Usability Talking

בלוג טכנולוגי על עולם האינטרנט, החדשנות, הקהילות הסטארטאפים והיזמות

Archive for מאי 2010

מחקר אקדמי על בלוג

באחד הספרים המאובקים הללו, אי שם בספריית האוניברסיטה, נמצא המחקר על הבלוג שלי

אני לא מרבה לכתוב או להזכיר את העולם האקדמי בבלוג הזה, אני זוכר פעם אחת שהזכרתי את האקדמיה בהקשר מזלזל על קורס בו הוצגו נתונים לא עדכניים בעליל על עולם המכשירים הסלולרים, ועוד איזכור אחד תחת "אודות" שם עדכנתי לא מזמן שהשנה, בעז"ה, אני אתחיל את לימודי לתואר השני במנהל עסקים (מגמת שיווק, אם זה מעניין מישהו).
חוץ מזה, עד לרגע זה באמת שלא התעסקתי עם עולם האקדמיה בבלוג.

– ובכן, מסתבר שהם התעסקו איתי (אווו.. תודו שזה נשמע דרמטי).

לפני כשנה וחצי פנתה אליי גולשת נחמדה בשם אודליה וסיפרה לי שבמסגרת עבודתה בקורס "הפסיכולוגיה של האינטרנט" בתואר השני שלה, היא בחרה לעשות את עבודת המחקר האקדמית שלה על הבלוג שלי. האם לקחתי את זה כמחמאה, אתם בטח שואלים את עצמכם, לא יודע אני אענה לעצמכם, אני חושב שזה הרגיש לי קצת כמו להיות אוגר שרץ על גלגלת ומישהו מתבונן בו ואוסף נתונים.
סתם, סתם, האמת שזה החמיא לי ואפילו הפתיע אותי שהבלוג שלי (ובלוגים בכלל) הפכו להיות מטרה לעבודות אקדמאיות. כמובן שעניתי על שאלות שהיו לה, ובגדול, לא הייתי צריך לעשות שום דבר מעבר לזה, רק להמשיך ולכתוב בבלוג.

אם אני לא טועה, הציון שקיבלה אודליה על העבודה שלה היה 95 וכמובן שמאד שמחתי עבורה. אם מישהו מתעניין בעבודה של אודליה ורוצה שאשלח לו אותה להתרשמות שיצור איתי קשר, העבודה הזו בהחלט מעניינת. ולא, לא רק בגלל שזה על הבלוג הזה.

ובכל זאת, בשביל הטעימה, הנה חלק קטן שאני מצטט מתוך העבודה, מהפרק "פרופיל כותב הבלוג" (כל-כך מוזר לקרוא ניתוח על עצמך) :

"מורד מציג את עצמו בקצרה. אינו כותב מהו גילו, ומציג את עצמו כ"בודק תוכנה ושימושיות בעבודה, ושוטף כלים בבית". התמונה שהוא מציג בחלק זה היא קריקטורה של בחור צעיר, הוא מפרט את עיסוקיו הנוספים המקצועיים ובזה תם חלק ההצגה העצמית. הבלוג של מורד בנוי על פלטפורמה שנקראת blogli, המאפשרת גמישות מרבית ובחירה של רכיבים אותם הקורא יכול לארגן לפי העדפותיו, או להסירם כליל מהתצוגה. מורד בחר למקם תמונה שלו ושל בנו באופן קבוע, בראש עמוד הבית. והוסיף לתמונה טקסט: "יום אחד, בן, כל הבלוג הזה יהיה שלך". – " אחחח !! למה אתה דורס אותי עם הבימבה שלך ?!?".

כדי למצוא חומר אישי נוסף על מורד, חיפשתי בין הפוסטים השונים. הוא נשוי, יש לו בן אחד בן שנתיים וחצי, והוא כותב בלוג בגלל "התהילה" לפי דבריו באחד מהפוסטים, בו הביא תוצאות סקר העוסק בסיבות לכך שאנשים כותבים בלוגים.

