Usability Talking

בלוג טכנולוגי על עולם האינטרנט, החדשנות, הקהילות הסטארטאפים והיזמות

Archive for אפריל 2010

אייפון קטלני

אתם אמורים לחשוב "היי! יש דם על האייפון! זה אייפון קטלני!" ואז לראות את הקטשופ, להירגע ולהגיד "איזה מתוחכם המורד הזה, אנחנו פשוט מתים על הבלוג שלו"

אני מעוניין לפתוח את הפוסט הזה ולספר שאני המום. אני המום מהתגובות הנלהבות, המתרגשות, החוששות ואף, אני חייב לציין, ההיסטריות. הפרק הראשון בסדרה בה אני חושף בפניכם את הפרק הראשון בספר החדש שלי היכה גלים. מאז הפרסום קיבלתי שתי שיחות טלפון משתי החברות להוצאה לאור שהזכרתי שאני במגעים עימן להוצאת הספר והן הודו לי שלא הזכרתי את שמן במפורש, הן איחלו לי בהצלחה עם הוצאת הספר בעזרת הוצאות לאור אחרות וניתקו את הטלפון. אני אומר לכם, הם מזיעים מהתרגשות, התחושה היא כאילו שהם זכו להשיק את הספר השמיני בסדרה של הארי פוטר.

אבל מה אני מבלבל את המוח, אתם פה בשביל הצצה בסיפור. אוקי, בפרק הקודם סיפרתי איך הגיע האייפון המסתורי לפאב ומה קרה למנהל הפיתוח שאחראי על התקלה הזו (רמז: תפוח קטן מצופה כסף). הנה הצצה נוספת לפרק ההמשך של העלילה:

"הוא היה בשנות העשרים לחייו, גופו, שהיה באופן טבעי בריא חזק וזריז, רק הלך והתחשל במהלך מסע אימוני הקרב שעבר ברחבי העולם. כן, הוא היה מסוג האנשים הנדירים שהסתובבו ברחבי העולם וזכו להכשרה קרבית אישית מטובי הלוחמים. הוא למד הסוואה והישרדות בתנאי סביבה קיצוניים מגנרל סובייטי בכיר, איגרוף תיאלנדי ולוחמה משולבת מאלוף עולם הודי רצחני, קונג פו ממאסטר מסתורי בסין, ומעל לכל – קואצ'ינג ארגוני, ממדריך ישראלי במתנ"ס בחדרה.

כך הפך את עצמו, ג'ון, למכונת מלחמה משומנת והרסנית, המכונה היתה כרגע מכוונת למטרה אחת ויחידה: ג'ון רצה לנקום את מותו אפוף התעלומה של אביו, הארי, שנמצא לאחר בילוי לילי בפאב המקומי, מוטל לצד הדרך כשהוא חסר חיים.
אבל ג'ון לא היה מכונת רצח מושלמת, היתה לו בעיה של תשומת לב, כל דבר בסביבתו משך את תשומת ליבו ואת הפוקוס שלו במשימה, שום תרופה לא הצליחה לעזור אף לא במעט לג'ון, הלוחם המלוטש.

הוא צפה בשוטרים שמונעים מסקרנים מתגודדים להציץ לזירת הפשע, עיתונאים מקומיים זריזים כבר הגיעו למקום והחלו לשאול שאלות ולהעלות השערות. ג'ון, מחופש לעיתונאי, הקשיב להם בתשומת לב בעודם מדברים בינם לבין עצמם ומשכתבים את הכתבה למערכת העיתון. "זה היה תפוח קטן מצופה כסף שהיה תקוע בגרונו והרג אותו" אמר אחד העיתונאים, "תפוח כסוף? ברור שהרוצח ניסה להשאיר לנו מסר, אבל מה המסר?" שאלו אחד את השני. "זו נראית לי בדיחה או ניסיון לטשטש עקבות", הצטרף לשיחה עיתונאי מהארץ, "אני אנסה להשיג מסמכים סודיים שמסכנים את ביטחון המדינה. אולי שם נמצא משהו".

