לפני כחודש, פרסמתי את הפוסט "כשהאקדמיה חוקרת את הבלוג שלך", בפוסט, סיפרתי לכם שנעשתה עבודה אקדמית אמיתית על הבלוג הזה. אחרי גל של בקשות, תחינות ואיומים ממשיים על חיי החלטתי לפרסם את העבודה האקדמית הזו במלואה (כמובן אחרי קבלת אישור מכותבת העבודה), מקווה שתהיו קצת יותר חכמים אחרי קריאת העבודה…

קריאה מהנה!

(המשך…)

Why We Blog, אקדמיה, בלוג, בלוגים, הפסיכולוגיה של האינטרנט, מורד שטרן, עבודה אקדמית, עבודה אקדמית על בלוגים, קוהוט, שימושיות

טכנולוגיה, אינטרנט ורשתות חברתיות הם כלים נגישים, זולים (לעיתים קרובות אף חינמיים) ועוצמתיים מאד. כולם משנים את חיינו, אז כדאי שנתחיל להתרגל לכך.

למי שרוצה לטעום ב- 4:22 דקות את הגלים החברתיים הללו, שמתרסקים על עולמנו הרעוע גם ככה, מוזמן בחום לצפות בסרטון הבא:

אינטרנט, בלוגים, טוויטר, טכנולוגיה, סלולר, פייסבוק, רשתות חברתיות

מכירים את זה שאתם מקליטים את עצמכם, למשל לתיבה הקולית שלכם (מישהו עוד משתמש בזה?), ואז עושים פליי ושומעים את עצמכם? רוב האנשים מדווחים שפעילות כזו היא לא כל-כך נעימה ואפילו קצת מוזרה. ובכן, זה מה שהיה לי כשצפיתי בסרטון שמסקר את פגישת הבלוגרים המשתתפים בפרוייקט "קרםדלה" שהעלו בזק בינלאומי.

יש בלוגרים שמצלמים את עצמם, מעלים את הוידאו ליוטיוב ואז מכניסים אותו לבלוג שלהם בתור, מה שנקרא, וידאו בלוג. לא פעם הרהרתי ביני לבין עצמי בלעשות משהו שכזה, אבל, כך הסקתי ביני לבין עצמי, אני זקוק למקלדת בשביל להתפלפל עם קוראי, לחדד את מסריי, לחרוז מילים, לשזור ניבים, לנסוך ערפל טקסטואלי ולהגיע אל הרבדים העמוקים ביותר של הרעיונות שלי. זה לא יעבוד בוידאו. זה שיטחי מידי ואנשים רק יתרכזו בפניי היפות.

האמת שלא זכרתי שהצטלמתי ודיברתי בכנס הזה, אני לא כזה. אולי שמו לי משהו במשקה. כשאני חושב על זה, באמת היה טעם מוזר לקולה.

creamdela, בזק בינלאומי, בלוגים, בלוגרים, יוטיוב, קרםדלה

אדם בחליפה. התמונה נועדה להדגיש את הכתוב אך בעיקר למשוך תנועה נשית לבלוג

פעם, לפני שנים רבות מאד, עוד כשהייתי ילד קטן שכתב לעצמו "לייק" על הסיכומים במחברת ולא ממש הבין שהוא יכול לפתח את זה לרשת חברתית עצומה בשם "פייסבוק" ובכך לגרוף לעצמו הון תועפות (הילד הזה כבר התגבר על זה. לעזאזל איתך, מארק!), לא היה קיים אותו יקום בשם "אינטרנט".

בתקופה ההיא, כך שמעתי סיפורים – עסקים, יחסים, פנאי וכל מה שמצריך אינטראקציה בין בני אדם היה מתרחש בפגישות פיזיות, פנים אל פנים. היום, ברור לגמרי שאת כל הנ"ל לא תמיד עושים פנים אל פנים. ההתקשרויות בין בני האדם, בכל מגוון קשת הפעילויות הפכו להיות גם, ולפעמים בעיקר, מקלדת אל מקלדת.

