את הפוסט הבא אני ממש כותב מרחשי ליבי הפגוע. בעקבות הכתבה בערוץ 2 על הבלוגרים: "בלוגרים בשירות עסקים", ובעקבות עשרות עד מאות מיילים שהגיעו אליי לדואר-ויינט, הדוא"ל הכי טוב שיש, מיילים שמבטאים חששות אמיתיים וכנים של הקוראים שלי, שהתחילו לתהות האם אני עצמי הפכתי לבלוגר שמכר את נשמתו האבודה לתאגידיים גדולים ורעים (אין דבר כזה. כולם גדולים וטובים ורוצים רק בטובתכם).

- רבותי, באמת, מי ירצה לקנות אותי? (זה המייל שלי במידה ויש לכם הצעה: morad.stern@gmail.com)

אל תאמינו למספרים. הם ממונים על ידי משרד החינוך, האגף למתמטיקה

אחיי הבלוגרים, תנו לי לנסות לייצג אתכם, להביע את כאבכם, ולתאר, עד כמה שאצליח, את הפגיעה הקשה בנו, בתדמיתנו ובמשפחותינו (המבצע לא כולל השתתפות בני משפחה). כאמור, אני כותב את הדברים בלב כואב על מקלדת נוחה למדי של DELL בעודי בוהה בעיניים מזוגגות ועצובות על מסך Samsung תשעה עשר אינץ' שקניתי במבצע מטורף בשקם אלקטריק, אפילו העכבר שלי (לוגיט'ק ארגונומי. כי בשביל הידיים שלי אני אקנה את הכי טוב שיש) רועד בכעס.

קראתי בתדהמה את המספרים שפורסמו לגבי אמינותם של הבלוגרים. איזה שטויות. 86 אחוז מהגולשים לא סומכים עלינו הבלוגרים? נכון, לא כולנו אמינים כמו רכבי טויוטה (אופס), נכון, מידי פעם לפעם אתה מקבל מחשב נייח/נייד/כף יד/סתם תשלום מתחת לשולחן (רק IBM בשבילי. תודה), נכון, מידי פעם אנחנו מקבלים הדרכה מאנשי יחס"צ ("תעשה להם הפוך-על-הפוך, הבנת את זה? כאילו אתה בלוגר שיווקי כזה, אבל לא, חחחח"), לידיעתכם, אנשי היחס"צ הם קוראים כמוכם וכמוני שרק רוצים שנלך ונשתפר ונספק חומר קריאה טוב יותר בשביל שאר הקוראים. בשבילכם.

הכל שטויות, השופט אנטישמי וזה גם בגלל שרובנו בכלל מזרחיים (אה-אה, נעים להכיר, מורד שטרן. מזרחי אורגינל). אל תאמינו למה שמוכרים לכם בתקשורת. טויוטה זה רכב אמין.

בכל מקרה, הנה כמה משפטים מהכתבה שתפסו את תשומת ליבי (העניינית והחוקרת), בכתבה של דרור גלוברמן בערוץ 2:

"אם הבלוגרים האלו חוזרים על אותו המותג בפוסטים שונים, זה צריך להדליק נורה אדומה": בבקשה, אתם מוזמנים לחפש אצלי בבלוג. חוץ מהמילה "אייפון" ו"איזה מגניב אני, יאללה" אני לא חוזר על שום מילה.
אפל בחייים לא יזרקו לכיוון שלי אפילו אבן, ו-"איזה מגניב אני, יאללה", עד כמה שאני יודע, לא מותג מסחרי. נורות, בכל מקרה, אני קונה רק ב"מחסני תאורה".

"אין שום רף ומקצועיות, אז למה שנאמין להם": אני מסכים לגמרי. איכות החומר שנזרקת באגביות מעוררת פלצות לחלל הבלוגספירה היא מתחת לכל ביקורת. sue-me.

"יש בארץ כמה בלוגרים טובים באמת" – בנקודה הזו בכתבה כבר לא יכולתי להתאפק יותר. חפנתי את ראשי בידיי, ובכיתי.  בכי אמיתי, בכי של גאווה, בכי של ציונות. תודה ערוץ 2. תודה.

בלוגים, בלוגרים, ערוץ 2