אבל ג'ון הבין. הוא הבין טוב מאד. הוא ידע מי היו המעסיקים של אביו ואיזה פרוייקט כביר אביו הוביל. כן, המסר במבחינתו היה ברור, תאגיד גדול מאד עומד מאחורי המעשה. אותו תאגיד טכנולוגי גם ישלם על מעשיו! נשבע לעצמו ג'ון. הוא ישלם על מה ש…

"יש לי גלידה הכי טובה – הכי טובה ומשובחה – קחו ממנה ילדים – קוקו – הא הא – גלידה טובה" כך סדק קול רמקול צורם של אוטו גלידה מקומי את דממת המוות הקפוא של הערב הנורא הזה. ג'ון, שתשומת ליבו היתה מופנת לניסיונות פיענוח של רצח אביו, הסתובב לפתע והחל לצעוד, ביחד עם כמה עיתונאים רעבים, לעבר אוטו הגלידה. שעתיים מאוחר יותר הוא ימצא את עצמו בביתו, עם מקל גלידה ביד ויתהה היכן היה ולמה יש לו תשוקה עזה לאכול תפוח".

* אם אשכרה קראתם את הפרק הקודם אתם בוודאי שואלים את עצמכם, איך יכול להיות שהארי, מהפרק הקודם, רק התקרב לגיל ארבעים בעוד בנו, שרוצה לנקום את מותו, כבר עבר את גיל העשרים. ובכן זה יסתדר בסוף כשג'ון יגלה שהוא בעצם מאומץ. שיט, הרסתי לכם הכול.

, , , , ,

כושר המצאה

"החברות הסלולריות האירופאיות לא הצליחו להתמודד עם עמיתיהם מצפון אמריקה", כך מצוטט אולי-פקה קאלאסב (אני יודע שיש לי חוש הומור מעוות, אבל לא אני המצאתי את השם הזה. אלו ההורים שלו), בתחילת המאמר הקצר: "Nokia admits innovation coming from US" (ובתרגום חופשי – נוקיה מודה שכושר ההמצאה מגיעה מארצות הברית).
אולי-פקה קאלאסב הוא מנכ"ל חברת הסלולר נוקיה, והוא מודה שהחברה שבראש הוא עומד, כמו גם חברות סלולריות אירופאיות אחרות, מתמודדות כרגע עם בעיה חמורה.

המאמר, שפורסם במגזין MacUser טוען ששכושר ההמצאה, החדשנות והיצירתיות של החברות הטכנולוגיות מארה"ב הוא כל כך חזק שהם הצליחו להסיט את תשומת הלב וההובלה רבת השנים של אירופה בתחום הפיתוח הסלולרי לארה"ב. למרות שציפיתי שמגזין בשם מק יוזר, יכתוב רק בשבחי חברה אמריקאית אחת, הלא היא אפל, המאמר גם מתייחס גם לחברות אמריקאיות אחרות כגון Rim שפיתחה את הבלאקברי ומיתגה אותו ככלי עבודה אמין ונחשק, מוטורולה שלאחרונה יצאה עם הדרויד המוצלח, גוגל שפיתחה את מערכת ההפעלה הסלולרית "אנדרואיד" ואפילו מיקרוסופט,שמערכת הוינדוס בגירסת הניידת שהיא עתידה לחשוף מעוררת עניין רב.

עם זאת, טוען המאמר, למרות המחמאות לכושר ההמצאה והפיתוח הייחודיים של החברות הטכנולוגיות מארה"ב, ולמרות שהפוקוס הטכנולוגי עובר אליה, היא עדיין לא מצליחה להשתוות לאירופה בכל הקשור במכירות בפועל. "נוקיה" לבדה מכרה בשנת 2009 כ- 441 מיליון יחידות של מכשירי סלולר, בעוד אפל עם הלהיט ההיסטרי שלה אייפון מכרה "רק" ב-25 מיליון יחידות.

