בתקופה האחרונה אני חווה משבר לא פשוט. האייפון שלי סדוק, שבור ומגמגם ואני מת להחליף אותו באייפון חדש. ליתר דיוק אייפון 3gs חדש.

אני כל כך נואש למכשיר חדש עד שהחלטתי לכתת את רגלי למרכז השירות של חברה סלולרית גדולה (אחת משלוש הגדולות בארץ. ולא, אני לא מוכן לתת במה לפרסומת בבלוג שלי. אני לא בעל עקרונות – הם פשוט לא מוכנים לשלם לי). זכרתי שקראתי באתרים שונים שאנשים מדווחים על חוסר ממשי באייפונים אצל חברות הסלולריות. "שטויות", אמרתי לעצמי "אין מצב שזה המצב, ואם זה המצב אני אוכל חצב" (אני באמת חושב לכתוב ספרי ילדים. זה אחלה כסף על כלום טקסט ובאמת יש לי כישרון לזה).

"תקשיבי", אמרתי לנציגת השירות "אני רוצה לשדרג את האייפון שלי".

"איזה יש לך?" שאלה בחזרה הנציגה.

"אייפון קלאסי" אמרתי ונופפתי ברושם רב באייפון הקלאסי שלי (נעים להכיר, מורד שטרן, מכניע נציגי שירות סלולרי בעזרת המכשיר הסלולרי המשוכלל שלו).

"אה… אדוני אנחנו לא מתעסקים עם אייפון ישן כזה".

"קלאסי, זה קלאסי!".

"כן, סליחה, קלאסי" ענתה הנציגה תוך כדי שהיא מסתכלת מעבר לכתף שלי, כאילו אנחנו במסיבה המונית וממש לא בא לה לדבר איתי והיא בעצם מחפשת מישהו מעניין יותר. עם אייפון חדש יותר. "לא, תשמור אותו אצלך, אנחנו לא ניקח אותו עבור שידרוג".

"טוב, אני באמת אשמור אותו אצלי, גם ככה פתחנו יחסי אב-בן וגם ככה הוא יהיה שווה ים של כסף עוד כמה שנים, פריט לאספנים אם תרצי, אתם עוד תתחרטו על זה. איזה מסלולים יש לך להציע לי לאייפון חדש?"

"אני ממש מתנצלת אדוני, למעשה, אין לי בכלל אייפונים במלאי כרגע".

"?!"

זה השלב שהבנתי שאני ממש בצרות, הגעתי לתחתית. הסכמתי להגיע למרכז השירות, הצעתי למסור את האייפון שלי ובסופו של דבר אמרו לי "לך הביתה", אבל כמו נודניק מקצועי – החלטתי לא לוותר, אם אני כבר בתחתית אז עד הסוף. ניגשתי למרכז שירות נוסף של אותה חברה וגם שם ניסיתי לגרד ולברר אם יש להם אייפון ("אני סוגר במקום אני אומר לך, מזומן!" היה משפט שניסיתי ולא עשה עליהם רושם), גם שם חוויתי כישלון צורב.

אז ניגשתי למרכז שירות של חברה מתחרה (שוב, אני נוקט בשיטה של לא לתת פרסום לחברות סלולריות אצלי בבלוג. בואו, שוב, רק נגיד שזו אחת משלושת החברות הגדולות), שם הסברתי לנציגה שלי ולה יש אינטרס משותף להחריד – שנינו רוצים שאני אעזוב את החברה הסלולרית ההיא לטובת החברה הסלולרית שלה, ויש לנו עוד אינטרס הסברתי לה: "שנינו רוצים שיהיה לי אייפון חדש, מאסתי באייפון הישן שלי" (החלטתי לזנוח את שיטת ה"קלאסי" והניסיון להרשים. אני בתחתית כרגע), אחרי שהסבירה לי את המסלול שהיא מציעה לי (יקר להחריד. אני בחיים לא עושה את זה) היא הוספה, כהערת אגב, שהאייפון המדובר הוא כמובן 3gs, אבל 8 גיגה. "שמונה גיגה?" יללתי באכזבה, "כן. זה המון מקום, לא?" ענתה נציגה כשברור לשנינו שהיא לא ממש מבינה על מה היא מדברת.
כמעט שלקחתי האייפון הזה אבל אז היא הסבירה לי שאין לה את המכשיר פיזית במרכז השירות הזה ואאלץ להמתין לו.