תסכימו איתי שאם בתקופה ההיא, אם הסיפורים אכן נכונים, הפגישות היו מחוץ למחשב, ב"עולם האמיתי" (מה זה?), הכוח והשליטה במפגשים הללו היה נוטים בצורה טיבעית וברורה לאדם הגבוה יותר, החזק יותר והסמכותי יותר. הגיוני שבפגישה פיזית האלמנטים של השליטה בה – יהיו פיזיים.
היו מספר טיפים לבנייה של עוצמה ושליטה במפגשים מהסוג הזה: חליפה נכונה, טון דיבור נכון, ניחוח יוקרתי וכו' וכו'. חלק מהדברים היו מחוץ לשליטת האדם (גובה למשל), בעוד השאר היו עניין של אימון ותשומת לב.

אם היום, רוב ההתקשרויות שלנו הפכו להיות אינטרנטיות, נשאלת השאלה המעניינת: למי עכשיו עובר הכוח? שאלה טובה! (תודה), הרשו לי לענות לעצמי תשובה מצויינת. אני מאמין שבתקופה בה האינטרנט מהווה את זירת המפגשים שלנו, ונראה שמגמה זו תלך ותתעצם, החזקים מביננו יהיו אלו שיידעו לבטא את עצמם בצורה הטובה ביותר. בעולם בו טקסט יכול להישלח אלפי קילומטרים במהירות האור לכל מקום בעולם, מי שמסוגל יהיה להביע את עצמו ואת רעיונותיו בצורה הקצרה, הברורה, והמעניינת ביותר ממילא יהיה בעל כוח רב יותר.
סימני הכוח לא יהיו הבגד הנכון או הקול הסמכותי, אלא הניסוח הנכון של רעיונות. אני יכול ללבוש חליפה מאד מרשימה אבל ניסוח עילג ועלוב אחד וחליפת הארמני המעיקה הזו שאני לובש בזה הרגע מול המחשב, בבית, בשעה 21:45 בלילה, לא שווה כלום.

בפוסטים עתידיים אני אנסה לאסוף מגוון טיפים שיישום נכון שלהם אמור, לכאורה, להפוך אותנו לחזקים יותר בנוכחות האינטרנטית ההולכת ומתעצמת. אני אתחיל אי שם בטיפים לכתיבת מיילים בצורה נכונה ובונה ואמשיך בדברים נוספים כמו שימוש נכון בכלים הידועים טוויטר ופייסבוק להעברת המסר שלכם בצורה יעילה יותר. תישארו, נראה לי שהכיוון הזה יהיה מעניין מאד.

בלוגים, טוויטר, כוח אינטרנטי, ניהול שיחה, פייסבוק

את הפוסט הבא אני ממש כותב מרחשי ליבי הפגוע. בעקבות הכתבה בערוץ 2 על הבלוגרים: "בלוגרים בשירות עסקים", ובעקבות עשרות עד מאות מיילים שהגיעו אליי לדואר-ויינט, הדוא"ל הכי טוב שיש, מיילים שמבטאים חששות אמיתיים וכנים של הקוראים שלי, שהתחילו לתהות האם אני עצמי הפכתי לבלוגר שמכר את נשמתו האבודה לתאגידיים גדולים ורעים (אין דבר כזה. כולם גדולים וטובים ורוצים רק בטובתכם).

- רבותי, באמת, מי ירצה לקנות אותי? (זה המייל שלי במידה ויש לכם הצעה: morad.stern@gmail.com)

אל תאמינו למספרים. הם ממונים על ידי משרד החינוך, האגף למתמטיקה

אחיי הבלוגרים, תנו לי לנסות לייצג אתכם, להביע את כאבכם, ולתאר, עד כמה שאצליח, את הפגיעה הקשה בנו, בתדמיתנו ובמשפחותינו (המבצע לא כולל השתתפות בני משפחה). כאמור, אני כותב את הדברים בלב כואב על מקלדת נוחה למדי של DELL בעודי בוהה בעיניים מזוגגות ועצובות על מסך Samsung תשעה עשר אינץ' שקניתי במבצע מטורף בשקם אלקטריק, אפילו העכבר שלי (לוגיט'ק ארגונומי. כי בשביל הידיים שלי אני אקנה את הכי טוב שיש) רועד בכעס.

