Usability Talking

בלוג טכנולוגי על עולם האינטרנט, החדשנות, הקהילות הסטארטאפים והיזמות

Archive for אוקטובר 2013

אין ספק שהמילה "סייבר" היא מילה מאד חמה היום. סייבר זה מגניב, סייבר זה מתוחכם וסייבר זה האקר תותח שיושב עם כובע גרב שחור על הראש ופורץ למחשבים מאד חשובים וסודיים (עצרתם פעם לחשוב כמה הסיטואציה הזו של לבישת כובע גרב מול המחשב מגוחכת להחריד?).

עולם ה- "פרטיות" מקבל גם הוא התייחסות ועניין, אבל לא באותה רמה של הסייבר או אבטחת מידע, וחבל. יש הרבה מאד סכנות ובעיות שאנחנו מכניסים את עצמנו אליהם רק בגלל אי שמירה פשוטה על פרטיות, ללא שום קשר לסייבר וכדומה.

ההיגיון פה הוא פשוט: נניח שאדם מסוים שאתם מכירים רוצה לפגוע בכם. רוב הסיכויים שהוא לא מבין גדול בפריצה למחשבים, ולא מתכוון להיכנס לעולם הזה ולהתחיל ללמוד רק בשביל לפגוע בכם. לעומת זאת, אותו אחד יכול לראות ולמצוא מידע שאתם בעצמכם, באופן וולונטרי ומחמם לב משחררים, -בקלות רבה. אם תוסיפו לזה שרוב הסיכויים שאתם באופן אישי, לא מעניינים אף האקר שמסתובב ברשת (שימו לב: הרבה תקיפות מאורגנות הן על רקע לאומני או עסקי, לא אישי) – הסיכון הגדול יותר, כנראה, נמצא בתחום הפרטיות.

קחו לדוגמא את המקרה של ח"כ אלי ישי שפרסם בטוויטר תוצאת High Score של המשחק Temple Run. אמנם אין פה משהו "כבד", הוא (או הילד שלו) בסך הכול שיחק במכשיר הסמארטפון, אבל זה גם יכל להיות משהו מביך, פרטי, או חסוי בהקשר ממשלתי (וכן, רק 1,539 נקודות במשחק הזה זה בהחלט מביך).

פרטיות בטוויטר

בפוסט הזה אני בסך הכול אציג את הגדרות הפרטיות של מערכת iOS 7 כפי שהן מופיעות אצלי באייפד. מעבר זריז עליהן מגלה, באופן מטריד, עד כמה אפליקציות שונות שאתם מתקינים על המכשיר שלכן רוצות גישה, מידע ויכולת לפרסם דברים בשמכם.

 אז נתחיל בכניסה להגדרות:

ipad private configuration

נתחיל בהגדרות המיקום, "שירותי מיקום". כל האפליקציות ברשימה הזו בעצם מקבלות גישה למיקום הגיאוגרפי שלכם. בעוד שמידי מסוג זה הוא הגיוני ורצוי באפליקציות של ניווט או מפות, יכול מאד להיות שזה בעייתי באפליקציות אחרות. קחו לדוגמה את אפליקציות התמונות שלכם. כל תמונה שתצלמו תקבל מטא דאטא של מיקום גאוגרפי של המקום בו היא צולמה. זה נחמד מאד לראות את התמונות על מפה באופן אינטראקטיבי במכשיר שלכם, אבל לא בטוח שאתם רוצים לשלוח את התמונה הלאה עם המידע הזה.

אפליקציות נוטות להיות מאד חטטניות, כחלק מהרשימה הארוכה (שאת רובה חסמתי) של אפליקציות שממש רוצות לדעת מה המיקום שלי, גיליתי אפילו אפליקציה נחמדה שממנה אני מוריד Wallpapers למסך האייפד שלי. למה היא צריכה לדעת את המיקום שלי? לא ברור. אגב, אם תכנסו ל"שירותי מערכת" תגלו עוד כמה אופציות מתקדמות יותר של המערכת שכבר זיהתה את מקומכם, כגון פרסומות מותאמות אישית – iAd (עוד יוזכר בהמשך) וסנכרון לשעון מקומי.

