Usability Talking

בלוג טכנולוגי על עולם האינטרנט, החדשנות, הקהילות הסטארטאפים והיזמות

TAG | רשתות חברתיות

טוויטר

נתחיל מהנקודה הכואבת בהקשר לרשת החברתית, Twitter, ומשם נמשיך לדבר על הנקודה הכואבת יותר בהקשר לעצמנו ולשימוש שלנו ברשתות החברתיות.

טוויטר, לפחות לפי דיווחים שונים בתקשורת, נמצאת בתקופה מאתגרת מכל מיני זוויות של פעילות החברה והרשת החברתית. אם מדברים על הקהילה הישראלית בטוויטר (מבלי לדבר על מס׳ מדויקים), די ברור שהיא מתנהלת שם במספרים כמעט זניחים, לעמת קהילת המשתמשים הישראלים בפייסבוק. בכל הקשור למשתמשים מארה״ב ואירופה – המצב שונה לגמרי.

עכשיו, בואו נדבר על עצמינו ועל השימוש שלנו ברשתות חברתיות. ברשותכם, אני אתייחס בפוסט הזה לטוויטר מול פייסבוק, ולא אזכיר רשתות אחרות כגון: לינקדאין, סנאפצ׳אט או אינסטגרם.

בואו נראה אם אתם מסכימים עם ההנחה הבאה: כשאתם גוללים בין העדכונים השונים ש- Facebook מציפה לכם, לא משנה אם באפליקציית המובייל או באתר האינטרנט, אתם לעתים קרובות די מבזבזים את הזמן שלכם. בין קפיצה קצרה לכתבה עם קישור קליקבייטי על סלבס כלשהוא, דרך פוסט חדש ב-״כשאבא ואמא בני דודים״ (עם מעבר על התגובות בפוסט, כמובן) וכלה בקריאת סטאטוס זועם על רכב משטרתי שחונה בחניית נכים, שהופך אתכם לעצבניים וכועסים קצת יותר ממה שהייתם לפני שקראתם את הסטאטוס.

אני יכול לשמוע את המחשבות שלכם: ״זה לא כ״כ נורא, מה כבר קרה? אז בסך הכל שרפתי 15-20 דקות…״, אז אני אסביר: מה שכ״כ נורא וגם כ״כ משפיע עלינו זה שהחומרים והתכנים שאנחנו קוראים ונחשפים אליהם הם סוג של מזון למוח. תוכן גרוע = מזון גרוע = ביצועים פחותים. יש אנלוגיה מאד יפה בהקשר הזה שמדברת על כך שלא הייתם מסכימים שאדם זר יגיע אליכם הביתה ויזרוק אשפה בתוך הבית שלכם, וזה בדיוק מה שאנחנו מאפשרים להרבה גופים לעשות כשאנחנו צורכים תוכן מהסוג הזה.

עוד מאפיין הוא שחלק לא מבוטל העדכונים שאתם מקבלים יהיו לוקאליים, בעברית ולא בדיוק מעשירים אתכם מבחינת ידע או מבחינה מקצועית.

אפשר גם אחרת – טוויטר

אני אוהב את טוויטר, אפילו סייעתי בהתנדבות בגישושים הראשונים של החברה בישראל והייתי במסיבת ההשקה של הפעילות הישראלית של טוויטר בארץ. כמי שחשוב לו להקדיש זמן רב ללמידה, התמקצעות וחשיפה לתובנות שונות ואנשים בולטים בתעשייה – אני מוצא דווקא את טוויטר ככלי העיקרי שלי. אגב, זה החשבון שלי שם. מומזנים לעקוב.