נפרדתי ממנה בנימוס והסברתי לה שגם הם יאלצו להמתין לי.

אין ברירה, באמת באמת באמת שניסיתי להשיג לעצמי אייפון 3gs כאקט של אמירה חברתית אמיצה שאני לא נכנע לתכתיבי אפל. אבל לא הצלחתי. לצערי, אני אאלץ להמתין לאייפון 4.

iPhone4, אייפון, אייפון 4, מחסור באייפונים, סלולר

אין ספק שהצד המעניין במלחמת הקיום של שוק הסחורות בכלל, ושוק המכשירים הסלולריים בפרט, הוא הצד השיווקי.
ברמה הבסיסית הרעיון הוא מאד פשוט, הצד שישכנע את הצרכן להשקיע את כספו במוצר שלו – ניצח. מבחינת שיטות השכנוע השמיים הם הגבול, וכשהיצירתיות מגובה בשימוש בטכנולוגיה האינטרנטית / החברתית המסר טס לכל מקום תוך שניות, אם היה לך מסר מנצח – ניצחת. לא תמיד המוצר שלך הוא הטוב ביותר שיש, אבל אנחנו חיים בעידן של מסרים מהירים כך שאנחנו לא תמיד מתעמקים בפרטים הקטנים, אלא מסיקים מסקנות ונקשרים למותגים במהירות רבה מידי שאיננה מוצדקת.

אייפון 4 יצא לאוויר העולם ועשה לא מעט רעש. לצד התרגשות גדולה נרשמו תקלות מביכות ביותר והיום כבר מסתובבות שמועות שאפל הולכת לבקש ולהחזיר את המכשירים לתיקון (מה שנקרא recall), אני רק רוצה, בצניעות האופיינית לי, להזכיר לכם שכבר ראיתי את הנולד כשניהלתי דיון עם עצמי (אני נהנה מאותם דיונים עם עצמי. אני כל כך מעשיר את עצמי) והסקתי שכדאי יהיה לשדרג את האייפון הקלאסי שלי לאייפון 3GS ולא לאייפון 4, אבל נניח לזה כרגע.

הנה שלושה עידכונים קצרים של השבוע האחרון בתחום החם הזה של שיווק המכשירים הסלולריים החכמים:

1. לנובו, יצרנית המחשבים הגדולה נכנסת בסערה לשוק ומציגה מכשיר מרשים ומלוטש למדי. נראה שבדומה לאפל, גם לנובו יודעת ליצור סרטונים מגרים.

דרך אגב, זה לא כזה פשוט להציג מכשיר מלוטש ומגרה באמת, הרשו לי להזכיר לכם את מכשיר הסלולר מעורר הפלצות של מיקרוסופט הקרוי "קין 1". לאחרונה פורסם שמיקרוסופט החליטה לבטל את הפרוייקט הזה, אז אני מקווה שלא בניתם על להשיג את המכשיר (אני רציתי אחד כזה. בשביל לעצור את הדלת)

2. אני ממליץ לכם בחום לקפוץ ולבקר את אתר האינטרנט של HTC, הוא נקי, מסודר ומזמין ביותר, אם כי מזכיר מעט את האתר של אפל. האתר ממש עשה לי חשק לרכוש איזה מכשיר Desire (שם מצויין למכשיר סלולרי, לא?), אבל אני יודע שהסלולר הבא שלי יהיה, שוב, אייפון (באמת שאני לא יכול לענות לעצמי למה אני מקובע על אייפון).

