מי שקורא את הבלוג הזה בוודאי יודע שאפשר לסכם את הדברים שמעניינים אותי ברשימה המצומקת והעלובה הזו: תיאוריות קונספירציה, יכולת השיווק של אפל ושעונים. בעיקר כאלו שעולים הרבה כסף.
מי שקורא את הבלוג שלי גם בוודאי יודע שאני נוהג לפתוח לא מעט פוסטים במשפט "מי שקורא את הבלוג שלי בוודאי יודע ש…", זו שיטה שאני המצאתי, היא מאפשרת לי לפתוח את הפוסט בחינניות מאולצת ומשרה תחושה טובה, אך מזוייפת, לאלו שאכן קוראים את הבלוג שלי ואומרים לעצמם משהו כמו "הוא בטח מתכוון אליי" או "איזה כיף כשתייחסים גם אלינו הקוראים הנאמנים". שיהיה.

השבוע (עוד פתיחה מהוללת שלי), הציגה חברת אפל את מוצרי האייפוד החדש שלה לצד האפל TV והאייטיונס 10, לא אכנס לכל האלמנטים החדשים של כל מוצר ומוצר אלא אתייחס לנקודה אחת קריטית שאפתח לתאוריית קונספירציה חובקת עולם (שיהיה לכם על מה לדבר איתי בכנס וורדקאמפ 2010) – האייפוד נאנו.

האייפוד נאנו החדש הוא כולו מסך מגע, הוא קטן מאד, מדליק למדי ובעל מערכת הפעלה דומה מאד לזו של האייפון והאייפד, אך כמובן מוגבלת הרבה יותר. מה שתפס את תשומת ליבי היה משפט אגבי שסטיב גובס זרק לחלל האוויר, משפט לכאורה שולי, אבל אני לא מצפה למשפט סתמי ממי שמתאמן על המצגות שלו יומיים מלאים לפני ההצגה. ואין ספק שזו אחת מההצגות הכי טובות בעיר.

שימו לב לתזמון 2:57 בסרטון הצגת האייפוד נאנו החדש, 2010 שאני מציג למטה. סטיב אומר, ממש סתם במקרה, שיש מישהו שכבר שם את האייפוד נאנו הזה על היד, כמו שעון.

אם אתם לא נמצאים עכשיו על הרצפה מרוב אנא הלם הרשו לי להסביר לכם את זה שוב, האייפד נאנו הזה הוא השלב ראשון של אפל להכנס לשוק השעונים (חלק עכשיו קוראים לי מטורף, חלק בוודאי מאחלים לעצמם לשנה החדשה שלא להתקל בבלוג הזה יותר), שוק השעונים היום הוא שוק לא מפותח טכנולוגית. שוק השעונים הוא שוק מפותח תדמיתית, יש מגוון רחב של שעוני יוקרה, עיצובים וסגנונות שונים, אבל אין שעונים טכנולוגיים חכמים באמת, והנה, האייפד נאנו הזה שמזכיר בצורתו שעון אך יכול לספק מגוון רחב יותר של שימושים, מקושר, כדרך אגב עם המושג שעון. החיסרון של שעונים חכמים עד היום היה שהם היו מסורבלים וסבלו מיחסי ציבור רעים (לכל מי שיש שעון שכזה הוא חנון וכו') ומי, אם לא אפל, יכולה להעניק סטייל, יוקרה ועיצוב סקסי שכל כך חסרים לאותם שעונים טכנולוגיים?

- רבותיי, אני מוכן לאכול את הכיפה אם אני טועה, אבל לדעתי, חברת אפל סימנה לעצמה מטרה נוספת – שוק השעונים.