קראתי בתדהמה את המספרים שפורסמו לגבי אמינותם של הבלוגרים. איזה שטויות. 86 אחוז מהגולשים לא סומכים עלינו הבלוגרים? נכון, לא כולנו אמינים כמו רכבי טויוטה (אופס), נכון, מידי פעם לפעם אתה מקבל מחשב נייח/נייד/כף יד/סתם תשלום מתחת לשולחן (רק IBM בשבילי. תודה), נכון, מידי פעם אנחנו מקבלים הדרכה מאנשי יחס"צ ("תעשה להם הפוך-על-הפוך, הבנת את זה? כאילו אתה בלוגר שיווקי כזה, אבל לא, חחחח"), לידיעתכם, אנשי היחס"צ הם קוראים כמוכם וכמוני שרק רוצים שנלך ונשתפר ונספק חומר קריאה טוב יותר בשביל שאר הקוראים. בשבילכם.

הכל שטויות, השופט אנטישמי וזה גם בגלל שרובנו בכלל מזרחיים (אה-אה, נעים להכיר, מורד שטרן. מזרחי אורגינל). אל תאמינו למה שמוכרים לכם בתקשורת. טויוטה זה רכב אמין.

בכל מקרה, הנה כמה משפטים מהכתבה שתפסו את תשומת ליבי (העניינית והחוקרת), בכתבה של דרור גלוברמן בערוץ 2:

"אם הבלוגרים האלו חוזרים על אותו המותג בפוסטים שונים, זה צריך להדליק נורה אדומה": בבקשה, אתם מוזמנים לחפש אצלי בבלוג. חוץ מהמילה "אייפון" ו"איזה מגניב אני, יאללה" אני לא חוזר על שום מילה.
אפל בחייים לא יזרקו לכיוון שלי אפילו אבן, ו-"איזה מגניב אני, יאללה", עד כמה שאני יודע, לא מותג מסחרי. נורות, בכל מקרה, אני קונה רק ב"מחסני תאורה".

"אין שום רף ומקצועיות, אז למה שנאמין להם": אני מסכים לגמרי. איכות החומר שנזרקת באגביות מעוררת פלצות לחלל הבלוגספירה היא מתחת לכל ביקורת. sue-me.

"יש בארץ כמה בלוגרים טובים באמת" – בנקודה הזו בכתבה כבר לא יכולתי להתאפק יותר. חפנתי את ראשי בידיי, ובכיתי.  בכי אמיתי, בכי של גאווה, בכי של ציונות. תודה ערוץ 2. תודה.

בלוגים, בלוגרים, ערוץ 2

זה היה ביום שרב טיפוסי ומעיק כשפתחתי את הגימייל וגיליתי מייל מעניין. זה היה מצביקה בשור, הוא טען במייל שהוא אוהב את הבלוג שלי, נהנה לעקוב אחריו ורוצה שאשתתף בפרוייקט סודי של נבחרת בלוגרים. אין לו הרבה פרטים לספר לי כרגע, אבל הוא היה רוצה לדעת אם נראה לי שאני אסכים. הסכמתי, למה לא?