3. מוטורולה מנכסת לעצמה עמוד שלם בניו יורק טיימס ומפרסמת שם את ה- Droid X החדש שלה, הפרסומת הזו עושה, על הדרך, צחוק מתקלת הקליטה והאנטנה הבעייתית של אייפון 4  בצורה מקורית ומשעשעת: "הטלפון מגיע עם אנטנה כפולה כך שתוכל להחזיק אותו בכל דרך שתרצה. יש לך קול, ושווה שישמעו אותו". אם לא הבנתם את הבדיחה פנו אליי בפרטי, שלא יצחקו עליכם שאתם לא מעודכנים.

- מרתק או מה??

Desire, Droid X, HTC, אייפון, אייפון4, אינטרנט, אפל, לנובו, מוטורולה, מותג, מותגים, מיקרוסופט, סלולר, קין1, שיווק, שיווק סלולרי

סרטון אדיר! מלבד הצחוקים והבדיחה על חשבון 'הלהוטים לאייפון' יש בסרטון הזה מסר עמוק (ותודה לדובי לילינג שהעביר לי אותו).

HTC, iPhone4, אייפון, אייפון4, אפל, טכנולוגיה, צחוקים

כל זה תמורת 999.9 דולר. קחו מספר ותעמדו בתור

פעם, לפני שלכל דבר שזז היה אייפון לא היתה חנות אפליקציות רישמית, בגדול, היית אמור להסתדר עם האפליקציות שיש לך. גם אם התחכמת והשתמשת ב- Installer (כמו סיידה היום, למי שמבין על מה אני מדבר), האפליקציות שהיו זמינות שם למכשיר היו מכוערות ובנאליות מאד, כך שבכל מקרה לא היית מנסה להוריד שום דבר.

כשאפל פתחה לראשונה את חנות האפליקציות הוירטואלית "אפ סטור" ביולי 2008 (שנה אחרי ההשקה של האייפון הראשון), היתה אפל חסרת ניסיון ולא היתה עם ה"יד על הדופק" על כל אפליקציה ואפליקציה. חודש לאחר פתיחת חנות האפליקציות הופיעה לה אפליקציה בשם I Am Rich ומחירה נקבע על 999.9 דולר, תיאור האפליקציה לא הסתיר את העובדה שהאפליקציה לא עושה דבר מלבד להציג תמונה מעניינת של אבן אדומה וזוהרת וכך לאפשר לאותו אדם שהוריד ושילם על האפליקציה הזו להתרברב בפני החברים שלו שהוא כל-כך עשיר שלא אכפת לו לשרוף כסף על משהו שבעצם לא עושה הרבה. אין ספק שהמפתח עלה על משהו חכם, יש שיגידו שסטיב גוב'ס כבר עלה על הרעיון הזה.
יום למחרת אפל הזדרזה ו"הורידה מהמדפים" את האפליקציה המטופשת הזו לא לפני שהתברר, למרבה המבוכה, ששמונה אנשים כבר הספיקו לקנות אותה.

דרך אגב, אם בכל עשיתי לכם חשק לקנות אפליקציה שכזו תוכלו למצוא את I am richer בחנות האפליקציות של האנדרואיד שמחירה נקבע על 200 דולר (גוגל לא מתערבים בתוויות המחירים שהמפתחים קובעים) והאבן הפכה להיות דווקא בצבע כחול.