הוא אוהב את ספיידרמן, ומשרת במילואים. שונא להחליף חיתולים, ומתעצבן ממתקני משחק לילדים שאינם שימושיים, אספן כפייתי של אריזות מוצרים שהוא אוהב. צ'וטטתי איתו ולמדתי שהוא בן 27, אך אינני יודעת פרטים נוספים על חבריו או משפחתו. חוש ההומור שלו מאוד מפותח, מתוחכם ומתאים במיוחד למי שמתמצא בשפה המיחשובית-אינטרנטית-תכנותית. דוגמא אחת (שהבנתי, לא את כל הבדיחות הצלחתי להבין):

Save as  = (עז)  הבאתי את הדוגמא לבדיחה הזו לא במקרה. הכתיבה של מורד מיועדת למי שמבין בשימושיות, באינטרנט, נגישות ונושאים נוספים שקשורים לעולם הממוחשב. אורח מזדמן יתקשה להבין חלק מהפוסטים. בחירה זו מצמצמת את קהל הקוראים של הבלוג במידה משמעותית, וזוהי בחירה מודעת של מורד, שיודע וודאי שהתעבורה בבלוג שלו תישאר, כנראה יציבה לאורך זמן, ולא תגדל."

אני רוצה לסיים בציטוט חוזר של פיסקה קריטית מתוך הפרק: "…חוש ההומור שלו מאוד מפותח", רבותי, יש לי הוכחה ותמיכה אקדמית שאני אדם מצחיק, אני לא צריך יותר מזה.

, , , , , , , ,

טיפים לכתיבת מייל

טכנולוגיה ישנה להעברת דואר. הדבר הבא, באחריות, - יונת דואר

לאחרונה, אני נתקל שוב ושוב בהערות כגון "מורד, הבטחת לנו טיפים לכתיבת מייל לשבת!" או "מורד, תעשה לי טיפים לכתיבת מייל!", ההערות הללו הן חלק ממיילים שמעולם לא קיבלתי, ועם זאת, הם מאד מדרבנים אותי להשקיע חמש דקות ולכתוב עבורכם, ועבור הנמענים המסכנים שלכם, כמה נקודות חשובות שכדאי מאד לשים לב אליהן לפני ששולחים דואר אלקטרוני. בנוסף, כך זכור לי, הבטחתי בפוסט "העתיד שייך לבעלי כוח תקשורתי" לשתף אתכם בנקודות שנראות לי קריטיות בכל הנוגע להתנהלות הנוכחות שלנו באינטרנט ומיילים תופסים מקום מכובד בהתנהלות הזו.

הטיפים שאני כותב הם מאד כלליים. בפועל, אפשר להבדיל בין סוגים שונים של מיילים, כך למשל יש מייל שתשלחו לאדם שאינכם מכירים אבל רוצים ליצור איתו קשר ראשוני, יש מייל לידיד ותיק ויש מייל לנציג שירות לקוחות, לכל סוג מייל יש את הניסוח והכללים שלו. בטיפים הבאים אני אתייחס לנקודות שמשותפות לכל המקרים והתייחסות למקרים ספציפיים תבוא בפוסט אחר. אז נתחיל:

1. מה אתם רוצים בעצם? כמו בכל דבר שאתם עושים, כדאי לשאול את עצמכם "מה המטרה של המייל". אם זה סתם בשביל לבלבל את המוח (וזה דבר לגיטימי. אני אישית עושה את זה לא מעט), אולי באמת אין לכם יותר מידי על מה לחשוב, אבל אם זה במטרה להעביר מסר (וזו ה-מטרה של דואר אלקטרוני), אז כדאי מאד שאתם עצמכם תהיו סגורים לגמרי על הרעיון שאתם רוצים להעביר, ושתבטאו אותו בצורה ברורה וממוקדת בכתיבה שלכם. אם לא הצלחתם להעביר את המסר שלכם אז נכשלתם וסביר להניח שלא תקבלו תגובה על המייל ששלחתם.

2. ניסוח והבעה: אתה לא יכול להיעזר בידיים שלך ולנופף אותם לכל עבר בשביל לעזור לך לבטא את הרעיונות שלך, אתה גם לא יכול לשלוח את הפרצוף היפה שלך בשביל להראות שאתה כועס או צוחק, יש לך רק טקסט ובעזרתו, ורק בעזרתו, אתה אמור להעביר את הרעיונות והרגשות שלך – אז תהיה ברור בכתיבה הטקסטואלית שלך ותתאמן על זה אם צריך. מומלץ מידי פעם גם להשתמש בסימנים מוכרים כגון ":)" שמצליחים להעביר רגש וגם נותנים קצת "חיים" לטקסט.