הצגת האייפוד נאנו החדש, 2010 (אני מזכיר, שימו לב לתזמון 2:57) :

ההצגה הראשונה של האייפוד הראשון, שימו לב איך סטיב גוב'ס מנסה להסביר מה זה בכלל אייפוד:

מי אמר שאין לביל גייטס וסטיב גובס חוש הומור מפותח? אפילו כשזה על חשבוננו…

—–

—–

—–

]]> http://www.usabilitytalking.com/?feed=rss2&p=2528 0 http://www.usabilitytalking.com/?p=2515 http://www.usabilitytalking.com/?p=2515#comments Sat, 28 Aug 2010 19:45:19 +0000 ‫מורד שטרן‬ http://www.usabilitytalking.com/?p=2515

מפעם לפעם, אני מרשה לעצמי לחלק בבלוג הזה טיפים לכל מאן דבעי, אין ויכוח על כך שהטיפים שאני מפרסם בבלוג הזה לא יעשו אתכם חכמים יותר, מוצלחים יותר או נבונים יותר ובטח שגם לא תוכלו לתרגם את הטיפים האלו לכסף (אחרת הם לא היו נכתבים פה). מפעם לפעם אני גם מטיף וטוען שהפוטנציאל של בעלי כוח תקשורתי הולך וגדל במיוחד לאור ההתפתחות האינטרנטית ופריחתן של הרשתות החברתיות. הפעם אני אשלב בין השניים, ואתן טיפים בכיוון שיכולים, לעניות דעתי, לשדרג עבורכם את אותו כוח תקשורתי.

פוסט מוצלח חייב להתחיל בכותרת מושכת ומעניינת. תנו לי להוסיף עוד מימד לקביעה הזו – בעידן בו בלוגרים נעזרים בפייסבוק ובטוויטר בכדי למשוך מבקרים לבלוג שלהם על ידי פירסום סטאטוסים הכוללים לינק לפוסט, אין מנוס לא רק מיצירת כותרת מוצלחת אלא גם מניסוח סטאטוס מזמין וקורץ.

אחרי שברור לי שאתם מהנהנים בראש בהסכמה וחושבים משהו כמו "הוא גאון" או "הוא גאון מטורף" או "הוא לא מצחיק. הוא מנסה, אבל הוא לא מצחיק", נקפוץ ישר למים – הנה 3 טיפים ליצירת כותרת מוצלחת:

1. זוכרים את הספר המעאפן "הסוד"?, לא, לא קראתי אותו אבל ברור לי שהוא מעאפן כי הכותבים שלו הרשו לעצמם לרדת כל-כך נמוך כך שהם החליטו לקרוא לספר שלהם "הסוד" כאילו שבאמת שאם תקרא את הספר תמצא שם תובנות שלא יכולת לחשוב עליהם לבד, נו באמת, תעשו לי טובה. ובכל זאת, בואו נלמד משהו מהעניין הזה – הספר הזה הפך להצלחה היסטרית בעולם וגם בארץ ולו רק בגלל שם הספר המפתה כל כך: "הסוד". אם לספר לא היו קוראים בשם כל כך מסתורי – זה לא היה הולך.
מסקנה: כותרות כמו "הסוד מאחורי יצירת כותרות מושכות" (בדיוק כמו הכותרת של הפוסט הזה – לפחות אני מקשיב לעצות של עצמי), או "הסוד מאחורי פוסט מוצלח" – מעניק עומק מיסתורי וגורם לציפייה רבה מצד הקורא, שתניע אותו לקרוא את הכתבה שלכם.

2. אחת הכתבות שאני הכי זוכר מכלכליסט (חוץ מזו שתפסתי אותם מעתיקים אחד לאחד מיאהו!) היא הכתבה של רן יניב הרטשטיין המוכשר שכתב "איך לעשות מצגות כמו סטיב גובס", איזה יופי של כותרת מזמינה שבעצם טוענת: בואו לקרוא כמה שורות וגם אתם תוכלו להעביר מצגות מופלאות ממש כמו שסטיב גובס מעביר, רק תלחצו על הקישור ותכנסו לקרוא.
מסקנה: כותרות בסגנון "איך לכתוב כותרות מפוצצות", "איך להפוך לבלוגר נערץ" או "איך להיות עשיר" הן כותרות שאנחנו כאנשים נכנעים להן עקב החולשה הטבעית שלנו מעבודה קשה. ברור לנו שהכתבה תגיד את הברור מאליו, אבל בשביל הסיכוי הקלוש שאכן נלמד שם משהו שלא ידענו – אנחנו ניתן לזה צ'אנס ונקרא או לפחות נרפרף.

