Usability Talking

בלוג טכנולוגי על עולם האינטרנט, החדשנות, הקהילות הסטארטאפים והיזמות

Archive for ספטמבר 2010

בפוסט הקודם, ניסיתי לתת טיפים משל עצמי להגברת היצירתיות גם ניסיתי לשכנע אתכם שלעניות דעתי היצירתיות היא אלמנט חשוב מאד בחיים שלנו, אבל כמו כל דבר אחר בעולם – אסור להגזים איתו. עכשיו אני אשתף אתכם בדוגמה אמיתית ומעניינת לעודף יצירתיות שפוגעת באופן השימוש במוצר.

אני רוצה להציג בפניכם את מכשיר הטלפון שנמצא אצלי בשימוש בבית, איכות השמע שלו היא על הפנים, ניתן להבחין שהוא מעט מגושם, שהוא בצבע לבן ושהיצרן הכריז עליו כטלפון הטוב ביותר (שימו לב לתווית שעל הטלפון: Bestfone"…), אממ.. ממש מזכיר את האייפון, לא?

אבל זו לא הנקודה, הסתכלו טוב טוב בתמונה ותראו אם אתם מצליחים להבין מהי הבעיה האמיתית של הטלפון:

ממשק משתמש טלפון

לא הצלחתם, הא? אל תרגישו נבוכים, אני אוהב להפגין את העליונות המחשבתית שלי על עוברי אורח בבלוג הזה באמצעות חידות משונות. אוקי, הרשו לי לגלות לכם את התשובה: שימו לב, אתם מוצאים את הספרה "0"? איפה היא נמצאת? ואיפה נמצאים התווים "#" ו-"#"?, הם כולם נמצאים בצד הימני, ולא בחלק התחתון של הטלפון, כמו בכל טלפון נורמאלי.

בהתחלה, קצת זלזלתי בשינוי המיקום של שלושת הלחיצים האלו ונדמה היה לי שלא יהיה לשינוי הזה כל אפקט על השימוש בטלפון, אבל, ככל שאני משתמש בטלפון הזה יותר ויותר, כך אני מוצא את שינוי המיקום הזה כמפריע מאד. כשאני מנסה לחייג למספרי טלפון שאני זוכר בעל פה (כך שגם אופן סדר הלחיצות על המספרים טבוע בזכרוני) – אני מתבלבל ומתקשה להשלים את אופן החיוג, גם הניסיונות להתקשר למספרים חדשים הופכים למשימה לא פשוטה בכל פעם שאני צריך ללחוץ על ספרת האפס, כי באופן אוטומטי אני מחפש אותה בחלק התחתון של הלחיצים.

אין ספק שזה מקרה מעניין מאד של שינוי עיצוב שהוא כביכול קל (בהתחלה אפילו לא שמתי לב לשינוי!) שהגיע לעולם עקב עודף יצירתיות (אני ממש יכול לדמיין את מנהל המפעל הסיני צועק על גדוד הפועלים המדוכא שלו: "היום נייצר את הטלפון הכי טוב בעולם! עזבו אתכם ממסכי מגע, שינוי מיקום הלחיצים זה הדבר הבא! תרגישו חופשיים לעשות משהו עם זה").
אני חושב שהמסקנה הכי חשובה מהמקרה הזה היא שעיצוב מעניין, יצירתי או חדשני לא יכול לבוא על חשבון השימושיות של המוצר. אם המשתמשים הורגלו לאופן פעולה מסויים (ובמקרה של לחיצי הטלפון – לאורך שנים רבות) ואתה מחליט לשנות משהו בסיסי בעיצוב (גם אם, לכאורה, באופן קל), קח בחשבון שאתה מסתכן בכך שאתה שובר את התבנית המוכרת של השימוש, מכריח אותם ללמוד תבנית שימוש חדשה ויוצר אצלהם תסכול רב. עדיף יהיה לחפש דרכים חכמות יותר שגם שומרות על רמת השימושיות וגם יאפשרו לעצב את המוצר בצורה מיוחדת ויוצאת דופן.