-תודה לזיו קיטרו ולשגיא שהעמידו אותי על טעותי וחידדו את הפוסט הזה-

I am rich, אייפון, אפ סטור, אפל, אפליקציה, סטיב גובס

אין צורך במילים, אתם יודעים בדיוק מה עובר לי בראש.

iPhone 4, אייפון, אייפון 4, אני רוצה כזה, אפל, טכנולוגיה

החזיק מעמד שנתיים וחצי. אם זו לא גבורה, אני לא יודע מה זו גבורה

זה לקח בדיוק שנייה אחת מאד ארוכה שמשתחזרת לי שוב ושוב בזיכרון שצרוב לי בראש. בזיכרון, התאונה לקחה זמן רב יותר, בזיכרון, אני ממש מרגיש אותו חומק מבין אצבעותיי בעוד הפה שלי נפתח ונמתח בזעקת "לללאאאאאאאאאא…." איטית וכואבת.

זה קרה במהלך הטיול של אישתי ושלי בצפון הארץ השבוע (נטול אינטרנט. נטול ילדים), יצאתי מהרכב הממוזג והחום הראש פינאי היכה בי בחוזקה, כשלפתע, האייפון נפל לי מהידיים אל כביש האספלט הלוהט – ונסדק. כרעתי ברך ושלחתי יד רועדת להרים אותו, מהאבחון הראשוני הבנתי שהמסך ממש נסדק, אבל המכשיר עצמו עובד בסדר גמור. ככל שהזמן עבר שמתי לב שיותר ויותר פיקסלים שרופים מופיעים לי על המסך.

אשתי, שהבחינה באייפון החבול מיהרה לנחם אותי "אוי, לא נורא…"

"כן," עניתי לה "ציפיתי שזה יגיע מתישהוא…"

"אני כל-כך מצטערת…"

"הוא היה אייפון כל-כך טוב"

"כן, אני בטוחה"

"אני לא בטוח שאצליח להתחבר ברמה הריגשית למחליף שלו"

"המחליף שלו?"

"כן, המחליף שלו, אבל זה בסדר, יחשפו אותו רק בעוד שבועיים ועד אז האייפון העגלה הזה יחזיק מעמד"

"קראת לאייפון שלך עגלה?!"

"אה…אופס, התכוונתי נשמה"

"מורד! אתה לא מקבל את האייפון החדש!"

אז השפלתי מבט לאדמה ונשמתי ונשפתי בקול חזק,

"מה קרה?" שאלה אישתי,

"כלום, עזבי, לא משנה"

"מורד, אל תשחק לי אותה עכשיו…"

"אני כל-כך אתגעגע אליו, שום אייפון בעולם לא יפצה על זה! שום אייפון!"

"אל תיקח את זה ללב, יהיה בסדר"

"לא. ממש לא יהיה בסדר" אמרתי וניגבתי נזלת עם השרוול בעודי מתייפח.

"יודע מה?"

"מה?"

"נחכה עוד שבועיים, נראה מה שווה האייפון החדש ואז נחליט, טוב?"

"בסדר, אבל הוא בחיים לא יצליח להחליף את האייפון שלי! שום דבר לא יצליח להחליף אותו!"

"אבל אייפון חדש יעזור, נכון?"

"כן, קצת" המשכתי לייבב קלות,

"יופי חמוד"

"עכשיו אני רוצה גלידה".

* אני יודע מה אתם חושבים שם, כן, אתם מהצד השני של המסך. אתם בטח חושבים משהו בסגנון "אה-אה, הוא בטח עשה את זה בכוונה, או אולי היה זה תת המודע שלו שגרם לו להפיל את האייפון הישן מהידיים בשביל להשיג לעצמו אחד חדש, והוא עוד עושה את זה במסווה של מסכן. כמה עלוב". אתם יודעים מה, תחשבו מה שאתם רוצים, אבל אני איבדתי חבר ולכן אני אבכה לי בשקט בצד.
בכל מקרה, אני מעדכן את מחיר המבצע של האייפון שלי (כבר ניסיתי למכור אותו ללא הצלחה ב-9.99 ש"ח) ל- 3.99 ש"ח ואני גם מוכן לגמישות במחיר. לרציניים בלבד, לא בשבת.

