Usability Talking

בלוג טכנולוגי על עולם האינטרנט, החדשנות, הקהילות הסטארטאפים והיזמות

Archive for מאי 2009

טלפון חוגה

יש שיחות שגורמות לך להבין דברים שהיו ברורים לך, אבל בכל זאת, היית צריך את אותה שיחה מיוחדת ע"מ להבין טוב יותר את מה שאתה ממילא מבין.

"תגיד לי מזל טוב, קניתי את הסאמסונג אומניה" ביקש ממני בחיוך מאוזן לאוזן אבנר, עוד חבר מהצ'כונה.

"איזה יופי, תתחדש" עניתי בתום, כשברור לי לחלוטין שהוא הולך להשוות את המכשיר החדש שלו לאייפון שלי.

"כן, הוא היה במבצע של כמעט חינם כי אני מדבר מעל 600 דקות בחודש, דרך אגב, הוא אוכל את האייפון שלך בלי מלח". המשיך.

"אתה חושב?" שאלתי מופתע.

"אני בטוח".

לצערי הרב השיחה הזו נערכה בשבת ובגלל שאני שומר שבת לא זכיתי באותו הרגע לראות את ביצועי מכשיר האומניה. למזלי, ביום רביעי האחרון בזמן שרוב אזרחי ישראל בהו כמו זומבים במסך הטלויזיה באנשים שרודפים אחרי כדור על משטח דשא, החברה מהצ'כונה התכנסו לארוחת ערב.

"בוא תראה את האומניה, אבל אל תאשים אותי אם תתבאס אחר כך על מכשיר האייפון שלך" אמר לי אבנר ונופף לכל החבר'ה לבוא ולראות.

"בשמחה, אין לי אחוזים בחברת אפל ואני תמיד שמח לבדוק מכשירים חדשים" עניתי.

אז מה היה לנו – המכשיר נתקע פעמיים ( "אני לא מבין למה, אבל בזמן האחרון זה קורה לי כל הזמן" ) , התוכנות שהעלה רצו לאט לאט ( "חכה רגע, אני אסגור תוכנות שרצות ברקע, אוי, גם זה נתקע" ) יש חשד רציני לוירוס שמשתלט על המכשיר ( "שיט, נראה לי שיש לי וירוס" ) והמסך מגיב בצורה לא חלקה לנגיעות ומשיכות האצבע עליו ( "אני יודע שבאייפון זה יותר טוב" ).

"איזה מכשיר נחמד…תבדוק וירוסים, שלא יקרה איזה אסון, הא?" סיננתי, אבל מה שתפס אותי לכתוב על זה פוסט היתה העובדה שיש וורד במכשיר הזה (גם פאוור פוינט ואקסל, אבל אני אתייחס בעיקר לוורד), – זה הרי תכנון לקוי מלכתחילה של המכשיר הזה! משהו מאד בסיסי בהבנת היצרנים ומתכנני המוצר הלך לאיבוד בתחילת הדרך!

יש משוואה מאד ברורה: גודל על חשבון ניידות – ככל  שהמכשיר קטן יותר כך הוא נייד יותר, מצד שני ככל שהוא קטן יותר כך השימוש בו הוא בעייתי יותר. בעוד מכשיר האייפון מודע לבעיה וחלק מהתמודדות שלו איתה היה לסלק כפתורים פיזיים ולהגדיל על חשבונם את המסך (ובכך היה לפורץ דרך), ולא להתעסק עם עריכת מסמכים על המכשיר, החליטו בוינדוס מובייל (שקיים על מכשירים כמו האומניה) להכריז כי יש בו הכול (פירוש המילה אומניה בלטינית זה "הכול"), כשרוצים "הכול" לא מקבלים כלום, כשראיתי איך אבנר כותב בוורד הזה ריחמתי עליו – אתה לא יכול להשתמש בוורד הזה עם מקלדת כזו קטנה ולכתוב מסמך בוורד, מקסימום הודעת אס.אמ.אס, מה עוד, שהחליט מי שהחליט על שילוב של מקל סטילוס עם המכשיר הזה מה שהופך את המשתמש באומניה לשבוי של הסטילוס, אפילו פאלם, שהיו הראשונים עם הסטילוס במכשירי כף היד שלהם לפני תשע שנים זרקו את הסטילוס לפח והמכשיר החדש שלהם, הפאלם-פרה, יהיה בדיוק כמו אייפון, בשימוש עם אצבע בלבד. (סטילוס למכשירים סלולרים זה כמו שימכרו היום רכב שצריך להניע עם ידית סיבוב ממש כמו פעם. נו באמת, תעשה לי טובה)

מכשיר נחמד, אבל זה עדיין לא האייפון קילר.