, , , , , , , , ,

יצירתיות

זה בכלל לא משנה אם אתם מעצבים גראפיים, מאפייני אפליקציות, אנשי שיווק, בלוגרים או כל דבר אחר, יצירתיות תמיד תיתן אפקט חיובי לכל מה שאתם עושים. היצירתיות עוזרת לכולנו לעבור קשיים ולעבוד על משימות בצורה טובה יותר. הפגנה מתמדת של יצירתיות תמצב אתכם בעיני הסביבה כמי שמסוגלים לפתור בעיות בדרך לא שיגרתית ולכן גם כתובת להתייעצויות ושיתוף.

כמו כל משאב יקר ערך, גם את היצירתיות קשה לעיתים למצוא, במטרה לנסות ולעזור לכם לשחרר את הגאון היצירתי שלכם ולהזכיר גם לי עצמי איך כדאי לנהוג במטרה למצוא קצת יצירתיות, אני משתף אתכם בחמישה דרכים להגביר את היצירתיות שלכם. בוודאי שיש עוד הרבה דרכים וזה כמובן גם שונה מאדם לאדם, אבל נראה לי שאלו אחלה טיפים, אשמח לשמוע את שלכם.

1. אופטימיות: יש משפט מאד פסימי ביהדות: "כי מעפר באת ואל עפר תשוב", המשפט מאד מדכא כי הוא בעצם טוען שלא משנה מה נעשה, בסוף הכול ייגמר. מצד שני, אפשר לטעון שלא משנה לאילו טעויות ושגיאות נגרום או באילו משימות נכשלנו – בסוף בכלל לא נהיה פה, אז כדאי לקחת את הדברים בפרופורציה. אין ספק שעצבות, לחץ או דיכאון פוגעים ביצירתיות שלנו, אז השלב הבסיסי ביותר שבחרתי להציג הוא האופטימיות. במידה ואתם מבצעים משימה שדורשת יצירתיות אבל אתם מדוכאים עדיף שתעשו הפסקה קלה, צאו לטיול ותנשמו אוויר או שתקראו את הבלוג שלי ותראו שמצבכם לא כל כך גרוע. לחפש בתוככם יצירתיות כשאתם במצב רוח מדוכא זה דבר בלתי אפשרי כמו לרוץ 2000 אחרי יום שלם בו לא אכלתם דבר.

2. תחשבו שהכל משחק: לפני 8 שנים, יום לפני ירידה לשטח במסגרת אימוני טירונות שיריון, ניסיתי להפחיד את הטירונים שלי ולהבהיר להם שהירידה לשטח תהיה מבחינתם אירוע כואב אבל מחשל: ניסיתי להסביר להם שמלבד התנאים הקשים, הרצון לחזור הביתה, השינה הבלתי מספקת והחום המעיק יש להם אותי בתור מפקד, וזה לא נעים. אני זוכר שעמדתי מולם כשהם שקטים ועומדים דום, העברתי מבט חודר (כמו שרק אני יודע. סדנאות בתשלום בנפרד) ואמרתי משפט שגרם להם לצחוק (וזו היתה המטרה – אבל הם יודעים שאסור להם לצחוק. סוג של משחק שהמצאתי) אבל גם לימד אותי שיעור חשוב, גייסתי את כל הטון הרציני והצה"לי שיכלתי ואמרתי: "חיילים, מחר אנחנו יורדים לשטח. כשהייתי קטן הייתי אוהב לשחק בארגז חול, היו לי חיילים ירוקים קטנים מפלסטיק אותם הרצתי בשטח, הם עברו אצלי אימונים קשים ויצאו חיילים קשוחים. היום, במקום חיילים מפלסטיק יש לי אתכם, שזה לא הרבה יותר טוב, בנוסף, במקום ארגז חול יש לי את כל המדבריות של השטח אליו אנחנו נרד מחר. אני בטוח שהניסיון שלי מארגז החול יהווה נדבך חשוב בהכשרתכם הקרבית". אם תחשבו על המשימה או על הבעיה כסוג של משחק, אז יקרו שני דברים:
א. לא תפחדו להכשל, כי זה הרי משחק.
ב. המוערבות שלכם בעניין תגדל כי זה משחק, והרי כולנו אוהבים לשחק.