אני מניח שהיצירתיות הטכנולוגית שמגלות החברות האמריקאיות תתרגם את עצמה, בסופו של דבר, להובלה ברורה גם בתחום המכירות, בעוד נוקיה, אם לא תצליח לאמץ גישה מפתיעה יותר, תמצא את עצמה "מככבת" בשווקים מתוחכמים הרבה פחות, כגון מדינות הדומות להודו. המשתנה הכי מעניין פה נמצא, לדעתי, דווקא במדינות המתפתחות, שמלאות בידע, כישרון ורעב להצלחה (הגורם הכי חשוב להנעה והצלחה).
אממ.. אולי ההפתעה בתחום תגיע דווקא מישראל!

, , , , , , , , , ,

סופר

אינני יודע אם שמתם לב, אך יש לי משאלת לב כמוסה להיות סופר. לא מהסוג הפשוט והמוכר כמו טולקין, טולסוי גרישם ושות', אני מתכוון לתותחים אמיתיים כמו רם אורן. למועדון הזה אני רוצה להצטרף.
מעולם לא סיפרתי לאף אחד, אבל בימים אלו אני נמצא בעיצומו של משא ומתן מתקדם עם שתיים מהוצאות הספרים הגדולות והידועות ביותר בישראל במטרה לפרסם את הספר שלי. אני מצידי שולח חומרים והם מצידם מבקשים שאחדול מלהציק להם במייל. הספר שלי מעולם לא היה קרוב יותר לפרינט, אני ממש מריח את הדיו.

בגלל שאתם, קוראי הנאמנים, ממשיכים לפקוד את הבלוג הזה השכם וערב, החלטתי לתת לכם טעימה קלה מהספר המתקרב ובא. אני קורא לפרק הזה – "אופס, עשיתי טעות שתעלה לי בחיי". קריאה נעימה:

"היה זה ערב סגריר ואפור והארי רצה רק להטביע את יגונו המריר בבירה קרה, בעודו מתקרב לגיל ארבעים הוא מסתכל על חייו והוא מלא חרטה. מוצר הדגל עליו הוא הופקד יצא טוב, טוב מאד, הוא היה להיט, המתחרים יכלו רק לשבת מהצד, להביט בעיניים פעורות ולנסות ולייצר חיקויים עלובים. כולם, אבל כולם, דיברו על המכשיר הזה. הארי, מצידו, לא היה מאושר, כן, בירה נראית כפיתרון הטוב ביותר.

לפני שעזב את משרדו המרווח הכניס לכיסו את אב הטיפוס של המכשיר הבא, כולם רוצים להניח עליו את ידיהם, לראות את העיצוב המופלא החדש, את הליטוש חסר הרחמים ואולי, רק אולי, כך קיוו כולם, יהיה לו מולטי טאסקינג ומצלמה קידמית. טכנולוגיה מתקדמת שנלקחה, כך נדמה, מחוצונים בעלי ידע טכנולוגי עצום שנחתו בכדור הארץ. הארי ידע שיש שכרוך סיכון בהוצאת אב טיפוס סודי מהמשרד, בטח במטרה לצאת לשתות, אבל רבאק, אמר לעצמו הארי באנגלית (RABAK), אם אני לא יכול לצאת לשתות כמו בן אדם רגיל עם אב טיפוס סודי רגיל בכיס רגיל, אז מה שווים החיים האלו בכלל? וכך עזב את המשרד בדרכו לפאב.

הפאב היה מלא עד אפס מקום והארי, כמו שרק הארי יודע, פנה לברמן בשמו הפרטי וביקש כוס בירה קרה (המלצר היה בן דודו של הארי ואכן רק הארי ידע את שמו), "זה לא יעשה לך טוב, הארי, אתה היית בסרט הזה המון פעמים" אמר הברמן, "תביא לי בירה קרה. עכשיו" החזיר לו הארי במבט שאומר שויכוח אלים צפוי להתפתח אם בקשתו לא תמומש. "אני אביא לך את הבירה הארי, אני ואתה יודעים, שזה לא יגמר טוב, ואני על תקן הברמן-ידיד-יועץ חכם, יש לי הרגשה שזה לא ייגמר טוב".