נמשיך ל"אנשי קשר" – רשימת אנשי הקשר שלכם היא מידע יקר ערך. אפשר ללמוד עם מי אתם בקשר, לזהות קשרים ולהגיע למספרי טלפון שברשותכם, טלפונים שאולי הם חסויים, אך בגלל קרבה משפחתית, עסקית או חברית נמצאים אצלכם במכשיר. בעוד ניתן להצדיק אפליקציות כגון וייבר שצריכה גישה לרשימה הזו בשביל לרוץ כמו שצריך, לא כל כך הצלחתי להבין מדוע אפליקציית Google Earth מבקשת גישה לזה, וכמובן שחסמתי.

נקפוץ ל"שיתוף בבלוטוט". בדיקה קצרה שם מעלה שאף אפליקציה שאני מריץ לא בקשה גישה לזה, אבל ההודעה של אפל הייתה מטרידה: "יישומים אלו יכולים לשתף בניהם נתונים גם כשאינך משתמש בהם". ההודעה הזו מאד מסקרנת ומעלה תהיות. האם ההודעה מתכוונת שהאפליקציות שיושבות אצלי במכשיר וקיבלו אישור גישה לבלוטוט מחליפות מידע פנימי בניהן, או שאפליקציות אלו יכולות לצאת החוצה דרך הבלוטוט ולשתף מידע עם אפליקציות במכשירים אחרים, בדגש על ״גם כשאינך משתמש בהם״?

ממשיכים לשימוש במיקרופון. פה חשוב לזכור ששירותים מתקדמים כמו סירי, או פקודות קוליות של גוגל צריכות גישה למיקרופון שלכם בשביל לקבל את ההנחיות שלכם (אגב, סירי מחוץ לתחום ההחלטה שלכם. היא מקבלת גישה בכל מקרה), גם אפליקציות כגון Shazam צריכות אותה בשביל להקשיב לסאונד (לדוגמה שיר) ולזהות אותו עבורכם. עם זאת, הופתעתי לגלות כל מיני משחקים שביקשו גישה למיקרופון (ולמתקדמים בנינו, בדקתי. זה לא משחק שצריך גישה למיקרופון דוגמת Pah! המוצלח של יוסי תאגורי).

החלק הבא גם חשוב מאד: טוויטר ופייסבוק. תעברו על הרשתות הללו ותבדקו מי קיבל גישה לפרסם הודעות בשמכם ברשתות החברתיות. (לעתים זה כולל גם גישה לקשרים שלכם ברשתות האלו, להלן Facebook Graph).

מעבר שלי על הרשימה הזו הייתה תדהמה גדולה שכללה מציאת משחקים רבים שבאופן טבעי, כנראה, בקשו וקבלו גישה לחשבונות שלי. במקרה שלי יכול להיות שהילדים אישרו מבלי להבין, ואני בטוח שהרבה אפליקציות בונות על זה.

אחרון הוא "מעקב ע"י פרסומות". שימו לב למידע שהמערכת מספקת על הגישה הזו של פרסומות למכשיר שלכם. הרעיון הוא לספק פרסומות "מותאמות אישית". אמממ… איך פרסומת היא "מותאמת אישית"? זו שאלה מצוינת. בגלל חוסר במידע, אני רק יכול לנחש באופן מושכל שזה כולל, בין היתר, מיקום וגישה לרשתות חברתיות (קשרים, גיל, תחביבים), והכי חשוב – מעקף שקט של כל ההגדרות שראינו מקודם. כלומר, גם אם חסמת אפליקציה מסוימת מאפשרות גישה לחשבון הפייסבוק שלך, סביר להניח שמערך מובנה, צד שלישי, של פרסומות (iAd) – אולי כן יקבל. שימו לב להגדרה כפי שהיא מתוארת:

ipad iad

עוד הנחה מושכלת שלי לסיכום הנושא הזה: אני מניח שהמצב במערכת האנדרואיד יכול להיות מאתגר יותר, עם ריבוי סוגי המכשירים שמריצים את מערכת ההפעלה אנדרואיד, והעובדה שהאפליקציות מאושרות בחנות האפליקציות באופן מהיר יותר, ייתכן ששם המצב הוא יותר מורכב, יותר בעייתי ופחות נשלט מבחינת המשתמש. קחו זאת כהנחה.

בקיצור, מלבד הרבה מחשבה שאתם צריכים להעניק בהתייחס למידע שאתם עצמכם משחררים עליכם (ולחשוב פעמיים לפני שלוחצים על שיתוף, או יורים סטאטוס מהמותן), אתם צריכים לפנות כמה דקות בשביל להבין איזה מידע משתחרר ללא ידיעתכם. זה לא רק במכשיר פיזי חכם כגון טאבלט, או סמארטפון. זה גם בהגדרות הפרטיות של הרשתות החברתיות השונות בהן אתם משתמשים ברשת. לטובתכם, שימו לב.

