Usability Talking

בלוג טכנולוגי על עולם האינטרנט, החדשנות, היזמות והסטארטאפים

Archive for פברואר 2010

למה להתחפש

ג'ים מהתוכנית "המשרד" התחפש לפייסבוק. לזה אני מוכן להתחפש

המחשבות שלי עדיין לא מסודרות לגמרי ואני עדיין לא במצב התאוששות מלא בעקבות המילואים. אי לכך ובהתאם לזאת, הפוסטים שלי עדיין מבולבלים מלאי רעיונות חסרי כל תכלית וניסיונות מגומגמים לבטא את עצמי. אה, רגע, זה תמיד ככה.
אני לא מתחפש. למה? כי אני חנון, בסדר? אני לא אוהב להתחפש ואני לא רואה בזה שום תועלת, אני גם לא אוהב שמי שנמצא מסביבי צוחק עליי. למעשה, השתמשתי בכוח שלי כמארגן מסיבת פורים לחבר'ה השנה והודעתי חד משמעית: מי שיבוא מחופש לא נכנס.

אני מוכן לפתוח את זה להתערבות: לדעתי רוב האנשים שקוראים את הבלוג הזה לא מתחפשים. למה? כי אתם חנונים! (בגלל זה אתם קוראים את הבלוג הזה. או שאתם מהמשפחה)

משנכנס אדר מרבים בשמחה: היום נתבשרתי שהמשחק Street Fighter ייצא בקרוב מאד בגירסה רישמית לאייפון. (יש!!) אני חושב שחיכיתי לרגע הזה כל חיי, או ליתר דיוק חיכיתי לרגע הזה מהרגע שבו אמרתי לעצמי "יו! מתי כבר יהיה סטריט פייטר לאייפון??"

משנכנס אדר מרבים בשמחה. אבל לפעמים פחות: חטפתי כמות נכבדה של קנסות חנייה מעיריית בני ברק. למרות שהקנסות לא מוצדקים בכלל – את הכסף תמיד שלשלתי למדחנים, ומעולם לא קיבלתי התראה על קנס על שמשת המכונית שלי, אבל אין עם מי לדבר בעיריית בני ברק. מדובר בקיר אטום שקשה מאד לדבר איתו, ואני כנראה אהיה חייב לשלם את הסכום המלא. מרגיז ומעצבן.

חג פורים שמח!

, , , , , , ,

נשיא ארה"ב ברק אובמה הוא חתיכת תופעה מרתקת. מדובר בבחור מוכשר שיודע לדבר יפה, להעביר מסר בצורה מדהימה ולמשוך אליו הרבה עניין ותשומת לב (לדעתי המילה "אובמה" היא כבר מותג לכל דבר ועניין).

נתקלתי בשני סרטונים מבית היוצר של היועצים שלו שרק מחזקים את ההערכה שלי כלפיו (וכלפי היועצים שלו) עוד יותר. אני זוכר שאחד החבר'ה בסדיר היה מספר לנו שאמא שלו לימדה אותו שחשוב בחיים "לקחת את הלימון ולעשות ממנו לימונדה". הלימון הוא המצב הקשה בארה"ב, הלימונדה המיוחלת היא שיפור מצב הרוח של האומה במטרה להוריד את הרפובליקנים מהגב שלו, וליצור איזשהוא אפקט פסיכולוגי שאולי, רק אולי, שיזיז משהו. אובמה וצוות האסטרטגיה שלו עושים בשני הסרטונים הללו עבודה מבריקה.

בסרטון הראשון "תפוס מגב", אובמה מפנה אצבע מאשימה כלפי אלו שמלגלגים על התפקוד שלו ומזכיר להם שני דברים: אחד, שנינו באותו צד אז בואו ותעזרו "תפסו מגב". דבר שני, אתם אלו שגרמתם לבלאגן הזה מלכתחילה (והוא כמובן מתייחס לנשיא בוש). בסרטון השני "הדרך לשיקום" מציג אובמה את השיפור שלטענתו קורה בשוק המשרות בארה"ב (לדעתי מדובר במשחק עם מספרים לטובת הרעיון שהוא מנסה להציג, אבל לא משנה).

– הנקודה היא שהנשיא האמריקאי מעביר את המסר שלו בצורה פשוטה, קליטה, נקייה ועממית. תענוג.