3. מכל השעות בהן ישבתי על התחת בקורס שיווק אני זוכר בעיקר משפט אחד של המרצה, הוא שאל אותנו: "אתם יודעים מה השיטה הכי טובה להשפיע על התנהגות של אנשים?" כמובן שכל אחד זרק שטויות לאוויר וגם אני שמחתי לתרום את חלקי, אבל אז המרצה השתיק אותנו וענה: "זה פשוט מאד, הפחדה". שתי הדוגמאות הקודמות שכתבתי היו ניסיונות "חיוביים" בהם ניסינו לפתות את הקורא "בטוב", אבל אם לא הולך בטוב אז בואו נדרוך על דוושת הגז ונעלה שלב, שימו לב לתחביר הבא: "דברים שאתה חייב לדעת לפני..". גאוני, הא? חפשו את זה בגוגל ותמצאו המון דוגמאות, אם אני נתקל בכותרת שכזו אני מרגיש שאני חייב לקרוא את הדברים, הכותרת בעצמה רומזת לי שאני חייב לקרוא ואם אני לא אקרא אז אולי יקרה לי משהו שלילי כגון: אני אצא פראייר, אני אפסיד כסף או שאני לא אהיה מעודכן במשהו קריטי עבורי.
מסקנה: כותרות כמו "דברים שאתה חייב לדעת לפני שאתה רוכש דירה" או "דברים שאתה חייב לדעת כשאתה ניגש לכתוב פוסט" הן כותרות שיספקו אפקט קל של הפחדה, או החמצה, למי שמרפרף על הבלוג שלכם או על שורות הסטאטוס בפייסבוק ויגרמו לו להכנס לקרוא את הפנינים שלכם.

אני מודה שכשאני חושב על מה שכתבתי עכשיו – זה קצת עושה אותי עצוב, ברור לי שהתעסקות עם "כותרות מזמינות" שכאלו מרדדות את השפה, לא תורמות לאיכות התוכן עצמו ויש להן גם מימד מניפולטיבי, אבל, אי אפשר להתעלם מהמציאות, בעידן בו אנחנו מפוצצים במידע, ואנחנו כבלוגרים רוצים לדחוף קדימה את הטקסטים שלנו (בכל זאת, זה החומר הכי טוב שיש – אנחנו בעצם עושים טובה לקוראים), אז כן, חייבים גם לתת דגש גם על עניינים כמו כותרות. בפוסטים קרובים אני אמשיך בסדרת הטיפים הזו ואשמח אם תשתפו אותי בטיפים משלכם.

בימים האחרונים אני מוצא את עצמי מתעמק במושג חדש שלא הכרתי קודם – ויזואליזציה של מידע . את בסיס הרעיון כמובן שהכרתי, כולם מכירים ומבינים שלעיתים קרובות, מידע שאנו רוצים להציג למשתמש צריך לעבור סוג של טיפול כך שהמידע יוצג באופן ויזואלי ולא באופן טקסטואלי על מנת שיהיה ברור למי שמנסה להבין אותו.
אני לא אכנס יותר מידי לעניין הזה כי לדעתי לא צללתי מספיק לעומק בנושא הזה אבל כרגיל אני מוצא את הדבר השולי, הפחות חשוב והזניח עליו אני רוצה לכתוב. מפה לשם ומשם לפה, תוך כדי קריאה על הויזואליזציה הגעתי לאתר Wordle. אתר וורדל הוא אתר חינמי שמאפשר לכם להכניס כמות עצומה של מילים ואז, באופן אוטומטי, לארגן אותן בצורה רנדומאלית ויפיפיה.