אייפון, אייפון במבצע, אייפון חדש, אייפון סדוק, אייפון שבור, סופו של אייפון, ראש פינה

אתם אמורים לחשוב "היי! יש דם על האייפון! זה אייפון קטלני!" ואז לראות את הקטשופ, להירגע ולהגיד "איזה מתוחכם המורד הזה, אנחנו פשוט מתים על הבלוג שלו"

אני מעוניין לפתוח את הפוסט הזה ולספר שאני המום. אני המום מהתגובות הנלהבות, המתרגשות, החוששות ואף, אני חייב לציין, ההיסטריות. הפרק הראשון בסדרה בה אני חושף בפניכם את הפרק הראשון בספר החדש שלי היכה גלים. מאז הפרסום קיבלתי שתי שיחות טלפון משתי החברות להוצאה לאור שהזכרתי שאני במגעים עימן להוצאת הספר והן הודו לי שלא הזכרתי את שמן במפורש, הן איחלו לי בהצלחה עם הוצאת הספר בעזרת הוצאות לאור אחרות וניתקו את הטלפון. אני אומר לכם, הם מזיעים מהתרגשות, התחושה היא כאילו שהם זכו להשיק את הספר השמיני בסדרה של הארי פוטר.

אבל מה אני מבלבל את המוח, אתם פה בשביל הצצה בסיפור. אוקי, בפרק הקודם סיפרתי איך הגיע האייפון המסתורי לפאב ומה קרה למנהל הפיתוח שאחראי על התקלה הזו (רמז: תפוח קטן מצופה כסף). הנה הצצה נוספת לפרק ההמשך של העלילה:

"הוא היה בשנות העשרים לחייו, גופו, שהיה באופן טבעי בריא חזק וזריז, רק הלך והתחשל במהלך מסע אימוני הקרב שעבר ברחבי העולם. כן, הוא היה מסוג האנשים הנדירים שהסתובבו ברחבי העולם וזכו להכשרה קרבית אישית מטובי הלוחמים. הוא למד הסוואה והישרדות בתנאי סביבה קיצוניים מגנרל סובייטי בכיר, איגרוף תיאלנדי ולוחמה משולבת מאלוף עולם הודי רצחני, קונג פו ממאסטר מסתורי בסין, ומעל לכל – קואצ'ינג ארגוני, ממדריך ישראלי במתנ"ס בחדרה.

כך הפך את עצמו, ג'ון, למכונת מלחמה משומנת והרסנית, המכונה היתה כרגע מכוונת למטרה אחת ויחידה: ג'ון רצה לנקום את מותו אפוף התעלומה של אביו, הארי, שנמצא לאחר בילוי לילי בפאב המקומי, מוטל לצד הדרך כשהוא חסר חיים.
אבל ג'ון לא היה מכונת רצח מושלמת, היתה לו בעיה של תשומת לב, כל דבר בסביבתו משך את תשומת ליבו ואת הפוקוס שלו במשימה, שום תרופה לא הצליחה לעזור אף לא במעט לג'ון, הלוחם המלוטש.

הוא צפה בשוטרים שמונעים מסקרנים מתגודדים להציץ לזירת הפשע, עיתונאים מקומיים זריזים כבר הגיעו למקום והחלו לשאול שאלות ולהעלות השערות. ג'ון, מחופש לעיתונאי, הקשיב להם בתשומת לב בעודם מדברים בינם לבין עצמם ומשכתבים את הכתבה למערכת העיתון. "זה היה תפוח קטן מצופה כסף שהיה תקוע בגרונו והרג אותו" אמר אחד העיתונאים, "תפוח כסוף? ברור שהרוצח ניסה להשאיר לנו מסר, אבל מה המסר?" שאלו אחד את השני. "זו נראית לי בדיחה או ניסיון לטשטש עקבות", הצטרף לשיחה עיתונאי מהארץ, "אני אנסה להשיג מסמכים סודיים שמסכנים את ביטחון המדינה. אולי שם נמצא משהו".