אהבתם? שתפו! אתם מוזמנים לעקוב אחרי בטוויטר, שם אני אני מעלה עדכונים טכנולוגיים, בדף הפייסבוק של הבלוג או בלינקדאין.

, , , , , , , , , ,

דואר אלקטרוני

אז יש לכם כתובת מייל של גוגל שאתם עובדים איתה שנים ומעולם לא חשבתם שתוכלו לשנות אותה, נכון? טעות. קבלו טריק נחמד מאד שיאפשר לכם לשנות (מעט) את כתובת המייל שלכם, ולזהות אותה בחזרה, כשתתקבל תשובה מהנמען אליו שלחתם מייל עם הכתובת ה"חדשה" שלכם. אז איך זה עובד?

1. הגיעו לשדה טקסט של טופס המבקש את כתובת המייל שלכם. למשל ברישום לניוזלטר, או שירות כל אחר.

2. הזינו את כתובת המייל שלכם, לדוגמה: yourname@gmail.com

3. הוסיפו את הסימן פלוס"+" בסוף ה- yourname והוסיפו לו טקסט  לדוגמה: yourname+addtext@gmail.com

4. בשביל הסדר הטוב, שימו לב שטקסט יתאר את השירות אליו אתם נרשמים, למשל yourname+apps@gmail.com

מעכשיו, כל המיילים שיחזרו מהזנת המייל שלכם (למשל לרשימת תפוצה שקבלה את המייל ה"חדש" שלכם, או הודעות מהשירות שנרשמתם אליו) יגיעו לתיבת הג'ימייל הרגילה שלכם, אבל, עם הכתובת החדשה שלכם.

למה זה טוב? לעיתים קרובות אנחנו נתקלים בכל מיני שירותים אינטרנטיים חומרי קריאה טובים שמצריכים רישום, כמו למשל לניוזלטרים, ולא תמיד בא לנו להזין את הכתובת הרגילה שלנו. אז אנחנו יכולים ליצור כתובת חדשה (אבל אז צריך ליצור אחת כזו), או לזייף כתובת מייל (אבל לפעמים יש אימות, או שהלינק להורדה נשלח לשם). הטריק שראינו בפוסט הזה יאפשר לנו להשתמש בכתובת הרגילה שלנו, אבל בשינוי קל. עכשיו, תוסיפו לזה פילטר וחוקיות שנוחה לכם ויש לכם פה טריק נחמד מאד לסידור המיילים שמגיעים אליכם מכל השירותים והמקומות השונים אליהם אתם רשומים. אהבתם? שתפו!  

– הקרדיט מגיע לבחור הזה, Dotto Tech, שבסרטון הבא מסביר באלגנטיות ובפשטות על הטריק הנחמד. תהנו:

 

, , , ,

כן, אני לא כותב כאן מספיק. אני גם חושב שמספר הפוסטים שמתחילים בביטוי הספק מתנצל, ספק מאשים: "אני לא כותב כאן מספיק", שווה בערך לחצי ממספר הפוסטים שפורסמו כאן.
בכל מקרה, זה לא אומר שאני לא "בעניינים", כן? יש כל-כך הרבה חומר חשוב ומגניב שאני נתקל בו, אבל שוב, לצערי אני לא תמיד מוצא את הזמן לשבת ולכתוב כאן,

אבל,

אני כן מעדכן בטוויטר, ובאופן די עקבי – אני חייב לציין בסיפוק. זה בעיקר ברכבת, בדרך לעבוד שאני נעזר באפליקציה מדהימה בשם Zite שכבר למדה את תחומי העניין שלי ומסדרת לי את הידיעות הכי טובות וחשובות בתחום הטכנולוגיה, האינטרנט, החדשנות, הסייבר והמובייל – בשביל לפתוח את היום עם העדכונים הכי חשובים. אז אם אתם רוצים לקבל את העדכונים האלו יום-יום (כמעט) אתם מוזמנים לעקוב אחרי חשבון הטוויטר שלי Morad, שם אני מעדכן בקצב גבוה (שימו לב – לא מעט בשפה האנגלית).

בלייב, היישר מטוויטר:


, , , , , , , ,

Theme Design by devolux.org