3. לרוץ, להתקלח, לישון: בתור אחד שמצטיין בעיקר במשימה האחרונה, ובתור אחד שמטיף לריצה בזמן שהוא עצמו לא מצליח לגרום לעצמו לצאת רוץ, אני בהחלט יכול לקבוע שהפעילויות האלו יעניקו לכם מבט רענן ויצירתית על עניינים שונים הקשורים לחייכם. למעשה, הגורם המקשר של שלושת הדברים שציינתי הינו – התבודדות ושקט. כשהמוח שלכם מנותק מהאינטרנט, מהסלולרי ומכל מרעש סביבתי אחר שדורש את תשומת ליבכם – הוא גם יותר רגוע וממילא גם יצירתי.

יצירתיות

4. גם באינטרנט אפשר למצוא יצירתיות: יש כל כך הרבה אתרים שיכולים לתת לכם השראה ויצירתיות, אבל אני אציין רק שלושה שבעיני הם אתרי חובה למי שמחפש קצת יצירתיות מחוץ למוחו שלו:
TED – אין כמו ההרצאות של TED, לפעמים ההרצאות מצחיקות ולפעמים הם מרגשות, אבל תמיד אתה לומד משהו חדש, מעניין ומאד רלוונטי.
Apple – אנשים שקוראים את הבלוג שלי ופוגשים אותי גם במציאות (מעניין אם הם מתאכזבים כשהם פוגשים אותי במציאות. או להיפך) טוענים שהאובססיה שלי לאתר של אפל היא חסרת ביסוס ויש אתרים יפים וטובים מאלוה. ובכן, אולי זה נכון, אבל אני אישית, בכל פעם שצריך קצת השראה או יצירתיות או סתם לאכול את הלב נכנס לאתר הזה. פשוט, נקי ומרחיב את הדעת.
Smashing Magazine – הבלוג הכי טוב לעיצוב גראפי, בלוגינג ובכלל. כל פוסט שלהם הוא יצירת אומנות ואני ממליץ לבקר אותו באופן תדיר.

5. קראו ספר: מלבד ההתנתקות מאותו רעש סביבתי עליו כתבתי בסעיף 3, קריאת הספר לוקחת אתכם לתקופות אחרות, מקומות רחוקים דילמות והתמודדויות של דמויות הספר. לפעמים, האווירה השונה והדרכים בהם הגיבורים פתרו את הבעיות בהם הם נתקלו יכולות לתת לנו כיוון חדש לגמרי לפיתרון או רעיון עליו בכלל לא התכוונו לחשוב (לא תקף על הספר 19 דקות של גודי פיקו. והמבין יבין).

אז שיהיה בהצלחה עם הגברת היצירתיות שלכם, וכמו שכתבתי, אשמח מאד לשמוע את הדרכים שלכם!

נ.ב אין להבין מהכתוב שבעל בלוג זה מעיד על עצמו כבעל יצירתיות. ניתן רק לשער, במידה וסומכים עליו, שהוא יודע להשיג או להגביר את היצירתיות.

, , , , , , , ,

אני רוצה לקנות אייפון 4, אני גם רוצה להשיג אייפד דק ונוצץ אבל אני חושש שברגע שהטכנולוגיה הזו תהיה ברשותי כבר ייצא דגם חדש ומשוכלל יותר…

אולי אני אלך על חשבוניה וזהו…

, , , ,

nokia

אחד הדברים היפים בתקופה החגים (חוץ מלהתפלל, לאכול, לישון, להתפלל, לאכול, לישון. וחוזר חלילה) הוא העובדה שהחגים עוצרים את השגרה ומכריחים גם אותך לעצור, וממילא גם לחשוב מחשבות שהשגרה בדרך כלל מרחיקה. בנוסף, הניתוק מהשגרה, כמו גם מהאינטרנט (אין פייסבוק, אין טוויטר ואין מיילים. זה לא קל אבל עוברים את זה), מדגיש את העיקר ודוחק הצידה את הטפל. אם אני רוצה לקחת את הרעיון הזה לעולם הטכנולוגיה והאינטרנט אז אני חושב שאיפשהוא, עם כל הריצה אחרי החידושים הטכנולוגים והכלים האינטרנטים שפורצים לחיינו ללא הפסק ומשנים אותם ללא היכר, הפקרנו משהו מאד בסיסי, איזשהוא סוג של הבנה או רעיון עיקרי שהוא היסוד לכל השינויים. שהוא היסוד של האינטרנט.