מורד שטרן

הנה 3 נקודות ששמתי לב אליהן בשימוש בפייסבוק מול טוויטר. אני אקדים ואומר שבמציאות לא הכול שחור ולבן כמו בהשוואה שלי, אבל בגדול זה המצב:

חברים יש רק באגד. ובפייסבוק: בטוויטר, בניגוד לפייסבוק, אין ״חברים״ (הא! ברור שכל ה״חברים״ שלכם בפייסבוק הם באמת חברים) – ב- Twitter יש עוקבים. ובגדול, חוץ ממקרים בודדים, ניתן לעקוב אחרי כל אחד. ברגע שאני עוקב אחרי מישהו אין שום עניין באיחולי יום הולדת, היעלבויות או שיחות שמפליגות למחוזות הפוליטיקה ודת. אני עוקב אחרי אדם (או מותג – בטוויטר חשבון אדם ומותג זה בדיוק אותו הדבר. בפייסבוק לא) כי העיסוק, הדיעות והתובנות שלו מעניינות אותי ואני לומד מהן. יבלבל את מוח – אפסיק לעקוב.

התוכן הוא המלך, אז בוא ננסה לקבל יותר מעולם תוכן ספציפי: טוויטר מכווננת את השימוש בה לשימוש נושאי. קרי, הפוקוס הוא להנגיש למשתמש תכנים מעולמות תוכן ספציפיים שמעניינים אותם, ופחות דגש על סטאטוסים ויראליים של חניות כפולות וכותרות על אמירות עצובות שעוד פוליטיקאי זרק לאוויר. בגלל שהדגש הוא על עולמות תוכן, השימוש בטוויטר אשכרה מעשיר את הידע המקצועי שלך. אתם יכולים לעשות ניסוי מעניין ולהשתמש באופציית ״Who to Follow״ ואז תבינו איך טוויטר רואה אתכם מבחינת תחומי עניין.

לפרוץ את המגבלות הגיאוגראפיים: היות ואני שייך לתעשייה שהיא גלובאלית, העובדה שאין ב- Twitter מגבלה גיאוגראפית היא נהדרת (טכנית, גם לא בפייסבוק – אבל תיכף תבינו למה אני מתכוון), ולכן רוב התכנים שאני מקבל הם באנגלית וזה יתרון אדיר. וזה בניגוד ל- Facebook, שם רוב ה״חברים״ שלכם מישראל, ולכן גם התכנים שתקבלו יהיו לוקאליים ובעברית.

טוויטר על סיטרואידים, או: ככה תקימו את מרכז התקשורת הפרטי והעצמתי שלכם

יש כלי אחד, רשמי של טוויטר, שניתן להלביש על טוויטר ואני מוצא את עצמי נדהם כל פעם מחדש עד כמה הוא עצמתי ואשכרה מאפשר לכם להקים תקשורת פרטי משלכם, ולנצל את היתרונות של טוויטר שסקרתי לעיל. זה החלק המעניין באמת עליו רציתי לדבר, אבל אני הולך להיות רע במיוחד ולהגיד שעל זה אכתוב בחלק הבא. בכל זאת, תראו את הכותרת – מדובר בחלק א׳ בלבד, ואם הגעתם לפוסט הזה דרך שיטוט בפייסבוק, ואתם חשים שבזבזתם את הזמן שלכם – אז מ.ש.ל!

עד לפוסט הבא (חלק ב׳) – כמה דברים שאולי תמצאו מעניינים

מוזמנים להעיף מבט במצגת שלי (עוד מימי ב-HPE) בנושא שימוש נכון ואפקטיבי יותר בטוויטר:

בנוסף, גאה מאד גם לעדכן שלניוזלטר ״פורום החדשנות והטכנולוגיה״ שאני מוציא בשת״פ עם משרד החוץ רשומים כמעט 800 מנויים. הנה סיכום קצרצר של 7 נק׳ שלמדתי מהתהליך ההקמה.

, , , , , ,

מורד שטרן

מאמר שלי שפורסם ב"ישראל היום" לאור החלטת הרמטכ"ל להקים זרוע סייבר חדשה בצה"ל. פורסם במקור בעיתון ובאתר "ישראל היום":

זרוע הסייבר: בתוך הזירה החדשה

אחד הביטויים הראשונים לכניסת גורמים ממשלתיים עולמיים לזירה הדיגיטלית, או ה־Cyberspace, היה הצהרתו של נשיא ארה"ב ברק אובאמה ב־2009 כי הזירה הדיגיטלית היא נכס לאומי אסטרטגי בעיני הממשל האמריקני. "נכס לאומי" פירושו תקציבים, כוח אדם ותשומות אחרות לצד ההבנה כי פגיעה בנכס יכולה להתפתח לפגיעה משמעותית במדינה, וכי היא עלולה גם להוביל לפתיחה במלחמה. דברי אובאמה יוחסו לחשיבות שמעניקה ארה"ב לעולם הווירטואלי, אך כמובן אפשר להניח כי ככל שהזמן עובר, כל מדינה מתקדמת הולכת ומייחסת לזירה הווירטואלית חשיבות רבה יותר ויותר.

