Usability Talking

בלוג טכנולוגי על עולם האינטרנט, החדשנות, הקהילות הסטארטאפים והיזמות

Archive for דצמבר 2010

רעיון גדול

אני אדם צנוע ואני בסך הכול מחפש שני דברים בחיים: רעיונות גדולים וכרטיס פיס עם המספרים הזוכים. את כרטיס הפיס עוד לא מצאתי, אבל אני לא אומר נואש וממשיך לרדוף אחריו, אבל מידי פעם כן יוצא לי למצוא רעיונות גדולים. אני מחפש את הרעיונות האלו בכל מקום שאפשר – באינטרנט, ברחוב, בשיחות עם אנשים וגם באפסטור. השבוע, לשמחתי הרבה, הצלחתי למצוא רעיון גדול באמת. הדבר הנפלא ברעיון הגדול שמצאתי הוא שמדובר בשילוב מתוחכם של שני אלמנטים שהם כל כך ברורים מאליהם ולא היינו מקדישים להם היום מחשבה נוספת מרוב שהם כל כך נפוצים ופשוטים בעינינו. השילוב שלהם הוא זה שיוצר משהו מבריק.

האלמנט הבסיסי הראשון ברעיון הזה הוא הצילום. כל מכשיר סלולרי בסיסי שיוצא היום מהסרט הנע של יצרניות הסלולר כולל מצלמה. העובדה הזו לא מרעישה כלל וכלל, אפילו לפני חמש שנים הייתי פולט איזה "וואו" מנומנם כשהייתי רואה שילוב של מצלמה בסלולרי ואז חוזר לרדוף אחרי כרטיס הפיס הזוכה (אם הייתי יכול לחזור בזמן הייתי ממליץ לעצמי לחדול כי מורד מהעתיד יכול להעיד למורד מהעבר שלא מצאתי כרטיס זוכה, מצד שני, הייתי יכול לחזור בזמן עם המספרים הזוכים! מכונת זמן, אני צריך מכונת זמן).

האלמנט הבסיסי השני הוא תרגום. אין משהו מהפכני בתרגום היום, פעם היו לנו אנשים יחידי סגולה שידעו שפה זרה ויכלו לתרגם לנו, אחר כך זכינו לקבל את המילונים עבי הכרס של אוקספורד, לאחר מכן עברנו למילוניות דיגיטאליות (עם יומן. זה היה כל כך עלוב!) והיום שירות התרגום הוא און ליין ולעיתים קרובות גם חינמי לחלוטין.

עכשיו, קחו את הצילום ביד אחת קחו את התרגום ביד שני והטיחו אותם אחד בשני ותקבלו את האפליקציה הכול כך מרגשת (בעיני לפחות. אתם מוזמנים להשאיר תגובות ציניות) – וורד לנס (Word lens).
אפליקציה שמשתמשת במצלמת של הסלולרי שלכם ומתרגמת בו במקום מילים הנתפסות בעדשת המצלמה! כל כך פשוט, כל כך יפה. התרגשתי! – הצפייה חובה:

, , , , , , , , , ,

זהו, רשמית החורף כבר כאן והוא מביא עימו המון נוסטלגיה וזיכרונות רחוקים מהילדות. מי שקורא את הבלוג הזה בקביעות בוודאי חושב שלא ניתן לצפות לזיכרונות מרשימים מידי מכותב שורות אלו אלא בוודאי יצפה לזיכרונות רדודים ושטחיים. הא-הא! הרשו לי להפתיע אתכם ולהציג בפניכם 3 צעצועי ילדות נוסטלגיים שאולי גם לכם יצא להתקל בהם, אני ממליץ להצטייד בטישו – הפוסט הזה עלול לגרום לדמעות.

גיים בוי

נתחיל במכשיר הגיים בוי (Game Boy) האהוב. אני לא יכול לשכוח איזו התרגשות אחזה בי כשקיבלתי את הגיים בוי שלי מהדוד שחזר מאמריקה, איך פתחתי ביראת כבוד את האריזה האפורה ושם בפנים חיכה לי גיים בוי אפור ומגושם (אז הוא היה נראה די חלקלק), עם תצוגה של 8 ביט אפורה (אז זה היה מרשים למדי), ומשחק טטריס שהגיע במתנה לכל רוכש גיים בוי מאושר. זה לא היה צעצוע משוכלל, זה היה סמל סטטאטוס.

היום: לגיים בוי יצאו עוד כמה גרסאות המשך שמביישות (לדעתי) את המקור. לא בכדי טען מנכ"ל נינטנדו, החברה שמייצרת את הגיים בוי, שהיריב העיקרי שלהם היום הוא אפל, שהאייפון שלה הינו קונסולת משחקים רצינית לכל דבר ועניין.