לנוקיה יש מוטו ברור שמלווה אותה כבר שנים רבות: "Nokia, Connecting people" אני חושב שהמוטו הזה בכלל שייך לרשת האינטרנט ולא לענקית הסלולר הפינית. אם אני צריך להצביע על התכונה הבולטת והבסיסית ביותר של האינטרנט אז אני הולך על החיבור שהיא מאפשרת בין אנשים ולכן המוטו של האינטרנט צריך להיות "Internet, Connecting people" ושל נוקיה, לאור מצבה היום, צריך להיות "Nokia, Losing the lead".

עם כל הכבוד לכל הכלים שמתווספים לאינטרנט מידי יום (רשתות חברתיות חדשות, שירותים מבוססי מקום, בלוגים, דפדפנים וכדומה), הרעיון היה, ותמיד יהיה, החיבור בין האנשים. מהזווית האישית שלי אני יכול להגיד שאם יש משהו אחד שאני באמת חייב לרשת האינטרנט זו ההיכרות עם המגוון הרחב של האנשים שפגשתי באמצעותו. אנשים שלעיתים קרובות הם בעלי פרספקטיבה ונקודת מבט שונה לגמרי על החיים, אנשים שבדרך אחרת לא הייתי בכלל חושב לנסות ולהכיר. אנשים שלמדתי להעריך, לכבד ולהחליף רעיונות ודעות, אנשים שלפעמים משאירים לי תגובות בבלוג ועל כך אני מעריך אותם, אנשים שעושים לי לייק על הפוסטים וגם על כך אני מעריך אותם מאד (תמיד טוב לפזר רמזים עדינים).

אם יש איזשהוא סיכוי לפיוס והידברות בין המגזרים השונים בארץ, אם יש איזשהוא סיכוי לשלום עולמי (אני נשמע כמו מלכת יופי?) הרי שהמקור שלו יהיה מהאינטרנט, רק שם אתה יכול באמת להכיר אנשים ללא רתיעה מהמאפיינים הדמוגרפיים שלעיתים קרובות, כל כך שונות משלך.

שתהיה שנה מצויינת לכולכם!

, , , , ,

לתקופה לא מבוטלת הוא היה המלך של כל פאנל שהתכנס לדבר על עתיד הטכנולוגיה ועתיד ממשק המשתמש, כמו גם בשיחות דומות עם החבר'ה שלי בבית הכנסת. לא הצלחנו להפסיק מלהתפעל מהתחכום, היצירתיות והמחשבה העתידנית שלדעת רוב האנשים גם כנראה תרקום עור וגידים ותהפוך בעתיד הקרוב לדרך שימוש נפוצה. יש אפילו סיפור אמיתי על בחור אחד שממש הלביש על כפות הידיים שלו כפפות והניף את ידיו את ידיים שלו באוויר תוך כדי שהוא משמיע קולות מוזרים ומדמיין שהוא שולט בממשק דומה. כמובן שאני מכחיש שזה אני.

אני מדבר על הממשק המיוחד בסרט "דוח מיוחד" של טום קרוז , אותו ממשק מדהים שהוצג בסרט מראה איך קרוז עורך סרטים וצופה בהם באמצעות שליטה מתוחכמת באמצעות תנועות ידיים חדות.
למי שלא זוכר הנה תזכורת:

אבל יחי המלך החדש, אתמול בערב צפיתי בסרט "איירון מן 2" (בעוד אישתי כמעט נרדמת – איך אפשר היה להירדם בסרט כזה?!), ואני בהחלט חושב שיש לנו מודל ממשק לוהט ומגניב לגמרי לדבר עליו בפאנלים הבאים. הפעם זה השחקן רוברט דאוני גוניור שאפילו לא צריך ללבוש כפפות, הוא גם לא צריך מסך בשביל להזיז, להגדיל, להקטין ולערוך דגם תלת מימדי, למעשה, אפשר להבחין שהוא גם מדבר בטבעיות עם מערכת המחשוב שמציגה לו בהולוגרמה תלת מימדית את המודל עליו הוא עובד בזמן שהוא מורה לה לבצע פקודות שונות.
ממש, אבל ממש שווה צפייה:

, , , , , , , ,

מי שקורא את הבלוג הזה בוודאי יודע שאפשר לסכם את הדברים שמעניינים אותי ברשימה המצומקת והעלובה הזו: תיאוריות קונספירציה, יכולת השיווק של אפל ושעונים. בעיקר כאלו שעולים הרבה כסף.
מי שקורא את הבלוג שלי גם בוודאי יודע שאני נוהג לפתוח לא מעט פוסטים במשפט "מי שקורא את הבלוג שלי בוודאי יודע ש…", זו שיטה שאני המצאתי, היא מאפשרת לי לפתוח את הפוסט בחינניות מאולצת ומשרה תחושה טובה, אך מזוייפת, לאלו שאכן קוראים את הבלוג שלי ואומרים לעצמם משהו כמו "הוא בטח מתכוון אליי" או "איזה כיף כשתייחסים גם אלינו הקוראים הנאמנים". שיהיה.

השבוע (עוד פתיחה מהוללת שלי), הציגה חברת אפל את מוצרי האייפוד החדש שלה לצד האפל TV והאייטיונס 10, לא אכנס לכל האלמנטים החדשים של כל מוצר ומוצר אלא אתייחס לנקודה אחת קריטית שאפתח לתאוריית קונספירציה חובקת עולם (שיהיה לכם על מה לדבר איתי בכנס וורדקאמפ 2010) – האייפוד נאנו.

האייפוד נאנו החדש הוא כולו מסך מגע, הוא קטן מאד, מדליק למדי ובעל מערכת הפעלה דומה מאד לזו של האייפון והאייפד, אך כמובן מוגבלת הרבה יותר. מה שתפס את תשומת ליבי היה משפט אגבי שסטיב גובס זרק לחלל האוויר, משפט לכאורה שולי, אבל אני לא מצפה למשפט סתמי ממי שמתאמן על המצגות שלו יומיים מלאים לפני ההצגה. ואין ספק שזו אחת מההצגות הכי טובות בעיר.

שימו לב לתזמון 2:57 בסרטון הצגת האייפוד נאנו החדש, 2010 שאני מציג למטה. סטיב אומר, ממש סתם במקרה, שיש מישהו שכבר שם את האייפוד נאנו הזה על היד, כמו שעון.

אם אתם לא נמצאים עכשיו על הרצפה מרוב אנא הלם הרשו לי להסביר לכם את זה שוב, האייפד נאנו הזה הוא השלב ראשון של אפל להכנס לשוק השעונים (חלק עכשיו קוראים לי מטורף, חלק בוודאי מאחלים לעצמם לשנה החדשה שלא להתקל בבלוג הזה יותר), שוק השעונים היום הוא שוק לא מפותח טכנולוגית. שוק השעונים הוא שוק מפותח תדמיתית, יש מגוון רחב של שעוני יוקרה, עיצובים וסגנונות שונים, אבל אין שעונים טכנולוגיים חכמים באמת, והנה, האייפד נאנו הזה שמזכיר בצורתו שעון אך יכול לספק מגוון רחב יותר של שימושים, מקושר, כדרך אגב עם המושג שעון. החיסרון של שעונים חכמים עד היום היה שהם היו מסורבלים וסבלו מיחסי ציבור רעים (לכל מי שיש שעון שכזה הוא חנון וכו') ומי, אם לא אפל, יכולה להעניק סטייל, יוקרה ועיצוב סקסי שכל כך חסרים לאותם שעונים טכנולוגיים?

– רבותיי, אני מוכן לאכול את הכיפה אם אני טועה, אבל לדעתי, חברת אפל סימנה לעצמה מטרה נוספת – שוק השעונים.

הצגת האייפוד נאנו החדש, 2010 (אני מזכיר, שימו לב לתזמון 2:57) :

ההצגה הראשונה של האייפוד הראשון, שימו לב איך סטיב גוב'ס מנסה להסביר מה זה בכלל אייפוד:

, , , , , , , , ,

Theme Design by devolux.org