Usability Talking

בלוג טכנולוגי על עולם האינטרנט, החדשנות, היזמות והסטארטאפים

Archive for אוגוסט 2008

לקוראי היקרים.

הבלוג ייצא לחופשה של כשבועים עקב קריאה להגנה על המולדת האהובה והעם היושב בה (יעני, מילואים).

אל תשמחו יותר מידי, אני בדרך כלל חוזר עם מלא רעיונות לפוסטים חדשים.

מורד שטרן.

, , , ,

יום שישי בצהרים. חום אימים ואני חוזר עם שקיות כבדות מקניות מעצבנות בסופר השכונתי.

אני שם את השקיות ברכב ומכניס את כל כולי לתוך האוטו הלוהט ככבשן, לא לפני שאני כותב צוואה זריזה (בעיקר מי יקבל את האייפון).
אני מכניס את המפתחות, מסובב אותן, ו… מה ? למה הרכב לא מניע ?, למה, הרכב, לא, מניע ? אני מנסה שוב, מוציא את המפתחות, מכניס בחזרה, מפנה את עיני כלפי השמיים, אומר שמע ישראל, מסובב את המפתחות ו… לא ! מה עושים ?? הרכב לא מניע !!

אני מעיף מבט קדימה בלוח מכוונים – אין שום הודעה מיוחדת.
אני מסתכל למעלה לשמיים – השמש מסנוורת אותי ללא רחם.
אני מסתכל שמאלה לעבר המדרכה – חתול מקפץ ומרקד על המדרכה עקב החום.
אני מסתכל על תיבת ההילוכים – המהלך נמצא בדרייב. הא ?!

עכשיו אני תופס את העיניין: כיביתי את הרכב כשהמהלך היה בדרייב, ומנגנון המיועד כנגד טעויות אנוש פשוט לא מאפשר לרכב להניע עד שהמשתמש יעביר את ההילוך לפארקינג, הרי אם אניע את הרכב כשהוא בדרייב הרכב יקפוץ קדימה ואני אתן מכה לרכב שלפני ! (ואז אצטרך לברוח מהר. סתם, אני לא כזה)
גאוני. פשוט, אבל גאוני.

העברתי לפארקינג, הנעתי את הרכב, שמתי את המזגן על שיא הכוח, מלמלתי הגומל ומצאתי את מקומי הטבעי בפקק בדרך הביתה.

צירפתי למעלה תמונה של הרכב שלי, אל תגידו "כן בטח…", זה אולי נראה בתמונה ששזה היה יום נעים, אבל תאמינו לי שהיה חם אש.

, , , , , , , , ,

אני שונא להתעורר בבוקר.

אני שונא שאנשים אומרים לי שהם קמים בבוקר כל כך רעננים, אין מצב, זה לא עובד ככה.

ובכל זאת, שני אלמנטים מרכזיים עוזרים לי להתעורר בבוקר, האחד הוא הצלצול מהשעון המעורר של האייפון שלי (כן, דור 1, תצחקו כמה שאתם רוצים) והשני אלו הבעיטות בגב שאני מקבל מאשתי כשאני לא מתעורר מהצלצול של השעון המעורר באייפון שלי.
אחרי כמה בעיטות טובות אני מתעורר בסופו של דבר, ואז, הפעולה הראשונה שאני צריך לבצע (ומהר) היא לבטל את השעון המעורר (אחרת אחטוף עוד כמה בעיטות) ובנקודה זו יש כמה בעיות שימושיות מעצבנות שרציתי לשתף איתכם:

הבעיה הראשונהאין מקשים. אם אין לי מקשים אני חייב להסתכל על המסך (בעיה נוספת, תיכף ארחיב), בפלאפונים הקודמים שלי, יכולתי בלי שום בעיה לכבות את השעון המעורר על ידי לחיצות על המקשים מבלי להסתכל בכלל על המסך.

בעיה שנייהתאורת המסך. מכירים את זה שהעיניים התרגלו לחושך וקשה בהתחלה להסתגל בחזרה לאור ? אז עכשיו תנסו להסתכל ישירות לתוך האייפון מייד אחרי שהתעוררתם ותתחילו לתפעל אותו… ואל תשכחו את הבעיה שהזכרתי קודם – אין שום מקשים בולטים שיכולים להנחות אתכם.

