Usability Talking

בלוג טכנולוגי על עולם האינטרנט, החדשנות, היזמות והסטארטאפים

Archive for נובמבר 2008

שבת בצהרים.
אני יוצא מבית הכנסת כשראשי כואב ודואב בעקבות השיחות שהייתי צריך לנהל עם החברים שלי, ואני לוקח את הבן הקטן שלי (זה שנראה כל כך תמים בתמונה למעלה מצד שמאל. הוא רק נראה כזה) לפארק החדש בשכונה שלנו.

לא הייתי טורח לכתוב על זה פוסט אלמלא שמתי לב לבעיית השימושיות הבאה: בפארק החדש התקינו מתקן משחקים לילדים, המתקן גדול מאד, מרשים ומכיל המון סולמות ומגלשות כדי שהילדים יוכלו להשתולל בהם. (ויחזרו הביתה עייפים, יתנו להורים שלהם לנוח צהרים ע"מ שאלו יוכלו לחזור לעבודה ביום ראשון רעננים ומאושרים וכך יוכלו להיות מסוגלים, בסופו של חודש, לשלם את הארנונה ולחזור לפארק, וחוזר חלילה).
עד כאן הכל טוב יפה, חוץ מדבר אחד, המתקן אטום לחלוטין, ברגע שהילד נכנס פנימה הוא נעלם מעיני ההורה לחלוטין, הוא יכול לזחול לאורך המתקן שמתפצל כמה פעמים וההורה לא מסוגל בשום אופן לדעת איפה הילד שלו.

כך מתרחש לעיני המבקר בפארק מחזה משעשע: המוני הורים מתרוצצים ממגלשה למגלשה ומקצה אחד של המתקן לקצה השני שלו ומחפשים בטירוף אחר הילד שלהם, ברגע שגם נשמע לו איזו קול יבבה של ילד, הופכות הריצות מצד לצד לתזזתיות ממש.
אין צורך לציין שברגע שההורה מוצא סוף סןף את הילד שלו, הוא חוטף אותו ומתרחק מהמתקן הזה.

חבל. הטעות היא מאד בסיסית ויכלה בקלות להמנע אילו רק היו מתכנני המתקן שואלים את עצמם שאלה פשוטה, "מי המשתמשים של המתקן הזה", התשובה המיידית תהיה: ילדים, ולכן המתקן יהיה מתוכנן לגודל למשקל ולרצונות של הילדים הקטנים. התשובה המלאה והאמיתית יותר תהיה: ילדים, והורים שמשגיחים עליהם, ואם יש הורה שמשגיח, כלומר, הורה שצריך להיות מודע למה שקורה בתוך המתקן , אתה בשום אופן לא תעצב אותו אטום. או שאתה סתום. (יצא חרוז).
טום קרוז.

, , , , ,

שייקספיר בלוגר

גם שייקספיר היה רוצה להיות בלוגר

התחלתי לכתוב את הבלוג הזה לפני קצת יותר משנה, תוך כדי הכתיבה בבלוג הכרתי המון אנשים טובים, למדתי המון דברים מעניינים, הפכתי לשותף פעיל בעשייה של הארגון החשוב UPA ומאד נהניתי מתהליך היצירה הזה. אם יש משהו שאני יכול להמליץ לאנשים לעשות זה לפתוח בלוג. (ולראות את הסרט איירון-מן, אחלה של סרט)

עם הזמן (שנה זה אמנם זמן קצר, אבל במונחי זמן-אינטרנט מדובר בזמן רב), אספתי מספר טיפים שיכולים לעזור לכל מי שמעוניין לכתוב בבלוג או אפילו למי שכבר עכשיו כותב.
חלק מהטיפים למדתי בעצמי מטעויות שלי, חלק מהטיפים למדתי כשהתבוננתי בהתנהגותם של בלוגרים אחרים (נעים להכיר, מורד שטרן, אנתרופולוג בלוגרים מהולל) וחלק מהטיפים בוודאי לעוסים לעייפה, אך בכל זאת אני מקווה שתוכלו להיעזר בהם:

1. הטיפ החשוב ביותר: אף פעם, אבל אף פעם אל תפגעו במישהו. הנזק שיעשה הוא כל-כך גדול וכל-כך קשה יהיה להחזיר את הגלגל לאחור. מומלץ אפילו לשבת ולקרוא פעמיים את מה שכתבתם לפני שאתם לוחצים על כפתור ה- Publish . טיפ זה, אגב, נכון גם לחיים באופן כללי.

2. תרגישו כמו אמנים: לכתוב יפה זו באמת אמנות. אם הייתי צריך לדמות את הכתיבה שלי לסגנון מסויים של אמנות, הייתי הולך על סגנונו של פיקאסו. נגזרת חשובה של טיפ זה היא שאינכם יכולים לשבת ולכתוב סתם ככה בכל מצב, צריך קצת מוזה, אחרת הפוסט לא ייצא כמו שרציתם.