אתם מוזמנים להעיף מבט בארבע דוגמאות שהאתר הזה הכין עבורי אחרי השהזנתי לו כמות יפה של מילים שקשורות לתחומים בהם אני מגלה עניין (אמ… מעניין מה מעניין אותי (חוץ ממשחקי מילים ופתיחת סוגרים בתוך סוגרים (ועוד סוגרים (תמיד הייתי נופל בשיעורי מתמטיקה על הקטע הזה של סגירת סוגרים)))) .

- מה דעתכם:

כולנו שונאים את אותם האנשים שנוהגים לומר לנו "אמרתי לכם". הם תמיד עושים את זה בצורה שמלאה בחשיבות עצמית מוגזמת וגאווה לא מוסתרת, הם מתנשאים מעלינו, חושבים שהם טובים מאיתנו, ומעל לכל, מה שהכי מרגיז זה שהם באמת צודקים.

ובכן, איזה יופי שאני נמצא מאחורי המקלדת ואתם לא יכולים לעשות לי שום דבר אבל… אמרתי לכם! ברשותכם, אני רוצה להפנות אתכם לפוסט שכתבתי בעקבות אותו סרטון שהציג את החיילים רוקדים בשכם, שימו לב לפסקה האחרונה שכתבתי, ואני מצטט ברשות : "העידן החברתי המקושר הזה עוד יפתיע אותנו בסירטונים מהסוג הטוב (כמו זה) ומהסוג הרע. אני מאד מפחד מהסירטונים "הרעים" שעוד יגיעו, כי כמו שכתבתי, כל אחד יכול להעלות כל דבר ולא תמיד הוא מפעיל שיקול דעת הסברתי-מדיני. לפעמים, אותו גולש אפילו לא מפעיל שיקול דעת עצמי בסיסי ביותר ובעצם פוגע בעצמו ממש כשהוא מעלה סרטונים או תכנים בעייתים".

אני לא יודע מה אתכם אבל כשאני קורא את שורות הטקסט הגאוני הזה וחושב על פרשת החיילת המצטלמת שפרצה עכשיו בסערה לחיינו אני מרגיש קצת, אממ.., כאילו היה זה אשכרה דבר נבואה שיצא מפי, כאילו, כאילו, כאילו יש הילה סביב ראשי, וכן, אני גם אהיה מוכן לברך אתכם. אז האספו סביבי, מאמינים יקרים שלי, ואגידה לכם את אשר יהיה, תמורת הסכום המתאים. יש מבצעים לוועדי עובדים.

אני עצמי, במהלך השירות הצבאי שלי נתקלתי בתופעה דומה שאני חושב (וכבר הוכחתי לכם שאני תמיד צודק) שהשורשים שלה זהים. היה זה כשהייתי המפקד האחראי על משמר הבסיס והובילו עצירים להמתין אצלנו בשער הבסיס עד שתבוא המשטרה ותיקח אותם לחקירה. היה שם חייל אחד, שהכרתי אותו כחייל בעייתי (ולכן הוא גם לא היה קרבי) שהתקרב לעצירים בצורה ברורה שהוא הולך להתעסק איתם, הסברתי לו בנימוס שאין לו שום סיבה או זכות להתעסק איתם, "איכס! מה? אתה שמאלני??" שאל במאמץ גלוי להרכיב את המשפט, "לא, אני דווקא האחרון לחשוד בו בדבר שכזה ,אבל אם אתה נוגע בהם או מדבר אליהם, אני אדאג שאתה תעלה למשפט", הוא נתן לי מבט שאמור היה להפחיד אותי אבל בפועל לא ממש הטריד אותי והלך לעשות כלום, כרגיל, בחדר שלו או במועדון.

מדובר פשוט בחינוך, מי שמצטלם, משחק, צוחק או סתם מתעסק עם עצירים שנמצאים במצב של חוסר אונים גם יעשה שטיות מסוגים שונים באזרחות. ולא, אני לא בא להאשים את הגברת הנכבדה בשום דבר. אני חושב שכבר מספיק אנשים גורמים לה סבל והיא מצטערת על היום שהיא הצטלמה ככה.