אבל ג'ון הבין. הוא הבין טוב מאד. הוא ידע מי היו המעסיקים של אביו ואיזה פרוייקט כביר אביו הוביל. כן, המסר במבחינתו היה ברור, תאגיד גדול מאד עומד מאחורי המעשה. אותו תאגיד טכנולוגי גם ישלם על מעשיו! נשבע לעצמו ג'ון. הוא ישלם על מה ש…

"יש לי גלידה הכי טובה – הכי טובה ומשובחה – קחו ממנה ילדים – קוקו – הא הא – גלידה טובה" כך סדק קול רמקול צורם של אוטו גלידה מקומי את דממת המוות הקפוא של הערב הנורא הזה. ג'ון, שתשומת ליבו היתה מופנת לניסיונות פיענוח של רצח אביו, הסתובב לפתע והחל לצעוד, ביחד עם כמה עיתונאים רעבים, לעבר אוטו הגלידה. שעתיים מאוחר יותר הוא ימצא את עצמו בביתו, עם מקל גלידה ביד ויתהה היכן היה ולמה יש לו תשוקה עזה לאכול תפוח".

* אם אשכרה קראתם את הפרק הקודם אתם בוודאי שואלים את עצמכם, איך יכול להיות שהארי, מהפרק הקודם, רק התקרב לגיל ארבעים בעוד בנו, שרוצה לנקום את מותו, כבר עבר את גיל העשרים. ובכן זה יסתדר בסוף כשג'ון יגלה שהוא בעצם מאומץ. שיט, הרסתי לכם הכול.

IPhone, אב טיפוס סודי, אייפון, אפל, מורד שטרן, סיפור

אינני יודע אם שמתם לב, אך יש לי משאלת לב כמוסה להיות סופר. לא מהסוג הפשוט והמוכר כמו טולקין, טולסוי גרישם ושות', אני מתכוון לתותחים אמיתיים כמו רם אורן. למועדון הזה אני רוצה להצטרף.
מעולם לא סיפרתי לאף אחד, אבל בימים אלו אני נמצא בעיצומו של משא ומתן מתקדם עם שתיים מהוצאות הספרים הגדולות והידועות ביותר בישראל במטרה לפרסם את הספר שלי. אני מצידי שולח חומרים והם מצידם מבקשים שאחדול מלהציק להם במייל. הספר שלי מעולם לא היה קרוב יותר לפרינט, אני ממש מריח את הדיו.

בגלל שאתם, קוראי הנאמנים, ממשיכים לפקוד את הבלוג הזה השכם וערב, החלטתי לתת לכם טעימה קלה מהספר המתקרב ובא. אני קורא לפרק הזה – "אופס, עשיתי טעות שתעלה לי בחיי". קריאה נעימה:

"היה זה ערב סגריר ואפור והארי רצה רק להטביע את יגונו המריר בבירה קרה, בעודו מתקרב לגיל ארבעים הוא מסתכל על חייו והוא מלא חרטה. מוצר הדגל עליו הוא הופקד יצא טוב, טוב מאד, הוא היה להיט, המתחרים יכלו רק לשבת מהצד, להביט בעיניים פעורות ולנסות ולייצר חיקויים עלובים. כולם, אבל כולם, דיברו על המכשיר הזה. הארי, מצידו, לא היה מאושר, כן, בירה נראית כפיתרון הטוב ביותר.

לפני שעזב את משרדו המרווח הכניס לכיסו את אב הטיפוס של המכשיר הבא, כולם רוצים להניח עליו את ידיהם, לראות את העיצוב המופלא החדש, את הליטוש חסר הרחמים ואולי, רק אולי, כך קיוו כולם, יהיה לו מולטי טאסקינג ומצלמה קידמית. טכנולוגיה מתקדמת שנלקחה, כך נדמה, מחוצונים בעלי ידע טכנולוגי עצום שנחתו בכדור הארץ. הארי ידע שיש שכרוך סיכון בהוצאת אב טיפוס סודי מהמשרד, בטח במטרה לצאת לשתות, אבל רבאק, אמר לעצמו הארי באנגלית (RABAK), אם אני לא יכול לצאת לשתות כמו בן אדם רגיל עם אב טיפוס סודי רגיל בכיס רגיל, אז מה שווים החיים האלו בכלל? וכך עזב את המשרד בדרכו לפאב.