בדיוק כמו שכלל הפעילויות הבין־יבשתיות המוכרות לנו – ממסחר וכלכלה ועד ניהול יחסי חוץ ודיפלומטיה – עוברות לזירה הדיגיטלית, כך גם ההרתעה ובניית הכוח הצבאי עוברות לרשת. בסוף 2014, לדוגמה, כבר הכריזה צפון קוריאה כי "צבאנו מוכן למלחמת סייבר עם ארה"ב". לכן, היה זה בלתי נמנע שגם ישראל תבחן את יחסה לזירה החדשה ותמצא לנכון להמשיך להשקיע משאבים בזירה המתחדשת. והדבר מתבטא ביתר שאת בהחלטה שפורסמה אתמול על אודות הקמת זרוע חדשה בצה"ל, זרוע הסייבר.

אין משתמע מכך שהפעילות הצה"לית בתחום לא היתה ענפה, מוצלחת ובעלת השפעה אדירה עד כה. אלא שהאיומים, האתגרים והזירה המשתכללת מיום ליום וללא הרף, אכן מחייבים את צה"ל להקים גוף אחד משמעותי חזק ומתכלל, ולא רק בשמירה, בטיפוח ובהרחבה של יחידות בודדות המבוזרות בקרב החילות המוכרים.

סביר להניח שגם במלחמה הבאה ייעשה שימוש בכלי הנשק ה"רגילים", קרי כוח האש. אולם ראינו ניצנים ברורים כבר במלחמת צוק איתן: כוחות מיוחדים ברשת, לצד הגברת מודעות בקרב הלוחמים והעורף, מסוגלים להפחית את הפגיעה בנפש, לספק מודיעין יקר ערך ואף להכריע את המערכה. לעיתים קרובות גם במימד נסתר לחלוטין המתנהל במקביל לקרבות, לאש ולהפגזות.

לעיתים קרובות מדי ההיכרות שלנו עם עולם הסייבר היא מסרטים הוליוודיים שבהם האקר פורץ באופן מתוחכם וגאוני למערכות מידע אדירות ורגישות. עם זאת, יש להדגיש כי חשוב שפעילות זרוע הסייבר החדשה תכלול לא רק התקפה והשגת מידע, אלא גם הגנה על מערכות המידע ופעילות נמרצת הכוללת את העלאת המודעות של חיילים והעורף לאופן שבו אנו משתמשים ברשת ולמידע שאותו אנו משתפים. אפילו נושא שנראה זניח, לכאורה, כגון ניהול חכם של סיסמאות לשירותים שונים ברשת, הוא בעל חשיבות קריטית ביותר לעמידות העורף והצבא בפני מתקפות סייבר המתרחשות אחת לתקופה.

אנו חיים בתקופה טכנולוגית המתקדמת בקצב מהיר ופוגעת באיזון הכוחות המוכר לנו. ממזל"טים אזרחיים שניתן לקנות בכל חנות, מצב שהוביל לכך שלפני חודש הטיס אזרח אמריקני מזל"ט לתוך מדשאות הבית הלבן, וכלה ברשתות החברתיות המוכרות לנו, שבהן ניתן בקלות ליצור קשר ולשאוב מידע על כל אזרח או חייל. לפיכך, ההחלטה של צה"ל להקים זרוע אחת מתקדמת, כזו שתוביל את פעילויות ההגנה על ישראל ואזרחיה גם בטריטוריות ללא גבולות, וללא מחסומים, היא החלטה חשובה ונכונה ביותר. – מה דעתכם?