, , , , ,

הבלוג של מורד שטרן באיי דיגיטל

"היי מורד, שמעת על החנות הזו של אפל, איי דיגיטל? " שאל אותי יוני, חבר מהצ'כונה.

"ברור. הייתי שם כבר כמה פעמים" עניתי.

"מה באמת? איך זה?".

"חבל לך על הזמן! אתה פשוט לא מבין!! איזו חנות גאדגטים ומחשבים מטורפת!! זו פשוט חוויה של פעם בחיים!! " הקצנתי. אני תמיד מקצין.

"ווואלה. אז נוסעים יחד ביום שישי?" שאל יוני.

"ויינט. בכיף".

אז נסענו.
הגענו לאיי דיגיטל והתפצלנו, יוני הלך למחשבי הלפ-טופ של אפל ואני התמקדתי באייפודים כי רציתי לקנות אחד מתנה לאישתי.
שיחקתי עם האייפון נאנו והתרשמתי לטובה, אך משהו בזויית העין משך את תשומת ליבי, היתה זו חתיכת פלסטיק כחולה בצורה של הגה שאפשר להכניס את האייפון לתוכה וכך לשחק משחק מירוצים בצורה הרבה יותר כייפית, "מורד רוצה כזה" מילמלתי לעצמי, על עצמי, בגוף שלישי (קטע קצת מפחיד. קורה לי כשאני רואה גאדגט שווה). בעוד אני בודק את ההגה הזה עברה לידי אחת המוכרות,

"סליחה, כמה עולה ההגה הזה?" שאלתי בנימוס (כי אני מנומס).

"350 שקלים".

"סליחה, לא שמעתי" (שוב בנימוס).

"350 שקלים".

"את טוענת שחתיכת גומי יצוק עולה פה 350 שקלים ?!" (הרבה פחות מנומס)

"350 שקלים".

"אוקי, שיהיה לך יום טוב".

"350 שקלים". והסתובבה לה.

"אני הולך לשלם על האייפוד נאנו הזה ואז נזוז,טוב?" אמרתי ליוני, שמצידו לא הגיב לדברים שאמרתי אלא המשיך לבהות ולרייר על איזה לפ-טופ.
יוני באיי דיגיטל

"רק דקה" התנצלה המוכרת כשהגעתי לעמדת התשלום "פשוט נתקע לי המחשב".

"נתקע לך המחשב?! אבל זה אפל!" העמדתי אותה על טעותה כשאני מצביע על מסך המחשב שלה הנושא את לוגו התפוח הנגוס.

"אה…" חייכה המוכרת בהבנה "המסך הוא של אפל, אבל המערכת תשלום שלנו צריכה וינדוס, אז זה וינדוס".

"אה. וינדוס…" חייכנו שנינו שותפים לבדיחה "למה לא אמרת…". אחרי ששמתי לב שבשביל לשלם הייתי צריך לחכות רבע שעה כבר לא הייתי שותף לשום בדיחה.
אייפוד נאנו

אבל בסופו של דבר היה נחמד, חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים.

, , , , , , ,

וולברין

"בואנה מורד, שקט היום במשרד, איפה כולם ?" שאל אותי היום עמית לעבודה.

"אני לא יודע, אבל נראה לי שהרבה חולים עכשיו, משהו עם השרב שעבר אותנו ביום שני" עניתי.

"פתחת לעצמך פה, עכשיו גם אתה תהיה חולה" גיחך.

"אני לא יכול להיות חולה". עניתי.

"מה זאת אומרת אתה לא יכול להיות חולה?! כולם יכולים לחלות!" התעקש.

"לא אני, אתה מכיר את וולברין מאקס-מן שיכול לרפא את עצמו? אז יש לי משהו דומה, אפקט ריפוי עצמי שכזה".

אני לא יודע למה, אבל במקום להגיד "וואו, גם אני רוצה כזה כוח" (היית רוצה), "איך השגת לך כוחות כאלה?" (נולדתי ככה), או "תחתוך את עצמך ונראה איך החתך נסגר לבד" (לא, אסור לי לחשוף את עצמי, כוחות מיוחדים בראשות נייתן פאטרלי בעקבותי)  – הוא פשוט הסתובב והלך, כאילו שגם לו יש.

, , , , ,

ברור לי שהתגובות על הפוסט הזה יהיו משהו בסגנון "יאאלה, אתה כזה מק-גיק!", "די כבר! מה, אתה מקבל אחוזים מחברת אפל?" או "תשיג חיים כבר!" אבל בפרסומת כל כך מגניבה כבר מזמן לא נתקלתי, וכן, היא של חברת אפל.