ZOID

ZOID

בתור ילד מאד אהבתי להרכיב דברים, אהבתי לגו ואהבתי גם לגו-טכניק בנוסף, אהבתי מאד גם להרכיב את הזוידז (Zoids). האמת היא שלא ממש זכרתי איך קוראים להם ופשוט התחלתי אחריהם באמצעות חיפוש בתמונות של גוגל (אולי זה בגלל שבתור ילד קטן לא ידעתי לקרוא אנגלית או שזה בגלל הזיכרון החלש שלי. אני לא פוסל שיכול להיות שמדובר בשילוב של שתי הסיבות הנ"ל). הזוידס הם דינוזאורים רובוטיים להרכבה שהיו מגיעים עם מנגנון קפיצי שמאפשר להם ללכת קדימה. היו המון דגמים מגניבים בטירוף והם נמכרו בחנויות הצעצועים המובחרות ביותר (או לפחות אלו שאני הסתובבתי בהן).

היום: אין לי מושג לאן הם נעלמו… מישהו יודע??

run yourself

אני זוכר שאפילו בתור ילד הבנתי שהדבר הכי מגניב במשחק החברה הזה הוא שלא צריך חברה בשביל לשחק בו. המטרה – להעביר את הכדור המגנטי (שתמיד הלך לי לאיבוד בבית) דרך המכשולים באמצעות פאנל שליטה ("פאנל שליטה" פפשש… למה לא, אולי אני אכתוב: "באמצעות ממשק משתמש ייחודי") שהיה שולט על המכשולים שבדרך. אחד המשחקים המדהימים והיצירתיים ביותר שיצא לי לשחק בהם.

היום: עד כמה שידוע לי החברה האגדית שייצרה את המשחק הזה – טומי (Tomy), פשטה את הרגל לפני כמה שנים ואז חזרה לחיים ושוב פשטה את הרגל. אני לא חושב שאפשר למצוא את המשחק הזה יותר.

…יש עוד כמה צעצועים טובים שיושבים לי בזיכרון, אבל הם ימתינו לפוסטים הבאים…

, , , , , , ,

סטיבן קינג סלולר

אני משתדל להפריד את החיים האישיים שלי מהכתיבה פה בבלוג, לטובתכם, כמובן. חיים משעממים ואפרוריים שכאלו, אם אתן להם להשפיע על הבלוג הזה – זה יגרום לכם להתחפף מפה תוך כדי שאתם מפהקים למוות.

הפעם, אני רוצה לשתף אתכם בספר מעולה של סופר מעולה שאני מאד מעריך – סטיבן קינג, סופר האימה המצויין שכתב ספר חדש בשם "סלולרי". כאמור, אני מפריד את החיים האישיים שלי מהכתיבה בבלוג ולכן אין שום קשר בין הזעם ותסכול העצום שלי מהאיפון 4 הנעול ששוכב לי בארון, לבין הספר החדש של קינג שמתאר עולם קטאסטרופאלי המלא באלימות, זעם וטירוף הנגרם בגלל מכשירי סלולר. אין שום קשר, או לפחות כך אני טוען.

קינג מתחיל את הספר מהרגע בו מתרחשת תופעת "הפעימה" שמשנה את העולם ומכניסה אותו לסחרור רצחני. כל אותם אלו שדיברו בסלולרי שלהם באותו הרגע של "הפעימה" הופכים לזומבים מטורפים ומבצעים זוועות שרק סופר ברמה של סטיבן קינג, או בלוגר ברמה של מורד שטרן יכול לתאר.

המסר של קינג מאד ברור, קינג, שמצהיר על גבי עטיפת הספר שהוא עצמו לא מחזיק במכשיר סלולרי, מצביע על סלידה ברורה מהעולם הסלולרי שיצרנו לעצמנו. אמנם לא סיימתי את הספר (חבל. אני אוהב להרוס לאחרים ולגלות להם את הסוף), אבל אני בהחלט מצליח לקשר בין אותם זומבים חלולים (המורכבים בעיקר מאנשים צעירים שאימצו את הטלפונים הניידים), אלינו, הציבור הרחב שהתמכר למכשירים הללו. הרעיון של קינג, שטוען שיום אחד המכשירים האלו עוד יתנקמו בנו והמחיר שנשלם בעקבות האימוץ הטוטאלי שלהם עוד יעלה לנו ביוקר – הוא רעיון מפחיד שאני מקווה שלא יוכיח את עצמו, וראינו מה קרה מיום אחד של ניתוק לקוחות סלקום…

, , , , , , ,

Theme Design by devolux.org