מוזמנים לעקוב אחר עדכוני טכנולוגיה גם בטוויטר, בדף הפייסבוק של הבלוג ובלינקדאין שלי.

, , , , , , ,

קהילת הווב הישראלית

אוהבים לקורא את בלוג הטכנולוגיה הזה? (למה), אוהבים להתעדכן בחדשות טכנולוגיות? (ברור), רוצים להחשף לאירועים טכנולוגיים, להכיר ולהיות מקושרים לישראלים נוספים שפעילים ברשת ואוהבים טכנולוגיה ואינטרנט? (ברור!) – מעולה! אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת הלינקדאין "קהילת הווב הישראלית". הקבוצה מציגה, באופן שוטף, חדשות ועדכונים רלוונטיים לעולם הטכנולוגיה, ובין השאר מתפרסמות שם גם משרות חמות בתחום האינטרנט והפיתוח.

את הקבוצה הקמתי ממש לא מזמן, והיא כבר מונה מעל 300 חברים שכולם קשורים לעולם הטכנולוגיה והאינטרנט בישראל – ככה שמשעמם לא יכול להיות שם…

אז אם אתם רוצים לקחת חלק, לעדכן, להשמיע את דעתכם ולהכיר אנשים חדשים – אתם מוזמנים להצטרף.

 

 

, , , , , , ,

וורדקאמפ 2011

בכנס וורפרס (וורדקאמפ, בלעז) האחרון שהתקיים בירושלים, התמזל מזלי וזכיתי לעלות ולהרצות מול הקהל הנהדר שהגיע לשמוע אותי. טוב, בסדר, בסדר, הוא לא ממש הגיע לשמוע דווקא אותי, והוא גם לא היה כזה קהל נהדר.
– סתם, סתם, אני צוחק. הקהל אכן היה נהדר, והוא אכן הגיע רק בשביל לשמוע אותי.

אחרי שסדרנו את העניין הזה עם הקהל והאגו האישי שלי, נכון יהיה לעבור ולדבר על תוכן הההרצאה. ההרצאה שלי בכנס התייחסה לשילוב המופלא בין 2 העולמות שאנחנו כל כך אוהבים ("אנחנו". מורד שטרן, מומחה בחיבור ת המודע של קהל הקוראים שלו לדברים שמעניינים אותו) בלוגים וסלולר.

זו היתה מצגת קצרה, נתנו לי בסך הכול 25 דקות, ולא, אני לא יודע עם זה היה רמז. אבל, אלו היו 25 דקות די מלאות מבחינת תוכן והוצגו שם מספר כלים שכל בלוגר צריך להכיר עם כניסת העולם הטכנולוגי לעידן הסלולרי החכם, עידן בו רוב הכניסות לרשת, וממילא לבלוג שלכם, יגיעו ממכשירי סמארטפון. לפי המחקרים זה יקרה אי שם, בעתיד "הרחוק", בשנת 2013.

אז הנה המצגת:

ככה תכינו את הבלוג שלכם לעידן הסמאטפונים

View more presentations from morad

בחלק הראשון של המצגת ניתן למצוא קצת נתונים סטטיסטיים מרתקים על חלוקת השליטה של מערכות ההפעלה הסלולריות IOS, אנדרואיד בשוק הסמארטפונים בישראל, ארצות הברית ובעולם כולו, לצד תחזית השימוש באינטרנט הסלולרי בעתיד והשימוש העיקרי בגלישה הסלולרי (חדשות, משחקים, רשתות חברתיות וכו).

בחלק השני אני מתייחס לעדכון הבלוג באמצעות הסלולר. כלומר, כתיבה והעלאת תמונות ותכנים על ידי הסמארטפון, במקום שימוש במחשב "הרגיל". הרציונל והמסקנה של החלק הזה הוא שהסמארטפון עדיין לא בשל מבחינת נוחות ממשקית ליצירת תכנים "כבדים" יחסית כמו פוסטים של בלוג, אלא רק יצירה קלה יותר כמו עדכונים ברשתות חברתיות. ובכל זאת, למרות הרציונאל הזה, אני מונה כמה אפליקתיות המאפשרות יצירת תכנים גם באמצעות הסלולר.

