Usability Talking

בלוג טכנולוגי על עולם האינטרנט, החדשנות, הקהילות הסטארטאפים והיזמות

Archive for ינואר 2012

 תחנת רכבת

אני כותב את הבלוג הזה למעלה מארבע שנים (הייתם מאמינים? ולא ממש נראה שזה הולך ומשתפר). אחד הדברים להם זכיתי בעקבות ההתמדה בכתיבה הזו היא העשרה של עולם הביטויים והדמויים שזמינים לי בראש. הנה דוגמה טובה: הטלפון הסלולרי שלכם הוא כמו תחנת רכבת. אם יש לכם אנדרואיד, מדובר בתחנת רכבת עמוסה מאד, הרציף מלוכלך, כל מי שרוצה בא והולך, אין אבטחה וסביר להניח שהרכבות יוצאות באיחור. אם יש לכם אייפון, אז תחנת הרכבת הזו מצוצחת למשעי, רק המוזמנים שלכם יכולים להכנס, האבטחה כבדה מאד והרכבות יוצאות בדיוק של מאית השנייה.

זו הסיבה שאתם יכולים לראות אנדרואידים מפוצצים באפליקציות מבית היוצר של ספקי הרשת, דבר שבחיים לא תראו באייפון. תחנת הרכבת הזו סגורה למפעילי הרשתות, למעשה, אסור להם, על פי הסכם נוקשה מול אפל, אפילו לפתוח את הקופסה. לכן, היה לי מוזר מאד לגלות את הבוקמארק (סימנייה) בדפדפן "ספארי" של האייפון שלי, שמפנה אותי לפורטל השירותים של ספק הרשת שלי.

"אפשר לחשוב, מה אכפת לך?" ישאלו הקוראים הציניים של הבלוג הזה (אולי במיוחד אלו שיש להם אנדרואיד והם רגילים שכל אחד ברחוב יכול לקחת להם את המכשיר ולהתקין עליו מה שבא להם), אבל לי אכפת. אני לא רוצה בוקמארק של המפעילה הסלולרית שלי בשום פנים ואופן. לא רוצה לראות אותו, הוא מפריע לי בעין, ויותר מזה – אם אחד הילדים שלי יכנס לזה, ויתחיל לשחק שם – אני אחויב כספית בכל מיני שירותים שאני ממש, אבל ממש לא צריך.

אם נניח רגע לעובדה ששמתי לב לבוקמארק הזה רק חצי שנה אחרי שקבלתי את המכשיר (כלומר, זה משהו יחסית זניח), שמתי לב לאחרונה למשהו מעניין נוסף – הסימנייה הזו חוזרת ויוצרת את עצמה כל פעם מחדש, כמו וירוס שלא מאפשר למחוק את עצמו. ראו תרשים:

1. אני נכנס לסימניות של הדפדפן באייפון: ספארי –> סמל של ספר בשורת המסלים בתחתית המסך. אפשר לראות שם כרגע 2 סימניות, אחת של הבלוג שלי (וזה בסדר מבחינתי), שנייה של המפעיל הסלולרי שלי (לא בסדר מבחינתי).

מסך אייפון

2. אני מחליט לנקוט מעשה ולמחוק את הסימנייה השנייה (אני מודה. עולים בי גם הרהורים כבר למחוק את הסימנייה של הבלוג שלי. אבל נניח לה כרגע).

מסך אייפון

3. הסימנייה מחוקה. ואין מאושר ממני ביקום כולו.

אייפון מסך

4. אם אצא מהדפדפן, ואחזור אליו הסימנייה המחוקה לא תחזור. אבל, לא עובדים עליי כל כך מהר! אם נסגור את הדפדפן ממש (לחיצה ארוכה, ואז מחיקה שלו מהאפליקציות שרצות ברקע), שימו לב מה נקבל:

אייפון מסך

ואני שואל – איך זה בדיוק קורה? ואם יש לכם תשובה איך זה בדיוק קורה – איך אפשר למנוע את זה, והכי מעניין, האם זה מקובל על חברת אפל, שכידוע הציבה תנאים מאד ברורים לספקיות הרשת? את הפוסט הזה אני שולח גם לספק הרשת שלי על מנת לקבל התייחסות. במידה ואקבל – אעדכן, במידה ולא אקבל בוודאי שאעדכן. אתם מוזמנים לבדוק את זה גם על האייפונים שלכם!