נכנסתי לאתר The New York Times קצת לקרוא חדשות, בצד ימין של המסך ראיתי את צמד החמד מק ופיסי מהפרסומת הכל כך מוכרת של אפל, "יאללה נראה גם את הפרסומת הזו רק בשביל לראות איך גם הפעם אפל יורדים על פיסי" חשבתי לעצמי, פתאום אני שם לב למשהו מעניין מאד, הצמד מק ופיסי מדברים על סקר שמוצג ,כדרך אגב, בדיוק מעליהם (סקר שיורד על פיסי ומשבח את מק), "רעיון יפה מאד" חשבתי לעצמי:

פרסומת אפל

פתאום, משום מקום, שני פרצופים מפרסומת אחרת להשתלת שיער (או כפי שמציגה הכותרת מעליהם: האקדמיה להצמחת שיער… ) מתחילים  לדבר אל פיסי ומק ומאשרים כי גם הם, כמו שטוען הסקר שלמעלה, חשים שמק הרבה יותר טוב מפיסי:

פרסומת אפל

זה היה כל כך מגניב!! והנה, אחרי שנגמר הדו שיח (הכל כך נכון הזה), אפל חושפת את הלוגו שלהם בכל אחד משטחי הפירסום. (זה בטח עלה הון תועפות)

פרסומת אפל

גאוני ויצירתי, כמו אפל.

, , , , ,

פופקורן שרוף

יום חמישי בערב, אני ועוד מספר אנשים ששמם ישאר חסוי מסיבות מובנות (תיכף תבינו למה) יושבים ומתכננים את הדרך הקצרה והנכונה ביותר להשתלטות על העולם (זה למה).

"למה את לא מציע לאורחים משהו לאכול?" שואלת אשתי.
"מה קשור אוכל עכשיו ?! את לא רואה שאנחנו באמצע משהו שישפיע על גורל האנושות כולה ?" שאלתי.
"קמצן, אנחנו באמת רעבים" אמרו שותפיי להשתלטות.
"קמצן, תכין פופקורן, יש במגירה" זרקה אישתי והלכה לחברה.

זרקתי את הפופקורן למיקרוגל, שמתי על חמש דקות וחזרתי לתכנונים האפלים שלנו.
בעוד אני טוען כי פלישה מאיזור אפריקה תהיה מוצלחת יותר בגלל המשבר הכלכלי (אין לי מושג למה, אבל כולם הסתכלות עליי בהשתאות) עלה באפי ריח שרוף. אוי לא! שכחתי את הפופקורן כבר זמן רב מידי במיקורגל! אני פותח את דלתית המיקרו וריח עז של חמאת פופקורן שרופה נכנס לתוכי (אחד הריחות הגרועים ביותר שפגשתי מימיי), אני משתנק ונופל בדרמטיות מעושה בעוד הבית הופך לאפוף בעשן סמיך וצהוב.

הסיבה: חוסר תשומת לב, הדבר הכי חשוב בכל דבר שאנחנו עושים, הייתי צריך לשמוע שהפופקורנים במיקרו מפסיקים לקפוץ, וזה השלב בו חייבים להוציא אותם החוצה.

התוצאה: בית מלא עשן, מיקרוגל צהוב (הוא אשכרה נהיה צהוב לא להאמין), סכסוך עקב רעב עם השותפים על נקודת ההשתלטות הראשונה, שקית פופקורן שרופה שהלכה לזבל ואישה כעוסה

סיכום: "אין חכם כבעל ניסיון", אם אתם מחפשים מומחה בעל ניסיון בהכנת פופקורן במיקרו, צרו קשר. הנחה למביאי פוסט זה.
הפוסט נכתב שלושה ימים אחרי, וריח הפופקורן השרוף עדייין אופף את הבית.

, , ,

בחדר האוכל במקום העבודה שלי נתלתה השבוע מודעה חדשה שמיידעת אותנו, עובדי החברה, על מבצע חדש עבורינו, לא הצלחתי להבין את המודעה, מה זה לכל הרוחות "ילד מקורה" ?!

תמונה לא ברורה

נוסח מעניין

- יש לכם איזה שהוא מושג למה התכוון המשורר ??

, , ,

כבר כתבתי בבלוג שלי שאני עוקב אחרי לא מעט בלוגרים שונים ומשונים, אפשר להגיד שהבלוגר הראשון שאחריו התחלתי לעקוב בצורה באמת מסודרת הוא אמיר דותן.
אני קורא את הבלוג המשובח שלו כבר בערך 3 שנים ואני מודה שהרעיון לכתוב בלוג משלי הגיע בעקבות קריאה בבלוג ( המשובח, כבר אמרתי? ) של אמיר.