בחלק השלישי אני מציג דרכים לקידום הבלוג שלכם ולהתאמה שלו לעידן הסמארטפונים. בין אם ביצירת אפליקציה משלכם, כלומר – אפליקציה שתציג את הבלוג והתכנים שלכם באייפון או באנדרואיד של הקוראים שלכם (ויש גם התייחסות למערכות הישנות יותר של נוקיה, סימביאן), כמו גם לתוסף וורדפרס שיעצב מחדש את הבלוג שלכם כאשר נכנסים אליו מסמארטפונים.

בחלק הרביעי סקירה קצרה של אפליקציות למעקב אחר ביצועי הבלוג שלכם.

בחלק החמישי: סיום דרמטי בו אני מודיע על סיום המצגת. הקהל עוצר את נשימתו, אני קד קידה, הקהל קם על רגליו כמו איש אחד ומוחא כפיים בלי הפסקה. ואז, כשמודיעים שיש אוכל בחוץ, הקהל כולו פשוט בורח בהיסטריה ומשאיר דממת מוות באולם הפוך, שומם וריק. ומרצה אחד, (בלוגר, יש שיטענו) שאורז את התיק שלו ורץ לתפוס סנדוויץ' לפני שייגמר.

אם משהו במצגת הזו לא מובן – תרגישו חופשיים לשאול במייל, או כאן. אני אשמח להסביר.

, , , , , , , , , , ,

פייסבוק

אל תנסה למסך אותי צוקרברג, אכלנו מאותו המסטינג! או שלא...

לאחרונה קבלתי מכתב מעניין מצוות פייסבוק ואני בטוח שגם אתם. את המכתב (שמופיע למעלה בתמונה), כמו כל מכתב, קראתי בזריזות והמשכתי בדרכי להפיכת העולם למקום טוב יותר, או לכל הפחות לא להשמיד אותו. עם זאת, משהו מהמכתב הזה המשיך לזמזם לי בראש. המכתב דיבר על זה שמעכשיו פייסבוק תמעט בשליחת הודעות למייל (תופעה שאכן קצת מרגיזה, כי פתאום כל המייל שלך מלא הודעות פייסבוק). "זה מהלך נהדר חשבתי", אבל, כמו כל יהודי טוב שמדבר אל עצמו המשכתי "אבל מה הקאץ'? חייב להיות קאץ'!".

הרהרתי בזה קצת ולא ממש הצלחתי למצוא קאץ', אבל אז, כמו בהארה ניסית מלמעלה, התמלאתי בתחושה של שליחות ועוצמה "איזה מזל שאני נולדתי יהודי, רק ככה, בתור יהודי כשר בהשגחת הבד"ץ אפשר יהיה להבין את הראש של צוקרברג (יהודי כשר בהשגחת ה-OU), וממילא את הכוונות והפעולות של פייסבוק. אחרת, אויי ויי זמיר, המשימה הזו היתה נשארת לגויים של טקראנץ ומאשאבל. והם, עם כל הכבוד, גויים".

האסימון נפל עם הזמן, ואני אחלוק את 2 המסקנות המרעישות שלי עכשיו:

1. אני נכנס הרבה יותר לפייסבוק, כנראה שגם אתם. אם המייל שלי לא מעדכן אותי במה קורה בפייסבוק, אני צריך להיכנס בעצמי. ופייסבוק לא נמדדת רק במספר המשתמשים שלה, אלא גם במספר הכניסות אליה. אין בכלל ספק שהמהלך הזה יגרום לכניסות רבות יותר לפייסבוק. לצורך העשרת הדיון (ואני הרי בלוגר ש"מעשיר" את קוראיו), אם רשת חברתית אחרת, כגון לינקדאין, היתה עושה משהו כזה, היא היתה מתה במקום. פייסבוק כבר יכולה להרשות לעצמה.

