ריצקי, רומי יצחקי, ברק דנין ( כמעט הצלחתי לסדר איתו טרמפ הלוך. האינטרנט עדיין לא מושלם. תודה ברק! ) ואחרון אחרון חביב, אסף (asi).

Usability, אמיר דותן, בלוג, בלוגים, בלוגר, כנסים, שימושיות