, ,

נוקיה פשוט

נוקיה 6230. כוכב המילואים

המילואים נגמרו, בשעה טובה, ואני בריא ושלם וכותב פוסט חדש. היה באמת שירות מעניין וכייפי ואני באמת רוצה לספר לכם מה עשיתי, אבל לצערי אם אספר לכם, אצטרך להרוג אתכם. יש לי עדיין תיקים לסדר ויש פה הרבה בלאגן, אז הנה, בקצרה, כמה נקודות שעלו במהלך המילואים אותם אשמח לשתף איתכם, קוראי הנאמנים שבוודאי דאגו לשלומי והתפללו לחזרתי:

1. העדפתי שלא לקחת את האייפון למילואים. הוא זולל את הסוללה, יכול להישבר בקלות, ומעל הכל – החבר'ה יצחקו עליי, אז לקחתי את הנוקיה 6230 שלי. היו כמה רגעים מביכים בהם ניסיתי לתפעל אותו באמצעות לחיצות אצבע על המסך כמו גם כמה ניסיונות עלובים להפוך המכשיר במטרה לשנות את מצב התצוגה. אחרי כל זה, ולמרות כל זה, התאהבתי ברעיון הבא: הסלולרי הוא בשביל לדבר, וזהו. כל האפליקציות, מסך המגע, המסך הגדול, העיצוב המלוקק וכדומה הם זניחים ומיותרים. זה גם ממש מגניב כשיש כפתורים לחיצים! (אני מניח שזה יעבור לי תוך כמה שעות באזרחות. אני גם פתאום נזכר שקיבלתי מכה חזקה בראש תוך כדי האימון לפני הקו).

2. משמרת של 5 שעות עם אדם משכיל ורציונאלי לא מספיקה בשביל לנסות ולהסביר לו "מה זה טוויטר". למעשה, אתה עצמך מתחיל לפקפק ברעיון הזה של הטוויטר, כמו גם ברציונאליות שלך.

3. מה לא עושים בשביל המולדת1: במהלך אחד הסיורים נשפכה לי כמות נכבדה של שוקו למכנסיים ומשם חלחל השוקו לתחתונים. זה לא נעים, אל תנסו את זה בבית.

4. מה לא עושים בשביל המולדת2: את יום ההולדת שלי (מזל טוב, מזל טוב. תודה, תודה) חגגתי בסיור לילה (מהסוג שמסיימים רק בבוקר). תו"כ הסיור ניסיתי לארגן רשימה מסודרת של גאדטים שאני רוצה מתנה, אבל הגעתי למסקנה שנכון לרגע זה של הסיור אני רוצה, וצריך, רק גאדגט מדהים אחד: כרית.

, , , ,

צו מילואים

סיימתי לארוז ואני עכשיו מוכן. מחר בבוקר אני אצא מהבית, אפרד מהאישה והילדים, מהמחשב ומהאייפון (הוא עכשיו אצל אשתי), ואסע למילואים.זה לא כיף גדול, אבל זו חובה וגם זכות שאני שמח לקחת בה חלק.
אז תחזיקו מעמד קוראי הנאמנים, אני אחזור בערך בעוד שבועיים וחצי מלא בסיפורי גבורה אישיים שאף אחד מחברי המילואימניקים לא יהיה מוכן להעיד עליהם שהם אמת לאמיתה.

כמו כן, קחו בחשבון שבמילואים האלו אני אהיה אקח חלק בשמירה על גבולותיה של ישראל, אז אני לא יודע עד כמה אתם יכולים לשון בשקט…

ביי!

, , ,

קרםדלה נבחרת הבלוגים

יום רביעי האחרון, גשמים שוטפים את דרום תל אביב ואני בדרכי למפגש הבלוגרים עם "בזק בינלאומי" לאירוע השקת ה"קרםדלה", הבלוג החדש שמרכז את מיטב הפוסטים של מיטב הבלוגרים. ואותי.

הפגישה היתה נעימה מאד, עם הרבה סמול-טוקס וחבר'ה טובים.

"מה אתה עושה בחיים?" שאל אותי בחור עם שיער פרוע.

"אני סופרמן. ומה אתה עושה בחיים?" עניתי לו.

"אני עידו קינן". ענה בחזרה.