הפאב היה מלא עד אפס מקום והארי, כמו שרק הארי יודע, פנה לברמן בשמו הפרטי וביקש כוס בירה קרה (המלצר היה בן דודו של הארי ואכן רק הארי ידע את שמו), "זה לא יעשה לך טוב, הארי, אתה היית בסרט הזה המון פעמים" אמר הברמן, "תביא לי בירה קרה. עכשיו" החזיר לו הארי במבט שאומר שויכוח אלים צפוי להתפתח אם בקשתו לא תמומש. "אני אביא לך את הבירה הארי, אני ואתה יודעים, שזה לא יגמר טוב, ואני על תקן הברמן-ידיד-יועץ חכם, יש לי הרגשה שזה לא ייגמר טוב".

הארי שתה ויגונו התפוגג, הוא עזב את המקום אחרי שעה של שתייה ומצב רוחו רווי האלכוהול אפף אותו בתחושה נעימה. הוא לא שם לב למכשיר הדגל הסודי, האב טיפוס המדהים, כן, ההוא עם המצלמה הקידמית שהוא שכח מאחור. התקשורת חגגה.

היה זה יומו האחרון של הארי בין החיים, הוא נמצא יומיים לאחר מכן מוטל ללא רוח חיים לצד כביש נטוש. ביל, הפרמדיק שטיפל בו טען שלא ראה דבר כזה מעולם. בגרונו של הארי, כך דיווח הפרמדיק בדוח הטיפול, שמסיבה מסויימת מעולם לא הגיע, ולא יגיע לתקשורת, נמצא תקוע תפוח קטן. מכסף"

אב טיפוס סודי, אייפון, אפל, סופר, סיפור

המצב קשה: החברים צוחקים, המשקל כבד, ואני חלק מקבוצת אנשים שהולכת ונעלמת.
למרות המשפט הידוע "אל תשליכני לעת זיקנה", האייפון שלי עומד למכירה ואני חושב שנתתי לו מחיר הוגן. בכל מקרה, אני מוכן להתגמש.

9.99 + מוכן להתגמש במחיר + לא בשבת

אחח... רקע הסופרמן שלי, לא מסוגל להחליף אותו.

סתם, ממש לא. פשוט עשיתי קניות בסופר כשמדבקת מחיר של אקונומיקה נדבקה לי על האצבע, בשביל להיפטר ממנה, ולא על ידי זריקה על הרצפה (שונא אנשים שמלכלכים), הדבקתי אותה על האייפון שלי.

התחלתי לצחוק בקול גדול לפני קונים זרים ומובכים. לא נעים, אבל לפחות יצא מזה פוסט.

IPhone, אייפון, מבצע

כתבתי כמה מילים בדה מרקר על עקרונות חשובים בהעברת אפליקציה מאייפון לאייפד. לדעתי זה נושא חשוב, הרבה אנשים נוטים לכנות את האייפד "אייפון גדול" (ובכך לעצבן את סטיב), אבל מלבד המראה הדומה, יש לא מעט דברים המבדילים בין השניים, ולכן, תכנון אפליקציה לכל אחד מהמכשירים דורש תשומת לב לפרטים שונים.
אני מקווה להעלות כתבת המשך בנושא, לדעתי יש עוד המון נקודות להתייחסות.

לכתבה על האייפד

Apple, אייפד, אייפון, הטור שלי בדה מרקר, ממשק משתמש, שימושיות