3. זמן: אנשים לא אוהבים לקרוא סיפורים ארוכים ומיותרים, אם הם באמת אוהבים לקרוא דברים שכאלו הם נכנסים לבלוג שלי. קצרו את הטקסט של המייל שלכם למינימום ההכרחי בשביל להעביר את הרעיון שאתם רוצים להעביר. מייל ארוך מידי מייגע את הקורא גורם לו לרפרף על הטקסט ובכך אתם מסתכנים שנקודות מסוימות יאבדו בדרך, מייל קצר מידי מראה שלא ממש השקעתם מחשבה בכתיבה המייל וזה יכול להעליב את האדם שיקבל את הדואר שלך.

4. נגיעה אישית:  אתם לא רובוט וגם הנמען לא רובוט, תשקיעו מחשבה בהתייחסות אישית, תוסיפו את השם של הנמען (ושלא תעזו לטעות באיות), תאחלו לו שיהיה לו "שבוע טוב" אם שלחתם מייל בתחילת השבוע, "סוף שבוע נעים" או "שבת שלום" אם שלחתם את המייל בסוף השבוע ו-"תחזיק מעמד" אם זה בסביבות יום שלישי.
אם אתם באמת מכירים את האדם שמהצד השני של המסך, נחמד יהיה אם גם תשאלו אותו לשלומו או אפילו תראו לו שאתם זוכרים עליו פרטים שונים (לא. "שמעתי שלגרושתך הולך מצוין, היא בדיוק קודמה בעבודה בנוסף לחבר חדש שמחזיק בבנק אישי משל עצמו" זה לא משפט חכם לכתוב, למרות הידע הרב שאתם מפגינים).

5. סיום המייל:  חשוב לחתום בסוף המייל את שמכם, זה מראה על רצינות ולקיחת אחריות על הכתוב. כמו כן, ברוב המקרים אנחנו קוראים מיילים וממשיכים הלאה, בעוד הטיפול במייל נשאר למועד מאוחר יותר, אז טוב יהיה גם לחתום את שמכם במטרה לעזור לנמען לחפש את המייל שלכם בתיבת הדואר שלו אחר כך  (נעים להכיר, מורד שטרן מומחה SEO בחיפוש מיילים בגימייל).

6. שלח / SEND: אסור להיות עם יד קלה על ההדק, חשוב לזכור שעל כפתור "שלח" אפשר ללחוץ רק פעם אחת ולאחר מכן הכול אבוד (החוכמולוגים פה יגידו "אבל קראתי פעם שכן אפשר" – לא, אי אפשר, הנה, תקראו את הכתבה הבאה: לבטל מייל שנשלח). לכן, שבו בנחת ותקראו עוד פעם ועוד פעם את מה שכתבתם , שימו לב שוב לניסוח, לשגיאות הכתיב ולכתובת הנמען, השקעה של 15 שניות במעבר חוזר על המייל שעומד להישלח יכולה לחסוך לכם הרבה זמן של כאב ראש והתנצלויות בעתיד.

אחרי שקראתם כל-כך הרבה טיפים (כולה 6, אני ממש עושה עם הפוסט הזה חסד) על פעולה שאמורה להיות יחסית פשוטה, אתם בטח תופסים את הראש ואומרים יאאלה, עדיף כבר לעבור ליונת דואר! ובכן, אתם צודקים לגמרי, אם אתם שואלים אותי, אז הטכנולוגיה הולכת בדיוק לכיוון הזה, כמה פעמים שמעתם את המושג "ביוטכנולוגיה", הא?, הנה לכם שילוב של ביולוגיה וטכנולוגיה שמקדים את זמנו – יונת דואר. בטיפים הבאים אני אלמד אתכם איך מתחזקים יונת דואר, שומרים עליה מיוני ספאם ואיך, למרות שהנמען ביצע עבודות להרחקת יונים, – הדואר שלכם יגיע ליעדו.
תאמינו לי, זה הדבר החם הבא.

, , , , , , ,

כפתור לייק

"משהו לא טוב עובר על הבלוג שלי" הסברתי במהלך חג השבועות לאשתי,

"אתה מתכוון לאיכות הכתיבה? לעובדה שאתה ממציא שוב ושוב שיחות שלכאורה היו לך במציאות? להומור הרדוד השזור בטבעיות לאורך הפוסטים שלך? – אני חושבת שככה זה היה תמיד".

"לא, לא, לזה כבר כולם התרגלו, אני מתכוון למספר התגובות שלאחרונה ירד דרמטית",

"אנשים באמת היו מגיבים לך בבלוג? זה לא היית אתה?" התפלאה,

"לא. אלו היו אנשים אמיתיים. זו היתה הדרך שלהם לפרוק את הזעם על הטקסטים שלי ועכשיו – פוווף!. מספר התגובות ירד דרמטית". אין לי מה להיעלב, גם אותי מפתיע שאנשים מגיבים פה.