הארי שתה ויגונו התפוגג, הוא עזב את המקום אחרי שעה של שתייה ומצב רוחו רווי האלכוהול אפף אותו בתחושה נעימה. הוא לא שם לב למכשיר הדגל הסודי, האב טיפוס המדהים, כן, ההוא עם המצלמה הקידמית שהוא שכח מאחור. התקשורת חגגה.

היה זה יומו האחרון של הארי בין החיים, הוא נמצא יומיים לאחר מכן מוטל ללא רוח חיים לצד כביש נטוש. ביל, הפרמדיק שטיפל בו טען שלא ראה דבר כזה מעולם. בגרונו של הארי, כך דיווח הפרמדיק בדוח הטיפול, שמסיבה מסויימת מעולם לא הגיע, ולא יגיע לתקשורת, נמצא תקוע תפוח קטן. מכסף"

, , , ,

זיקוקים ישראל עצמאות

רציתי לכתוב כמה מילים יפות על המדינה, על כל האיומים שמקיפים אותה, על כמה שאנחנו צריכים להיות שמחים וגאים במדינה הנהדרת שלנו למרות כל הבעיות שקמות ומאיימות עלינו בארץ הזו (נעים להכיר, מורד שטרן, מחבר "הצופן הבלוגרי". להשיג בחנויות הספרים המובחרות), במקום זה, אני רוצה לעלות נקודה שצפה ועולה כל שנה והיא מציקה לי מאד, אני בטוח שרבים יזדהו איתה: לא מיצינו כבר את עניין הזיקוקים? כל שנה אותם זיקוקים בדיוק, הטכנולוגיה הזו לא משתכללת והיא שורפת לקופה העירונית הרבה כסף. אולי די?

אבל עזבו אתכם מטרחנים-קטנוניים-אשכזים שכמוני וצפו בסרטון הבא, הוא יעשה לכם טוב על הלב:



חג עצמאות שמח!

, , ,

המצב קשה: החברים צוחקים, המשקל כבד, ואני חלק מקבוצת אנשים שהולכת ונעלמת.
למרות המשפט הידוע "אל תשליכני לעת זיקנה", האייפון שלי עומד למכירה ואני חושב שנתתי לו מחיר הוגן. בכל מקרה, אני מוכן להתגמש.

אייפון במבצע

9.99 + מוכן להתגמש במחיר + לא בשבת

אייפון במבצע

אחח... רקע הסופרמן שלי, לא מסוגל להחליף אותו.

סתם, ממש לא. פשוט עשיתי קניות בסופר כשמדבקת מחיר של אקונומיקה נדבקה לי על האצבע, בשביל להיפטר ממנה, ולא על ידי זריקה על הרצפה (שונא אנשים שמלכלכים), הדבקתי אותה על האייפון שלי.

התחלתי לצחוק בקול גדול לפני קונים זרים ומובכים. לא נעים, אבל לפחות יצא מזה פוסט.

, ,

אסור לייבא אייפד

שמועות עקשניות ובלתי מבוססות בעליל טוענות שאם סטיב ג'ובס ידרוך על אדמת ארץ ישראל הוא ייעצר במקום

"נו, מורד, יש לך כבר אייפד?" שאל אותי השבוע ידיד.

"ברור" עניתי לו במהירות.

"כן, בטח… תראה לי אותו"

"הוא בבית ואני לא מתכוון להוציא אותו משם"

"אז איך אני אדע שיש לך אייפד?"

"אז איך אני אדע שאתה לא שוטר?? – תשכח מכל מה שאמרתי, אני כופר באשמות! יש לי אליבי! אני זכאי לשיחת טלפון! אני חוזר בתשובה! הנסיבות מקלות! אני לא שפוי! היתה לי ילדות קשה!"

"בואנה, אתה דפוק…"

"עוגמת נפש!"

, , ,

בעקבות איסור משרד התקשורת להביא לארץ את האייפד, סחר בלתי חוקי צפוי להתחיל:

אסור להביא אייפד לישראל

את הקומיקס יצרתי במו עכברי באתר הזה שמאפשר ליצור קומיקס און ליין, הקומיקס שניתן ליצור שם יוצא שיטחי, עלוב ורדוד. לא יודע למה – אבל ככה זה ממש מתאים לבלוג שלי.