רציתי לשאול איך מתקבלים להיות "עידו קינן" אבל אז שמתי לב שהוא לבש חולצה אדומה עם ציור דרדס שנח מתחת לפטרייה ומייד החלטתי לוותר. "חולצה יפה" אמרתי לו.

"בכל זאת" הוא אמר, "אירוע חגיגי, לבוש חגיגי".

בהמשך הערב קיבלנו סקירה ונתונים על החשיפה של הפרוייקט בתקשורת ובאינטרנט, על שיתופי פעולה מעניינים שיצמחו מתוך הפרוייקט והכי חשוב, היו פיצות. ברור היה לי שדפקתי להם משהו בערב הזה כי החבר'ה של בזק בינלאומי כל הזמן הסתכלו עליי במבטים מרחמים ואמרו "הפיצה כשרה, אל תדאג" או "השמפניה כשרה, אתה יכול להרגע". כאילו שהם רצו להביא משהו הרבה יותר טעים אבל אז נזכרו בחובש הכיפה שמסתובב להם שם והתאכזבו שהם צריכים ללכת על משהו כשר. לא נורא, הם יודו לי בעולם הבא.

כשיצאתי משם נשמתי לרווחה. אנשים לא שמו לב אבל אם, רק אם, היתה נופל שם טיל/המשרד היה קורס עלינו/רעידת אדמה נקודתית או כל אסון שאתה לא אמור לצאת ממנו בחיים (אלא אם כן יש לך אפליקציה מצילת חיים לאייפון. בחיי שיש דבר כזה), היתה נמחקת לה צמרת הבלוגרים הישראלית. ואני. אסון מוראלי, רוחני וספרותי עצום שאני לא בטוח שמדינת ישראל היתה מתאוששת ממנו כל כך מהר. בדיוק כמו שקוקה-קולה אוסרת על המנכ"ל שלה לטוס יחד עם עוד מישהו שיודע את המתכון הסודי של המשקה, ככה אסור לרכז את מיטב הבלוגרים, ואותי, במקום אחד. זה לא אחראי. וחוץ מזה, אנחנו גם מדברים הרבה שטויות.

, ,

הנה תימצות של עיקרי הדברים שנאמרו בכנס האחרון של אפל בו הוצג האייפד לראשונה:

אין ספק שלשמוע את מילות התיאור הללו (מדהים. גדול. עצום. מעורר השראה) אחת אחרי השנייה זה מצחיק, אבל אם מכניסים אותן (ואם נהיה פחות תמימים: מטפטפים אותן בכוונה) בצורה הגיונית לתוך הנאום, אנשים יוצאים החוצה וזה מה שהם זוכרים.

, , ,

אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות בבלוג שלי הוא לנסות ולהצחיק את הקוראים המעטים שעוד טורחים להכנס לפה. אני חושב שזה קשור באופן כזה או אחר לעובדה שביום-יום אנשים פשוט לא יודעים להעריך את הכישרון השמיימי שלי להצחיק, ואני נאלץ לפרוק את התסכול במילים שנונות.

בגלל שאני אוהב מאד טכנולוגיה, אני נהנה לשלב אותה בהומור המיוחד שלי ואז נוצר מן שילוב מיותר, אך מיוחד, של הומור טכנולוגי. יודעים מה? אני מומחה להומור טכנולוגי. זה מגיע למצבים בהם אני מקבל מיילים כגון "אתה מוריד את ההומור בבלוגספירה לשפל חסר תקדים" או "הגעתי לבלוג שלך בטעות, ועל טעויות משלמים". מיילים שכאלו עושים לי את היום.

הפעם יש לי קטע טוב. איש ה- IT שלנו במשרד הביא כמה מחשבים בעזרת עגלה מצ'וקמקצת ועליה מדבקה (תיכף תראו בתמונות. לא להציץ!), ישר שלפתי את האייפון, אייפד נאנו שלי וצילמתי את הבדיחה. כמובן שהחבר'ה במשרד שקלטו אותי מתעד את העניין ניענעו בראשם בעצב. זה רק אומר שזה באמת מצחיק.  קבלו:

עגלה למחשבים

זו העגלה מרחוק.

עגלה לנשיאת מחשבים

הפאנצ' ליין מתקרב...

מדבקה של וינדוס 95

הא!

, , ,

Theme Design by devolux.org