3. השחיזו את יכולות הכתיבה שלכם: קראו הרבה ספרים, תרחיבו את בסיס הידע שלכם בנושאים מגוונים, גם קריאה של בלוגרים אחרים עוזרת מאד, בדרך כלל יש להם סגנון כתיבה מעולה. (מלווד כמע יוצעי דופן)

4. סבלנות, סבלנות: הבלוג שלי סבל מתנועה דלילה מאד בתחילת הדרך, באיזה שהוא שלב אפילו חשבתי לסגור את הבסטה, אבל אהבתי את מה שאני עושה וקבלתי פידבק חיובי מהמעגל הקרוב אלי, אז המשכתי, היום אני מבסוט מהתנועה לבלוג וכמובן שיש עוד הרבה למה לשאוף.

5. תהיו נחמדים: הטיפ הזה מתקשר כמובן לטיפ הראשון (לא לפגוע באף אחד) אבל הוא גם מעבר לו. בסיס העצה הזו הוא כפול, מצד אחד, כשאתם מקבלים תגובה, אל תשכחו להחזיר תשובה מכובדת למגיבים, הם קראו את מה שהיה לכם להגיד והם רוצים להוסיף/לאשר/לחזק את מה שכתבתם, עכשיו תורכם להחזיר. מצד שני, כשאתם מפרסמים תגובה לבלוג אחר אל תתנו לרגשות הרסניים של כעס לשלוט בכם, כך למשל כשאני נתקל בפוסט שמאלני ומרגיז אצל בלוגרים שאני מכבד (בכלל התחושה שלי היא שאני היחיד בעל דיעות ימניות בביצה הבלוגיסטית), אני אגיב ואגיד את מה שיש לי להגיד, אבל בצורה רגועה ומנומסת, אחרי הכל, אני רק אורח.

6. אל תעתיקו: אין יותר גרוע מבלוגר שהולך ועושה קופי-פייסט (אפרופו הבלאגן שהולך עכשיו עם האתר של נתניהו שהוא בבירור העתק של אובמה), גם עכשיו בעת שאני כותב טיפים אלו, עולים לי זכרונות מפוסט דומה שכתב גל מור בבלוג שלו, כמובן שקפצתי לבלוג שלו על מנת לראות שאני לא מעתיק מהזיכרון שלי, למזלי, הטיפים שלי יצאו אחרת. (הוא, בכל מקרה הבר-סמכא בענייני בלוגים)

7. תפרגנו: לי. (טוב נו, לכולם )

8. לשמור קצת קלפים בשרוול: יש לי עוד כמה טיפים טובים, אני חושב שאני אשמור אותם לפוסטים עתידיים.

, , , , ,

הפוסט שרציתי להעלות היום היה אמור לעסוק בכנס יום השימושיות 2008 בו השתתפתי ביום חמישי האחרון, אבל אני חושב שהרבה יותר דחוף  להראות לעולם עם מה אני מתמודד כל שבת בבית הכנסת.
אני לא מבקש את הרחמים שלכם אלא רק הבנה אמיתית וכנה. (גם תרומות יתקבלו בברכה)

השיחה הנ"ל מצוטטת מתוך הזיכרון שלי, כל מי שמכיר אותי אומר שלנמלה מהסוג הנחות ביותר יש זיכרון טוב יותר משלי ולכן רוב הסיכויים שפרטים רבים בשיחה נאמרו במציאות בצורה אחרת לחלוטין, אבל בכל זאת, תמצית השיחה הוא אמיתי לחלוטין אם לא הזוי לגמרי.
קבלו הצצה לשיחות השבת של החברים שלי ושלי.

השבוע פרשת השבוע "וירא" המדברת על אברהם אבינו, שימו לב איך אנחנו גולשים לנושאים לא קשורים בעליל, ללא כל בושה וכלימה:

חבר*: נכון אברהם אבינו ?

מורד: נכון.

חבר: אז אתה יודע שהוא לא נראה כמוך וכמוני, יעני אשכנזים לבנים.

מורד: נו באמת…

חבר: אני לא צוחק ! אמרו את זה בנשיונאל גיאוגפיק !

מורד: שכנעת אותי. (מורד שטרן, אמן המשא ומתן)

חבר אחר: אתה יודע שיש כאלה שאומרים שדנמרק היא בעצם מדינה של יהודים ?

אני: מה הקשר ?!

חבר אחר: הקימו אותה גולים משבט דן.

חבר אחר אחר: אתם יודעיםשהיפאנים הם בעצם יהודים ?