, , , , , , , ,

הגימור העגלגל, חווית השימוש המושלמת והעובדה שהוא נעול לשימוש רק עם 5 שקלים. כן, אכן מדובר במוצר של אפל.

apple trolly

, , , ,

ויקיפדיה

אם אתם לא מסוגלים להמתין ופשוט חייבים את ויקיפדיה, הנה הדרך לעקוף את ההגבלה על השימוש (כולה נשארו כמה שעות, נו באמת). לא צריך טלאי, לא צריך שום תוכנה מיוחדת ולא צריכים להיות האקרים גדולים, קצת זריזות עם העכבר:

1. חפשו בגוגל את המונח שאתם צריכים.

2. כנסו ותהיו מוכנים…

3. ברגע שהדף עולה בשלמותו פשוט תפסיקו את הטעינה שלו (כפתור האיקס), אם תתנו לדף להיטען עד הסוף הוא יעביר אתכם להודעת ההחשכה.

4. זהו 🙂

, , , ,

augmented reality

בפוסט הקודם שפרסמתי "מציאות מועשרת, Augmented Reality. אל תקראו – תחוו (מדריך)", הצגתי אפליקצית אייפון נחמדה לסריקת קוד AR שיאפשר לכם לשחק כדורסל במציאות המועשרת. אם כבר נמאס לכם מהכדורסל ואת מחפשים ריגושים חדשים – הגעתם למקום הנכון.

String היא אפליקציית אייפון חינמית (כן, שוב אני מזניח את בעלי האנדרואיד. אם יש לכם טענות אתם מוזמנים לראות מה יש לי להגיד לכם כאן), שתאפשר לכם לחוות בענק את קוד ה AR. לאחר הורדת האפלקציה מכאןפשוט הפעילו אתה וכוונו את מצלמת האייפון לאחת מהתמונות שהדפסתם מכאן.

כרגע, הקודים החופשיים מאפשרים לכם 4 סריקות מציאות מועשרת שונות:

1. מפלצת ירוקה שתסתובב לכם בחדר (מפחיד ילדים קטנים, מניסיון).

augmented reality

2. דרקון שיצא לכם ממסך המחשב (לא עובד בהדפסה – צריך לשים את התמונה כשהיא מוצגת על מסך המחשב – תראו את התמונה בתחילת הפוסט).

3. נעל ספורט שתאפשר לכם גם לשנות את הצבע שלה.

4. זירת ציור חופשי, כשהיפה הוא שהציור, או הקשקוש, שתציירו יהיה תלת מימדי לגמרי.

אז למה אתם מחכים? לכו לחוות בעצמכם את המציאות המועשרת! (טוב, נו, ותעשו לייק)

 

 

, , , , , , , , , ,

סמסונג אייפון

ילדים יקרים. מה לא בסדר בתמונה הרשמית של סמסונג?

זו קורה אחת לשנתיים. הבלוג הזה בדרך כלל משמש עבורי ככר פורה לפוסטים לא מזיקים על טכנולוגיה, מדריכים טכנולוגים בשקל ויותר מידי טקסט שמתאר את המחשבות שלי על בערך כל תחום בעולם, החל מטכנולוגיה וכלה בטכנולוגיה. כזה אני, איש אשכולות ורחב אופקים.

הפעם, שנתיים מאז שעליתי על זה שאיי דיגיטל משתמשת במערכת ההפעלה חלונות במחשבים שלה, עליתי על משהו מעניין באמת: סמסונג, בלי לשים לב כנראה, מציגה בחזון הרשמי שלה טלפון סלולרי חכם. במקום להראות את הגלאקסי, או את ה note החדש שלה. היא מציגה את האייפון (דור 2). גדול!

תראו בעצמכם: האייפון של סמסונג

, , , , , , , , , , ,

 startup nation

אני משתדל לקרוא כמה שיותר ספרים. למרות ההתקדמות הטכנולוגית, ההפצצה במידע, הזמינות והקלות בהשגה של המידע אני לא מוצא תחליף לישיבה רגועה מול ספר טוב. אני בטוח שתסכימו איתי לגבי הנקודות הבאות שמתייחסות לקריאת ספרים מול קריאה באינטרנט (אלא אם כן אתם נוהגים לא לקרוא ספרים ואז תתנגדו. זה נקרא "דיסונסס קוגניטיבי") :

1. קריאת ספר הרבה יותר נוחה לעין מקריאה מול מחשב, טאבלט ובוודאי סלולרי.