(המשך…)

בזק בינלאומי, בלוגים, קרםדלה

אם יש משהו שאני בטוח לגביו זה שבאינטרנט כולם (בלוגים, אתרי קניות, אתרי חדשות, אלכסנדרה סולימסקי) רוצים לינק. ובצדק. גם אני רוצה (תנו לי! תנו לי!).
אם ההנחה שלי (שכולנו בעצם רוצים לינק) נכונה, אזי שאלת מיליון הדולר היא "איך לקבל לינק אליי לאתר?" (שאלה טובה. תודה. תפסיק לענות לעצמך זה מביך. בסדר)

אני חושב שהחבר'ה במאקו מצאו דרך מוצלחת מאד, מאקו יצאו לפני כחודשיים בפרוייקט גדול שנקרא "100 האתרים הטובים ברשת", בו הם בחרו את 100 האתרים הטובים ברשת בקטגוריות שונות ומשונות. עכשיו בא הקטע הגאוני – כל אתר או בלוג שזוכה להיכלל ברשימה המכובדת הזו רוצה להשוויץ בזה (חוץ ממני, אני צנוע ואני לא מרגיש צורך להזכיר שהבלוג שלי נכנס לרשימת חמשת הבלוגים הטובים בטכנולוגיה), אם הוא רוצה להשוויץ הוא גם יצרף לינק לרשימה של מאקו בשביל להוכיח שהוא לא סתם ממציא או הוזה ו…בום! הצפה של לינקים מאתרים מובילים חזרה למאקו. (אגב, אני אמנם הוספתי לינק לרשימה בה הבלוג שלי נמצא, אבל לא בשביל להוכיח או להשוויץ, אלא בשביל לתת דוגמה כללית. תפסיקו כבר לחשוד בכוונות שלי!).

- בקיצור, אהבתי. זה פשוט גאוני.

ולסיום, תנו לי קצת להעשיר את הידע הכללי שלכם: מאקו הוא לא רק האתר של "קשת", הוא גם סוג של כריש (ובגלל זה התמונה למעלה).

אינטרנט, בלוגים, בלוגר, הבלוג הזה

האם קאוצינג וטכנולוגיה הולכים יד ביד? האם כדאי לשבור את החסכונות לאוניברסיטה של הילד בשביל לקנות אייפון? האם פלטפורמת האינטרנט גורמת להעצמה? אין לי מושג.  פניתי לאלון גל, המאמן הלאומי שמופיע כל שבוע על מסכי הטלוייזיה בתוכניתו "משפחה חורגת" (אחת התוכניות האהובות עליי ביותר) והפנתי אליו מספר שאלות בנושאי טכנולוגיה וקאוצינג…

(המשך…)

IPhone, אלון גל, בלוגים, טכנולוגיה, ראיונות עם אנשים מעניינים

אחרי תקופה ארוכה וקשה במיוחד הבלוג הזה חזר לשדר. זה התחיל במשהו די תמים, פתאום הרסס של הבלוג לא עבד, פתאום אני שם לב לכל מיני לינקים לאתרים מפוקפקים (כן. יותר מפוקפקים מהבלוג הזה), פתאום קופצות התראות על וירוסים והבלאגן מתחיל לחגוג.

זו היתה תולעת שנשתלה לי בבלוג, אין לי מושג עדיין איך זה קרה, אולי חוסר זהירות שלי עם כל מה שקשור לססמאות, אבל לא תארתי לעצמי שהמאבק בתולעת הזו וגרורתיה יהיה כל כך קשה…

(המשך…)

wordpress, בלוג, בלוגים

זהו פוסט אחרון לבלוג זה, מאד נהנתי להיות חלק מבלוגלי ואני מודה להם על הפלטפורמה הנהדרת הזו שעזרה לי להכיר את עולם הבלוגים, להתחבר אליו ולהנות מכול רגע,

אבל,

הגיע הזמן לעזוב את הקן, ולהמשיך ולבלבל לאנשים את השכל במקום חדש שהוא שלי, אז כנסו-כנסו:

http://www.usabilitytalking.com
נ.ב
אין לי בעיה שתמשיכו להכנס לפה, אני יודע שקשה להתנתק ואולי אפילו היה לכם קשר רגשי עמוק לבלוג הזה, באמת, פשוט הולך להיות פה קצת עזוב ועצוב. הפוקוס עובר לבלוג החדש, אז בואו!

בלוג, בלוגים, בלוגר, פוסט עזיבה