, , ,

מרצדס

זה יכולתי להיות אני באוטו, לעזאזל. למה הם מזהמים?

יום שישי הוא יום מקסים מאד עבורי: אחרי תפילה ופיזור הילדים בגן אני חוזר הביתה לכוס קפה, עוגה וקריאה של מגזין.
זה יכול להיות "פירמה", "ג'י גלובס" או "מאגזין דה מרקר", אני אוהב את הלך הרוח של המגזינים האלו, את התוכן שלהם ובעיקר את הפרסומות היוקרתיות. כשנתקלתי ביום שישי האחרון בפרסומת של מרצדס היה זה פרט שולי, לכאורה, שתפס את תשומת ליבי וישר ידעתי שזה הולך להיות פוסט טוב

המשך…

, , ,

כתבה על האייפד בדה-מרקר

כתבתי כמה מילים בדה מרקר על עקרונות חשובים בהעברת אפליקציה מאייפון לאייפד. לדעתי זה נושא חשוב, הרבה אנשים נוטים לכנות את האייפד "אייפון גדול" (ובכך לעצבן את סטיב), אבל מלבד המראה הדומה, יש לא מעט דברים המבדילים בין השניים, ולכן, תכנון אפליקציה לכל אחד מהמכשירים דורש תשומת לב לפרטים שונים.
אני מקווה להעלות כתבת המשך בנושא, לדעתי יש עוד המון נקודות להתייחסות.

לכתבה על האייפד

, , , , ,

אני לא רברבן גדול, אבל אני בהחלט יכול להכריז על עצמי כמי שמכיר די טוב, טוב מאד, הכי טוב, סטיב גוב'ס היה מת להכיר את האפליקציות שיש היום לאייפון כמוני. באמת.

הרבה מהאפליקציות כבר מתחילות לחזור על עצמן בווראציות שונות ומשונות, וכבר מדברים לא מעט על הכמות המעיקה של האפליקציות הזמינות כיום באפסטור. מידי פעם, מגיעה אפליקציה טובה באמת.
זה יכול להיות משחק עם גראפיקה מרשימה כמו Need for Speed Underground (כן. זה המשחק שבגללו ישבתי באוטו, ושיחקתי בו תוך כדי שאני מצמיד את האייפון להגה ועושה קולות. אתם מוזמנים לקרוא), או יישום כמו "פייסבוק" שפשוט עושה יופי של עבודה עם ממשק ברור ונעים לעין.

אבל זה קורה לעיתים רחוקות, חלק גדול מהאפליקציות מאכזבות או שפשוט חוזרות על עצמן (כמו שכבר כתבתי בפסקה הקודמת. אממ… כנראה שיש עוד דברים, חוץ מאפליקציות באפסטור, שחוזרים על עצמם).

השבוע, נתקלתי באפליקציה חדשה שגרמה לי להתלהב. הפעם המשחק, שנקרא Sketch Nation Shooter (פיתוח ישראלי!), מעביר אליך את המושכות: אתה המעצב הגראפי שלו, אתה תהיה זה שיישב, יחשוב, יתכנן ויצייר את הגיבור, את היריבים ואת הסביבה בה המשחק יתרחש. ולא, לא תקבל על זה שקל.
אני חייב גם להזכיר שלא מדובר ברעיון חדשני לחלוטין, Gameloft כבר יצאה עם משחק בשם Chuck Norris: Bring on the Pain, בו יכולת לצלם את עצמך ולהלביש את הפרצוף שלך על האויבים של צ'אק נוריס (לעשות משחק על צ'אק נוריס, זה באמת חדשני. ועלוב).

המשחק הזה לוקח את הרעיון של שיתוף השחקן עצמו כמעצב סביבת המשחק שני צעדים קדימה. וזה מלהיב מאד.

צפייה מהנה:

, , ,

Older posts >>

Theme Design by devolux.org