2. פייסבוק יודעת שעל מנת להתעצם באמת היא חייבת להתנתק מהמושג "מייל" (ובמיוחד גי מייל של גוגל), כל עוד לאנשים יש מייל – זה השירות הכי קריטי מבחינתם, ופייסבוק תשאר רשת חברתית שהיא דבר נחמד וחשוב, אבל לא חשוב כמו מייל (פייסבוק כבר יצאה עם שירותי מייל משל עצמה אבל השירות הזה, כמובן, לא הצליח לגרום לנטישה המונית של המייל "הרגיל"). במהלך הזה, פייסבוק מנסה לחתוך את קשר הגורדי הזה בינה לבין המייל.
יש אימרה ידועה שאומרת ש"פייסבוק לא יהרוג את המייל, כי בשביל להרשם לפייסבוק אתה צריך חשבון מייל!" (הייתי לוקח קרדיט על המשפט הגאוני הזה אם הייתי יודע שזה שהמציא אותו באמת לא יתבע אותי או משהו), אני בטוח (שוב, ראש של יהודי מול ראש של יהודי. ההבדל הוא רק בחשבון הבנק) שבקרוב פייסבוק תאפשר הרשמה ללא מייל, וזה יהיה הצעד הסופי שלה בסגירת הרשת והניסיון להרוג את המייל, או לפחות להיות אלו שיספקו את מרבית תיבות המייל ברשת.

באופן מפתיע גם הבלוג הזה נמצא בפייסבוק…

, , , , , , , , ,

אינדקס פייסבוק

לא תמיד איכות השיחה והרמה בפייסבוק גבוהה. אבל זה מה יש

אין ספק – הפעילות בפייסבוק הולכת וגוברת. אנשים מבינים ששם נמצאים אנשים (משפט יפה, הא?), ולכן משקיעים בפייסבוק לא מעט אנרגיה. מצד שני, אחת הבעיות הקשות בפייסבוק היא החיפוש. גם אם אני רוצה לעקוב אחרי פעילות של ארגון, חברה או בלוג, לא יהיה לי קל להגיע אליה באמצעות החיפוש המובנה של הפייסבוק.

במטרה להתגבר מעט על הבעיה ולתת חשיפה לדפים האלו, אתם מוזמנים לשלוח לי קישור לדף הפייסבוק של הבלוג שלכם (או החברה שאת הפעילות שלה את מנהלים או אוהבים) ואני אפרסם אותו באינדקס דפי הפייסבוק שכבר נמצא בתהליך של איסוף והרכבה. אני אוסיף גם חברות מסחריות וארגונים, אבל אלו יהיו בסוף הרשימה, במטרה לתת עדיפות לבלוגרים.

אם עוד לא פתחתם דף פייסבוק לבלוג שלכם זו הזדמנות נהדרת: לפתיחת דף פייסבוק משלכם.

חשוב מאד – אחרי שיש לכם מעל 30 לייקים בדף אתם יכולים גם לשנות את הכתובת שקבלתם מפייסבוק (שהיא גבריש סתמי), לכתובת רשמית ומסודרת יותר.

, , , , , , , , , ,

אני אוהב לנחש את עתיד הטכנולוגיה. לא, לא, לא תנו לי לנסח את זה מדויק יותר: אני אוהב לנחש את המספרים שיעלו בלוטו, אבל בגלל שלא ממש הולך לי בתחום הזה, אז אני נהנה לנסות ולהעריך מה יקרה בעולם הטכנולוגיה. בהימור מהיר וחסר ביסוס אני מעריך שיש לנו עוד כמה שנים טובות עד שנעבור לממשק משתמש טבעי אמיתי. כזה, למשל, שיזהה פקודות קוליות באופן מושלם (ולא, לצרוח איש קשר בשם "אבא" באנגלית לאייפון שלך, ואז לראות שהוא מנגן לך שיר של מדונה לא נחשב להצלחה גדולה), או לקרוא את הרגשות של המשתמש ולדעת להתאים את המערכת לרגשות האלו. זה נושא מרתק, אבל לעניות דעתי אנחנו עדיין רחוקים משם (אשמח אם תפנו אותי למקורות מידע שטוענים אחרת לגבי העניין הזה).