לפגוש אותו בלייב בכנס האחרון של יו.פי.איי (ובכלל להיות מוזמן להשתתף בפאנל שהוא ניהל) היתה חוויה מעניינת מאד, מצד אחד אני קורא את הדברים של אמיר כבר זמן רב, ראיתי כמה מהתמונות שלו בפליקר, התכתבתי איתו לא מעט במיילים וגם השארתי לו תגובות בבלוג, אבל מעולם לא פגשתי אותו במציאות. בסוף הכנס הכנס מצאתי את עצמי מאחרוני הנשארים באולם, בגלל שהגעתי לכנס באוטובוס חשבתי שיהיה נחמד לתפוס טרמפ עם מישהו שמגיע עד לרכבת ולעשות לעצמי את החיים יותר קלים, ראיתי שגם אמיר נשאר בין האחרונים ולמרות שמעולם לא פגשתי את אמיר פנים אל פנים, לא הרגשתי שום בעיה לגשת אליו ולבקש ממנו טרמפ, כאילו אנחנו מכירים זמן רב.

– אין ספק, האינטרנט הוא כלי מעולה לתפיסת טרמפים. תודה אמיר!

עכשיו לסגירת חשבון נוסף, בכנס פגשתי כמה בלוגרים מעניינים מאד ואני הולך בקרוב לרענן את הבלוגרול שלי (הקישורים לבלוגים אחרים, בצד שמאל של המסך) ולהוסיף אותם, אז הנה הם ברשימה זמנית עד לעידכון הבלוגרול:
ניב ליליאן, מאור בר, אורלי בראון, ויטלי מיז'ריצקי, רומי יצחקי, ברק דנין ( כמעט הצלחתי לסדר איתו טרמפ הלוך. האינטרנט עדיין לא מושלם. תודה ברק! ) ואחרון אחרון חביב, אסף (asi).

, , , , , ,

לקרוב משפחה שלי יש דיימונד HTC, זה משהו שלא נעים לי להודות בו או לכתוב את זה ככה בבלוג שלי, אבל זה בלוג מאד חושפני. לעיתים קרובות מידי הוא מנסה להשוויץ במכשיר שלו ולטעון שהוא טוב יותר ומגניב יותר מהאייפון שלי, אבל אני מאד סבלני כלפיו, אני מקשיב לו, מביט בו במבט מלא הבנה, מהנהן בראשי ומחייך חיוך עצוב מפעם לפעם, את התחושה שאני מרגיש אפשר לסכם במשפט אחד, ראו את הכותרת של הפוסט הזה.

בפעם האחרונה שקרוב המשפחה הזה השוויץ עם ה-HTC שלו, הוא סיפר לי על בעיית שימושיות מעניינת במכשיר שטורדת את מנוחתו "אבל חוץ מזה אין על המכשיר הזה, אתה שומע ? אין!". הוא סיפר שכאשר הוא מחייג שיחה, מדבר, מסיים את השיחה, מנתק ומביט בצג המכשיר, הוא מוצא את עצמו באינטרנט, בהגדרות, או בכל מקום אחר חוץ ממסך השיחה.
הוא עשה כמה משחקים עם המכשיר וגילה שכאשר הוא מקבל שיחה ולוחץ על Accept המסך נכבה בצורה אוטומטית והבעיה שתיארתי לא מתרחשת, לעמת זאת, כאשר הוא מוציא שיחה המסך לא נכבה עד שהצד השני עונה לו! כלומר, בזמן שהוא ממתין לצד השני שיענה, קצה האוזן שלו הופכת לאצבע שלוחצת על מסך המגע ומעבירה אותו למקומות שונים!

עכשיו בואו נבדוק מה קורה באייפון – כשאני מקבל שיחה ועונה לה, או מחייג שיחה החוצה ואז מקרב את האייפון לאוזן – המסך נכבה באופן אוטומטי כי הוא מרגיש את חום הפנים היפות שלי, כלומר האייפון מבין שהוא כרגע קרוב לאוזן שלי ולכן אין טעם להפעיל את המסך ולקבל אינפוטים של מגע מהמשתמש, קל מאד לבדוק את זה – תוציאו שיחה מהאייפון ותקרבו את היד מבלי לנגוע במסך, חום היד שלכם תגרום למסך להיכבות בצורה אוטומטית. פשוט וחכם, לא?

דרך אגב, חבר שלי מהצ'כונה קנה לאחרונה את אחד מדגמי המגע של סמסונג (הדגם עם הוינדוס מובייל), והוא מנסה לעשות עליי דאווינים, איך אני מרגיש כשהוא עושה את זה? קראו שוב את הכותרת.

, , , ,

Theme Design by devolux.org