2. אין שום הפרעה ש"קופצת" עלינו (כמו סימון (1) ליד הלשונית של פייסבוק).

3. החומר הטוב באמת נמצא בספרים ולא באינטרנט. הוא ערוך, הוא עבר בדיקה קפדנית לפני הדפסה ויש מאחוריו כותב או סופר ברור ומוצהר. אם תקראו באינטרנט אתם עלולים להגיע לכל מיני בלוגים, אמ… כמו זה שאתם נמצאים בו כרגע למשל, וחבל.

אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בתקופה האחרונה, ואני ממליץ עליו בחום רב, הוא "מדינת הסטראט אפ" של דן סינור ושאול זינגר. הספר מנסה לענות על שאלה אחת ויחידה: למה בישראל יש כל כך הרבה סטאראפים. אודה ולא אבוש, כל ישראלי שיקרא את הספר הזה ירגיש מאד מוחמא. ההתפתחות של מדינת ישראל כפי שהיא מתוארת אל מול התפתחות המדינות מסביב לנו עושה לנו כבוד גדול. הסקירה של מצב של היהודים בעולם, לפני הקמת המדינה ושל מצבם כיום, עם הקמת המדינה וההצלחה שלה בעולם הטכנולוגי, גם כן עושה כבוד גדול.
מעל לכל, הספר נעים לקריאה, משולב בסיפורים אמיתיים רבים שכוללים מעורבות של אישיים ידועים כגון נשיא המדינה שמעון פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו, היזם שי אגסי, יוסי ורדי ורבים אחרים.

אני אנסה לתמצת כאן 4 נקודות עיקריות שהספר מעלה כתשובה, או לפחות כניסיון לתשובה לשאלה "למה בישראל יש כל כך הרבה סטאראפים":

1. כולם אכלו מאותו המסטינג: כותבי הספר מציינים ששירות החובה בצבא עושה טוב לכלכלה הישראלית. הטענה היא שלמרות שאנחנו יוצאים לשוק העבודה 3 שנים (לפחות) מאוחר יותר, אנחנו יוצאים מחושלים יותר, מקושרים יותר וזאת לאחר התמודדות עם אחריות עצומה הקשורה למצבים מורכבים בהם חיי אדם עמדו על הפרק. גם הקריאות למילואים, ששוב משביתות כוח אדם מסך כוח העבודה בישראל, מחזקות היכרויות פנימיות, ומעל לכל – משטחת היררכיות כאשר אזרחים בגילאי 22-45 נמצאים בערבוביה מתחומי עיסוק שונים ובדרגות פיקוד שונות דבר שמוביל להתערבות של חיילים מדרג זוטר בתפקוד הדרג הבכיר, וכך מקרין גם על הפעילות העסקית כאשר עובד מהשורה "מתערב" בתהליכי ניהול, מה שמוביל להתנהגות ארגונית גמישה, זריזה ונקייה מביורוקרטיה מאבנת.

2. הנאים השכנים בעיניך?: סקוט תומפסון נשיא ומנהל פיתוח טכנולוגיות (לשעבר) של פייפאל (Paypal), שרכש את חברת הסטארט-אפ פרוד סיינס Fraud Science מספר על המחשבות שעברו עליו ביום שטס לישראל, לבדוק את הרכש החדש. בעודו באוויר הסתכל סקוט במפה והבין, לראשונה, שרכש חברה טכנולוגית שממוקמת באמצע טבעת חנק של ערים כגון עמאן, דמשק וקהיר, כלומר, הוא הסיק שהוא בעצם רכש חברה שנמצאת באמצע אזור מלחמה, עם זאת, כשירד מהמטוס הרגיש בסביבה מערבית יחסית מוכרת.
אין מה לעשות, ישראל לא ממוקמת גאוגרפית בין ידידים גדולים, והלחץ הקיומי הזה עושה לה, לפחות מהבחינה הזו – טוב. ההבנה שכלכלה רעועה, תוביל לערעור בביטחון ומשם הדרך קצרה להשמדת המדינה – דוחקים את כולנו עד הקצה. מקרה נוסף שהספר מציג הוא של המפעל של אינטל שדווקא בזמן מלחמה (לבנון ה-2), כשאשר חלק מאנשי המפעל בשירות מילואים והמפעל נמצא בטווח הטילים עמד המפעל בכל ההזמנות ובכל היעדים. דבר שהגביר את הביטחון של המשקיעים ביכולת של הישראלים להתנהל בצורה מוצלחת באופן דו קוטבי: גם מלחמה, וגם כלכלה.