"אמממ… נראה לי שזה בגלל כפתור ה"לייק" ששמת בבלוג".

"מה הקשר?" שאלתי.

"ככה אנשים יוצאים ידי חובה, אתה מבין? הם חושבים שאם הם לחצו על כפתור הלייק שלך הם עשו את המינימום ההכרחי בשביל לתת לך תחושה טובה והם יכולים להמשיך הלאה, בלי להשקיע יותר מידי".

"זה נשמע הגיוני… אם אני מנסה להשליך את זה למציאות אז זה כמו שאני אסע לירושלים ואחשוב שלהיצמד לכותל המערבי ולהתפלל יפטור אותי מלשים פתק בכותל – עשיתי לייק אבל אני לא משאיר פתק/תגובה".

"זו היתה דוגמה גרועה מאד, אני מהמרת שנתת אותה רק בשביל לשים אחר כך תמונה מצחיקה על הכותל, נכון? בכל מקרה, אתה צריך לכתוב פוסט שאתה מאד נפגע מזה שאנשים לוחצים על כפתור ה"לייק" אבל לא מגיבים לך בבלוג. כדאי לך גם להדגיש שזה שהם מגיבים בבלוג לא פוטר אותם מללחוץ אחר כך גם על "לייק".

"רעיון טוב, אבל אני לא אטען כנגד הקוראים שלי ישירות שאני נעלב או משהו שהם כבר לא כותבים תגובות – זה יהיה פתאטי ומעמדי כבלוגר רציני, אחראי וחושף שחיתויות יתערער. אני אעשה את זה הפוך על הפוך".

"לייק".

"לא! תשאירי תגובה!"

ספיידרמן בכותל

להיות בכותל ולא להשאיר פתק זה לא בסדר.

, , , , , , , , ,

איתי צמיר

כמו שכבר טרחתי לציין מעל גבי כל זירת מדיה חברתית רעננה, הייתי בכנס דה מרקר 2010 האחרון (כנס com.vention, בלעז). לכנס הגעתי באמצעות הרכבת שלקחה אותי, בפעם הראשונה בחיי, לעיר ראשון לציון. את הדרך חזרה לאיזור תל אביב עשיתי עם בחור נהדר בשם איתי צמיר (לידיעתכם: כל מי שמציע לי טרמפ בכנס כזה או אחר הוא "נהדר", קחו את זה בחשבון).

את איתי הכרתי כבר לפני הכנס, אחרי שהצטרף כ"פאן" לדף הפייסבוק של הבלוג שלי (הרשו לי להמליץ בשמו, למרות שהוא מעולם לא המליץ על דבר שכזה: כדאי לכם מאד, מאד, להצטרף כ"פאן" לדף של הבלוג שלי בפייסבוק), איתי הוא מנהל מחלקת האינטראקטיב של ערוץ 10, מרצה בבית הספר לתקשורת שבמרכז האוניברסיטאי באריאל וגם "פאן" של הבלוג שלי בפייסבוק. החלטתי לערוך עימו ראיון טכנולוגי קצר ולברר מה זה בעצם אינטראקטיב, מה ערוץ 10 עושה עם המילה הזו, איך ערוץ 10 רואה את עצמו משתלב במהפיכת האינטרנט ואיך השתנו חייו מקצה לקצה אחרי שהצטרף כ"פאן" לדף הפייסבוק של הבלוג שלי.
ראיון אינטראקטיבי (אה! שנון).

המשך…

, , , , , , , , , , , , ,

ברק אובמה נשיא

אתם לא לבד. הוכחה מוחצת לכך שגם אובמה קורא את הבלוג הזה

"היי מורד, אתה חושב שברק אובמה קורא את הבלוג שלך?" שאל אותי חבר בפתאומיות,

"אני חושב שכן", עניתי, "למעשה, אני משוכנע לחלוטין שכן".