המשך…

, , , , , , , , , , , , , , ,

מחאה פייסבוק

אם עוד לא יצא לכם להיתקל ביוזמה הזו בפייסבוק, אז אני מזמין אתכם להכיר אותה עכשיו. מדובר ביוזמת מחאה, אבל לא מה"סוג הרגיל". הפעם, אנחנו לא זועקים נגד: עלויות הדיור, מחיר הקוטג, יוקר המחייה או יו-ניים-איט.

מחאה פייסבוק

הפעם אנחנו מנסים לגלות ערבות הדדית לעובדי מפעל ישראלי שכולנו מכירים, מפעל שנאלץ לנקוט בהליך פיטורים מול עובדי קו ייצור שלא בטוח שיש להם לאן ללכת. זו ההזדמנות שלנו לנסות ולחולל שינוי אמיתי גם עבור אחרים שבאמת צריכים את זה. ליוזמה הזו קראתי "כמו עם הקוטג, אבל הפוך: מחזקים את פרי הגליל". ליוזמה הצטרפו לא מעט אנשים בזמן די קצר יחסית, והיא גם זכתה להופיע בגלובס.

אז יאאלללה, תצטרפו ותשתפו גם אחרים, ואולי נצליח לשנות משהו ולעזור לאנשים שבאמת זקוקים לזה כרגע !! 🙂

הערה חשובה: אין להסיק מהכתוב לעיל שהמחאות "הותיקות" כגון זו שהחלה על הדיור, או זו של הרופאים הינן בעלות ערך הדדי פחות מזו של המחאה הזו. לא זו היתה כוונת הכותב, ולעיתים קרובות מידי, בהחלט קרובות מידי, דבריו של הכותב לא מקבלים את הפרשנות אליה הוא התכוון בדיוק (ואחרי 4 שנות כתיבת בלוג זו בהחלט עובדה בעייתית).

, , , , , ,

דרושים מדיה חברתית

אתם מוזמנים להפיץ את המשרה הבא:

לניהול פרויקט ניו מדיה בארגון בטחוני ממשלתי דרוש איש/אשת מדיה חברתית. העבודה ממוקמת בירושלים, וכוללת רכב (יש גם נסיעות למרכז), המשרה היא משרה מלאה.

דרישות:

7-8 שנות ניסיון ורקע בתקשורת ועיתונות,

4 שנות ניסיון עבודה ברשת אינטרנט/עיתונות/תקשורת/מדיה גדולה,

ניסיון במערכת חדשות מרכזית.

– לפרטים נוספים ושליחת קורות חיים, צרו קשר עם אורלי בראון במייל: orlybraun@gmail.com

, , , , , , , ,

 

פייסבוק מול גוגל פלוס

אומנות ניהול השיחה בפייסבוק. אני מעביר גם קורסים

אני שונא כשאנשים מנסים לעשות האנשה למוצרים או שירותים טכנולוגיים, התוצאה היא בדרך כלל סטאטוסים, או ציוצים, מפגרים כמו זה: "רשת הפייסבוק היא כמו האישה החוקית וגוגל פלוס היא כמו הפילגש, אסור אבל מרגש". את הסטאטוס הזה קראתי היכן שהוא בתוך אותו שצף מלל אין סופי שהתנהל ברשת (וברובו בפייסבוק, כמה משעשע) במטרה לקבוע האם הרשת החברתית החדשה, "גוגל פלוס", תתפוס או לא תתפוס.

אז… אחרי שעננת המלל חלפה הלכה לה (אף אחד כמעט לא מדבר על זה, שמתם לב?), אני מתכבד להפנות את השאלה לעצמי: "מורד, בבקשה, האר את עיננו – האם גוגל פלוס יצליח להעפיל על פייסבוק?". תודה ששאלת, אני אשמח לענות על כך בשני אופנים: תשובה פשוטה של מילה אחת, ותשובה ארוכה מנומקת.
אני אתחיל בתשובה של מילה אחת: "לא", ואמשיך לתשובה הארוכה – הרשת החברתית החדשה גוגל פלוס לא תתפוס בגלל 3.5 סיבות טובות:

1. "אין לי זמן! אין לי זמן!" (מתוך זיכרונות נוסטלגיה עצובה) : אין לנו זמן לחלק את עצמנו לאלף ואחת רשתות חברתיות. לעיתים קרובות כשאני כותב סטאטוס גאוני בפייסבוק (וזה באמת לעיתים קרובות, אולי קרובות מידי באופן מעורר חשד לגבי ההגדרה שלי ל"גאונות"), אני מוצא את פעולת העתק הדבק לחשבונות הלינקדאין וטוויטר (אני שונא לקצץ את הסטאטוס למסגרת של 140 תווים. שונא!) שלי כפעולה מייגעת ואפילו,אני מודה, קצת ספאמית. אז להתחיל ולהשקיע גם ברשת נוספת? לא הגיוני.