3. עם הגב לקיר: כשאתה עם הגב לקיר, כנראה, אתה עובד הרבה יותר טוב. זו הנקודה שמנסים דן סינור ושאול זינגר לטעון. מדינת ישראל יושבת על תוואי שטח דל במשאבים טבעיים. אין לנו שום אוצרות טבע שניתן להשתמש בהם בשביל למלא את קופת המדינה ולהניע את התעשייה. הדבר היחיד שנשאר הוא "החומר האנושי". אני מודה ששמעתי כבר כמה פעמים את הטיעון הזה, אבל הפעם, אני נתקל גם בטיעון הנגדי: מדינות שזכו לשטחים עשירים באוצרות טבע – הפסידו. מדינות כאלו התרגלו לסמוך על מאגרי המשאבים שלהם ולא הקדישו מחשבה ותשומות לאותו "חומר אנושי". שימו לב למספרים הבאים – מספר הפטנטים שנרשמו בין השנים 1980-2000" מצרים – 77, סוריה – 20, ירדן – 15, ישראל – 7,652.

4. אין לנו על מי לסמוך אלא… : הרבה לפני שארה"ב הפכה הידידה הגדולה של ישראל, היתה זו דווקא צרפת שתפקדה על תקן המדינה החזקה והתומכת של ישראל וספקה לה נשק, ציוד צבאי, מטוסי קרב ואפילו הסכם חשאי לשיתוף פעולה בפיתוח נשק גרעיני. ואז, ביוני 1967 (יומיים לפני מלחמת ששת הימים) חתכה צרפת את הקשר המיוחד, ונשק שהובטח לישראל הופנה ללוב ולסוריה. זה היה הטריגר להבנה המרה שהעולם מלא אינטרסים צרים וקשים. אם לא תעזור לעצמך – אל תבנה על אחרים. וכך החל הליך מואץ של פיתוח נשק ישראלי מקומי. אחד התוצאות הוא טנק המרכבה. מהטנקים הטובים ביותר בעולם.

בימים בהם אנו שומעים שאפל בוחרת לפתוח את מרכז המחקר הראשון שלה מחוץ לגבולות ארצות הברית – דווקא בישראל, עושה רושם שהספר מצביע על הנקודות הנכונות. בקיצור, מדובר בספר מרתק, חשוב ומעורר מחשבה, גם אם עולם הסטאראטפים או הטכנולוגיה לא כזה מעניין אתכם, הספר עצמו, בהתייחסות שלו לתחרות העולמית הבלתי פוסקת אחר הצלחה מדינית, ביטחונית וכלכלית בוודאי ירתק אתכם. רוצו לקרוא!

עדכון חשוב לפוסט 18.1: שווה לקרוא את הכתבה שעלתה היום בדה מרקר: "הכל בגנים – כך הפך ההיטק הישראלי לסיפור הצלחה". הכתבה מייחסת את תופעת הסטארטאפים בישראל ל"גן התחרותי".

, , , , , , , , , , , , , , , , ,

בלוג טכנולוגיה

כי גם לבלוגים מגיע להיות Beta

בלוג טכנולוגי חדש בשם Feeder מבית היוצר של "גלובס" עלה לאוויר ממש בימים האחרונים. אז אם נמאס לכם מתכנים טכנולוגים זולים (מהסוג שאתם אולי נתקלים כאן) ואתם רוצים להמשיך ולהתעדכן בעולם הטכנולוגיה, האינטרנט והגדאדגטים, נסו את "פידר", הבלוג הטכנולוגי החדש. עם שמות כמו אביחי אפוטה ונועה פרג, בשילוב עיצוב מינימאליסטי ונקי, זה צריך להיות בלוג מצליח למדי. אז כנסו-כנסו: http://www.feeder.co.il

 

, , , , , , ,

Theme Design by devolux.org