בעיה שלישית – שימו לב לגודל כפתור ההפעלה והכיבוי של השעון המעורר של האייפון (סימון 1 בתמונה), צריך ממש להיות מדויקים עם האצבע כשמסיתים אותו לצד על מנת לכבות אותו, בנוסף לכך, הכפתור הוא "קפיצי" כלומר חוזר לנקודת ההתחלה שלו במידה ולא הסטתם אותו במדויק עד הצד השני.

בעיה רביעית – תסתכלו על הגודל של האייקון שאמור למשתמש חיווי שאכן השעון המעורר פעיל (יש שעון קטן, ראו בתמונה, סימון 2) או לא (אין שעון קטן). ובמידה ובטלתי את השעון המעורר ויצאתי חזרה לתפריט הראשי של האייפון, ואני שואל את עצמי "רגע אחד, באמת כיביתי את השעון המעורר או שזה היה רק חלום ?" או "מי אני ?" או "איפה אני נמצא?" אני אצטרך ממש לאמץ את העיניים ולבדוק שהאייקון הקטן איננו.

בעיה חמישית – אני לא יכול להשתיק את השעון המעורר שבאייפון באיזו כאפה או ריסוק על הקיר, חבל על האייפון. (אממ.. בעצם, זו עוד דרך להיות קרוב יותר להשגת אייפון החדש… )

בכל מקרה, אני חושב שמצאתי פתרון מעניין לבעיות השימושיות שהצגתי, אבל תאלצו לחכות לפוסט הבא…

, , , , , ,

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה קולנועית מזעזעת שעברתי במוצ"ש האחרון כשראיתי את הסרט מבוקש, אני בדרך כלל לא כותב ביקורות סרטים, אבל מתוך רחמים על הצופה העתידי בסרט וחמלה אמיתית על זמנו המבוזבז, הרשתי לעצמי לחרוג ממנהגי.

על פניו הסרט עשה רושם של סרט אקשן מהסוג של מטריקס (בולט-טיים, אתם יודעים) ולכן רציתי כל כך לראות אותו (לא אשכח את הפעם הראשונה שראיתי את הסרט מטריקס, הייתי משוכנע שגם אני יכול לעוף) אבל רמת הפיגור אליה הגיע הסרט הייתה עמוקה מידי, אפילו בשבילי.

העלילה מתחילה באגודת אורגים סודית (פתאטי. טוב שלא בנו עלילה על אגודת חולבי עיזים סודית), האגודה החליטה שבכוחה לשלוט בעולם ולשמור על הסדר העולמי כפי שהיא רואה לנכון ולכן מתחילה לרצוח אנשים שמפריעים לה לשלוט (אם אכן הייתה אגודה שכזו, הרי שהיא נכשלה כשרון חרוץ, רוב עבודת הטקסטיל כבר מזמן עברה למזרח).

איך האגודה יודעת את מי היא צריכה לרצוח ? הא, זה פשוט מאד, יש נול (מכונת אריגה) ענק, הנול אורג לו בדים ומידי פעם מפספס חוטים, אגודת האורגים, שלא משעמם לה בכלל, למדה לתרגם את הפספוסים לאותיות וכך נוצר לו שם של קורבן "מוצדק" (הרי הנול הגדול יודע על מה הוא מדבר), כל מתנקש מאגודת האורגים מקבל חתיכת בד עם פספוסים ושם של מסכן שהוא צריך להרוג.

מפה זה רק הולך ומתדרדר…

לסיכום, האפקטים לא היו מדהימים כמו שחשבתי שיהיו, הקווים המזכירים את המטריקס היו ברורים וגסים מידי והשחקן האלמוני שאמור היה להיות הגיבור האולטימטיבי היה חיוור ואנמי מידי.

בקיצור, תחסכו את זמנכם, אני כבר אכלתי אותה.

, , , ,

Theme Design by devolux.org