2. ייחודיות: בעוד לינקדאין מבססת עצמה כרשת חברתית עסקית לצורך נטוורקינג ומציאת עבודה (אני אישית חושב שנטוורקינג טוב יותר ניתן דווקא לבצע באמצעות הפייסבוק, אבל נניח לזה כרגע), פייסבוק נתפסת באופן מוחלט בתפקיד הכיכר המרכזית שם ניתן למצוא את כולם, וטוויטר נחשבת למין עוף מוזר שרק פריקים טכנולוגיים ואנשים מוזרים נמצאים שם ומהגגים להם ב-140 תווים, לגוגל פלוס אין שום ייחודיות.
גוגל פלוס היא חיקוי של פייסבוק שפשוט במקום הצבע הכחול ששולט בפייסבוק, אפשר לראות שהצבע הלבן שולט בגוגל פלוס (זה מגיע גם בשחור? חה, חה, חה), ואל תגידו לי "מעגלים!" יש שם מעגלים!" – זה גימיק זול.

3. "עדיף כמה אחים בינוניים על אח גדול אחד" (מורד שטרן, 2011): אני אישית לא אוהב לשים את כל המידע האישי שלי בידיים של גוף טכנולוגי אחד בלבד. אם כבר האח הגדול וכל זה, אז אני מעדיף כמה שיותר אחים גדולים שכאלו שמידי פעם יריבו בניהם קצת, ואף חד מהם שלא יחזיק בידיים שלו את כל המידע שלי. הגיוני, לא?

3.5. מרקו לא היה מוצא את אמא שלו בגוגל פלוס: פייסבוק נמצאת מספיק זמן בסביבה כך שגם אנשים לא טכנולוגיים בעליל ניתן למצוא בפייסבוק. החל מההורים, הדודים, וכלה בשכנים ובסלברטיז. כולם (כמעט כולם), כבר שם. אני לא נכנס לשאלה האם זה משהו חיובי או לא (וזו גם הסיבה שנתתי לסעיף הזה רק חצי נקודה), זה פשוט ככה, וזה לא ישחזר את עצמו בגוגל פלוס מסיבה פשוטה, רוב האנשים הלא טכנולוגיים האלו לא יעשו מאמץ (ומבחינתם מדובר אכן במאמץ) לפתוח חשבון חדש, להכיר מערכת חברתית חדשה ולחפש מחדש את הכל החברים שהם כבר מצאו בפיייסבוק. זה פשוט לא יקרה.

תראו, יכול להיות שאני טועה לגמרי, וגוגל פלוס תשאיר את פייסבוק עם אבק בפה, או שלכל הפחות תשתווה לה בעתיד. כן, אני מכיר את המספרים המדהימים של המצטרפים החדשים אליהם הגיעה גוגל פלוס בזמן קצר מאד, אבל הם לא מדד לשום דבר. מי שהצטרף לגוגל פלוס לא עזב שום רשת חברתית אחרת בשביל זה, הוא רק רצה לבדוק על מה הרעש והמהומה ולהוכיח שהוא אחד מאותם מובחרים שקיבלו הזמנה להצטרף. למעשה, ככל שאני שואל אנשים ברשת אם הם חברים בגוגל פלוס והם עונים לי "כן", בדרך כלל הם גם מוסיפים שכבר הרבה זמן הם לא נכנסו לשם כי אין להם זמן. וברגע שכבר נכנסת ואתה נוטש, אז אתה נוטש.

, , , , , , , , , , ,

Older posts >>

Theme Design by devolux.org