אני: נו באמת !… נשיונאל גיאוגראפיק אמרו גם את זה ?

חבר: למה אתה חייב לזלזל בכל דבר ?!

אני: זה נראה לך הגיוני ?!

חבר: יש מלא דוגמאות ! למשל המילה סמוראי זה בעצם המילה בעברית שומר-האי ! אתה מבין ? שומר האי ! (אחח.. כל כך הרבה ידע בכל כך מעט זמן, הראש שלי מתפוצץ)

אני: וואלה. זו באמת הוכחה מוחצת.

חבר: כן ! וגם אתה יודע שהם כותבים מלמעלה למטה, נכון ?

אני: נכון.

חבר: אז אם תשים לב טוב-טוב תראה שהם מתחילים כל אות מימין לשמאל, ממש כמונו !

אני: אין מילים בפי.

חבר אחר: לא טוב שהם יהודים.

אני: נגיד שהם יהודים. מה זה משנה ?

חבר אחר: אני לא אוהב את המוצרים של סוני.

אני: מסכים לחלוטין, הם פספסו בגדול עם הפלייסטשיין החדש, נינטנטדו ויו לוקחים בהליכה.

חבר: הם גם יפאניים.

אני: שיט. צודק.

חבר אחר אחר: דווקא טוב שהיפאנים הם יהודים.

חבר: למה ?

חבר אחר אחר: כי כשהם יהיו המעצמה השולטת בעולם אז זה יהיה טוב לנו.

אני: אלו לא אמורים להיות הסינים ?

חבר: לא, הם בטוח לא יהודים.

* חסכתי את השמות שלהם. אם הם יפגעו הם לא ירצו יותר להיות חברים שלי ואז באמת אין לי חברים. (חוץ מהמאה חמישים חברי-אמת שלי בפייסבוק)

, , , , ,

רוצים להציע את עצמכם ? חכו, עוד לא שמעתם עד הסוף, אני מוכן לתת למתנדבים דלי עם מים קרירים וריחניים, סמרטוט רצפה ולשים להם מוזיקה כייפית תוך כדי שהם מנקים לי את הבית, בקיצור יהיה להם ממש כיף ! מי מוכן ?…

מה, אף אחד ?!
מוזר מאד, כי דווקא גוגל חושבת שאנשים מוכנים לעבוד אצלה. בחינם. (וכמו תמיד היא גם בטח צודקת)

גוגל מוכנה לתת לכם לשחק במשחק החדש שלה, במשחק היא תציב אתכם מול יריב שאתם לא מכירים ושניכם תקבלו מספר תמונות זהות, עליכם לתת כמה שיותר תיאורים מילולים לכל תמונה במסגרת של זמן קצוב, במידה שגם אתה וגם היריב שלך נתתם את אותו הטקסט לתיאור התמונה – תקבלו ( …קולות תופים ומחולות ) נקודות !

למי שלא יודע, המוטו של גוגל הוא Dont Be Evil אני אסביר איך אני רואה את היוזמה הזו שלהם דרך נקודת המבט ה- Evil  שלי.

Be Evil
תמצית הרעיון הוא שבמקום לשלם לעובדים של גוגל לשבת ולתייג בצורה מקצועית ומסודרת את התמונות, אנחנו הגולשים אמורים לעשות את זה בשבילם. (הם בינתיים נוסעים על הסגווי שלהם, או ברוח תקופת המיתון – מזדכים עליו… )

Be Evil but smart
בזמנים של מיתון, עובדים בחינם זה יופי של דבר.

Be Evil but VERY smart
1. אתה והשחקן השני לא מכירים אחד את השני כך שלנסות ולתייג בכוח תמונה למטרה אישית היא בלתי אפשרית, כך למשל תמונה של אולמרט עם המילה "ראש ממשלה מוצלח" פשוט לא תצא לפועל, למעשה, רוב הסיכויים שכל תמונה עוברת כמה "משחקים" שכאלו עד שגוגל משוכנעת שמספיק פראיירים שרפו את הזמן שלהם על התמונות האלו ולכן ניתן להוסיף לתמונה הזו את התג, כך יוצא שבסופו של דבר, התיוג הוא מאד אמיתי, או "חי את המציאות".
2. התמונות רנדומאליות ולכן תיתן תיוג ש"קופץ לך מהראש" ולא תיוג שהתכוננת אליו.
3. עובדים בחינם זה תמיד יופי של דבר.

Be Evil but kind
לפחות הם בסוף המשחק אומרים תודה
דרך אגב, גם אני מוכן להגיד תודה לכל מי שיבוא לנקות לי את הבית.

למשחק:
http://images.google.com/imagelabeler/

, , , , ,

Theme Design by devolux.org