"זו היתה שאלה רטורית, שאלה שלא ממש ציפיתי לקבל עליה תשובה שכן ברור למדי שאובמה לא מתעניין בבלוג שלך, למעשה, הוא כנראה גם לא מודע לקיומך הפיזי וחוסר ידיעה זו, כך נראה, לא ממש מפריעה לו. בכל מקרה, אם נמשיך בקו המחשבה המעוות שלך – יש לך הוכחות שאובמה קורא את הבלוג שלך?",

"לא, אין לי. אני מסתמך על תחושה פנימית חזקה, תחושה הידועה גם בשם חוש העכביש. אתה יכול לא להאמין לי אבל התחושה הזו כבר הצילה אותי מבניינים בוערים, משאיות מתהפכות ושירים של מירי מסיקה ברדיו. עובדה, אני עדיין בחיים".

כשבן הזוג לשיחה מגלגל עיניים כלפי מעלה ומפנה את הגב שלו, זה סימן ברור לניצחון בקרב המילולי שלכם.

המשך…

, , , , , , ,

טכנולוגיה, אינטרנט ורשתות חברתיות הם כלים נגישים, זולים (לעיתים קרובות אף חינמיים) ועוצמתיים מאד. כולם משנים את חיינו, אז כדאי שנתחיל להתרגל לכך.

למי שרוצה לטעום ב- 4:22 דקות את הגלים החברתיים הללו, שמתרסקים על עולמנו הרעוע גם ככה, מוזמן בחום לצפות בסרטון הבא:

, , , , , ,

דינוזאור סינמה סיטי

10:20, בוקר יום ראשון, אני מתייצב באיחור אופנתי במתחם הסינמה סיטי החדש בראשון לציון. תמיד טוב לאחר לאירועים, הרעיון הוא לסובב ראשים, לעשות רושם, לייצר באאאז. אמממ… מוזר מאד, נראה שאף ראש לא הסתובב בגלל האיחור שלי, טוב נו, ככה זה יום ראשון, אנשים עדיין מנומנמים…

המשך…

, , , , , , , , ,

היה זה עמיר פרץ, שר הביטחון שלנו, שטבע את המושג היצירתי "שר ביטחון חברתי" שזה בערך כמו להגיד "שר רווחה צבאי", "ראש ממשלה אופוזיציוני" או "שר חינוך אנאלפאבית". זה לא עובד. וזה בהחלט לא עבד.

אבל אין ספק שהביטוי "שר ביטחון חברתי" נולד כתוצאה מרעיון יצירתי מאד שאחד מטובי המוחות שמאחוריו תפר עבורו. אני אישית מאד מעריך יצירתיות, אפשר להבין את זה בקלות מתוך קריאה בבלוג שלי, אבל לא כשמשתמשים בה עבור מטרה לא ראוייה, כגון הצדקה למינוי פוליטי שיגרר אחריו תוצאות הרות אסון. יש גבול לכל תעלול.

בכל מקרה, אם יש דבר כזה שר ביטחון חברתי, הרי לכם גם בלוגר חברתי, החל מעתה תוכלו לעשות "לייק" על כל פוסט (אין בכך משום המלצה לעשות לי לייק. מצידי שלא תעשו לייק, אבל חבל, באמת חבל, הפסד שלכם, אני-מה-'כפת-לי, זה רק לטובתכם, לפחות תנסו, בבקשה?, תודה!), דבר שיגרום לשורת סטאטוס בחשבון הפייסבוק שלכם להופיע ולהכריז כי אהבתם את הפוסט שקראתם בבלוג הזה ושכדאי לאנשים אחרים גם להכנס ולקרוא. אין ספק, הם יודו לכם.
שימו לב שכפתור הלייק נמצא בתחילת כל פוסט, כך שאפילו לפני שאתם מתחילים לקרוא אותו אתם יכולים ללחוץ עליו. הרי ברור שתאהבו אותו בסוף.

בנוסף, בתחתית הפוסט ניתן למצוא סרגל שיתוף חברתי בו תוכלו לשתף את התוכן שקראתם בטוויטר, פייסבוק ורסס.
אז הנה אני, "בלוגר חברתי", שחשובה לו החברה הישראלית ורוצה שהיא תיחשף לתכנים איכותיים, נותן לכם, הקוראים, כוח עצום מאין כמוהו, מעכשיו גם אתם יכולים לשתף אחרים בתכנים שנזרקים פה בחוסר תשומת לב לאוויר האינטרנטי (נעים להכיר, מורד שטרן, מר "שינוי חברתי זה אני").

רק היזהרו לכם בשימוש בסרגל ובכפתור הלייק, כי: "עם כוח גדול באה אחריות גדולה" (ספיידרמן, 2002).

, , , , , , , , , ,

Theme Design by devolux.org