וכמו שכתבתי בכותרת "אי אפשר לעצור את זה. וזה מה שהכי מפחיד פה". אני באמת מקווה שאתבדה ולא נצטרך לסבול עוד פירסומים שכאלו, אבל אני חושב שהם עוד יגיעו. מהר מהמצופה.

במידה ותהיתם, אז לא, זה לא הרכב שלי. אבל תראו איך הצבעים שלו מתאימים לצבעים של הבלוג שלי! - אני חייב אחד כזה!

לפני קרוב לשנתיים כתבתי את הפוסט: "למרות שיום כיפור – לא סולח למי שעיצב את הרדיו דיסק שלי", מלבד העובדה שברגע זה אני יושב ובוחן את סגנון הכתיבה הישן שלי, מזדעזע ממנו, ולא מבין למה עוד אז היו אנשים שנכנסו, קראו והיו בטוחים שנהנו, קשה לי להאמין ששנתיים אחרי, עם רכב אחר לגמרי, אני עדיין מוצא את עצמי מתעצבן על מי שעיצב את הממשק של הרדיו דיסק שלי ברכב. מה יש לקהילת מעצבי הרדיו דיסק נגדי?

הפעם, מצאתי את עצמי ברכב עם פאנל שליטה על ההגה. אין ספק שמדובר בעיצוב חכם יותר שחוסך מהמשתמש את הצורך להוריד את היידים מההגה ועקב כך להסיר את המבט, ואת תשומת הלב, מהכביש. הנה פאנל השליטה שנמצא על ההגה בצד השמאלי שלו:

רואים את שני הכפתורים השמאליים ביותר? הם די פשוטים ותפקודם ברור – הם שולטים על עוצמת הסאונד. הסימון פלוס מרמז שלחיצה עליו תגביר את הצלילים הבוקעים מהרמקולים והסימון מינוס עושה בדיוק להפך, עד כאן הכל טוב וברור. אבל מה עושים שני הכפתורים לידם, אלו שהסימון שלהם הוא חץ למעלה וחץ למטה? שאלה מצויינת! אני, בתמימותי, חשבתי שהכפתורים האלו יחליפו לי את הערוצים ברדיו, כלומר, נגיד שאני שומע את טל ואביעד בדרך לעבודה ואז הם יוצאים לפרסומות (או שיש את הפינה של זו שמדברת על יחסי הורים וילדים. אני לא מסוגל להקשיב לה) ואני רוצה להעביר תחנה, אז במקום שאלחץ על התחנות הקבועות שנמצאות בפאנל הקבוע ברכב אוכל להשתמש בכפתורים האלו ולחסוך מלהוריד את היד מההגה ולאבד מעט תשומת לב. מסתבר שטעיתי.

מישהו, ואני לא רוצה לנקוב בשמות (בכל זאת, מדובר ברכב יפני ולך תדע מי מהם אשם – הם כולם נראים אותו הדבר), החליט שעדיף יהיה ששני הכפתורים האלו יכוונו לך את התדר של הרדיו, כלומר – ישנו את ערך התדר למעלה ולמטה.

למה?? למה?? פאנל השליטה על ההגה אמור לתת לי מענה לפעולות שאני מבצע מול הרדיו דיסק רוב מוחלט של הזמן, לכוון תחנות זה לא אחת מהפעולות האלו, לכוון את התחנות עושים פעם אחת בהתחלה וזהו, לשנות תחנות – גלגל"צ, 99, גל"צ וכו' זוהי פעולה שעושים כל הזמן!

יפנים. לך תבנה אוטו.

בתקופה האחרונה אני חווה משבר לא פשוט. האייפון שלי סדוק, שבור ומגמגם ואני מת להחליף אותו באייפון חדש. ליתר דיוק אייפון 3gs חדש.

אני כל כך נואש למכשיר חדש עד שהחלטתי לכתת את רגלי למרכז השירות של חברה סלולרית גדולה (אחת משלוש הגדולות בארץ. ולא, אני לא מוכן לתת במה לפרסומת בבלוג שלי. אני לא בעל עקרונות – הם פשוט לא מוכנים לשלם לי). זכרתי שקראתי באתרים שונים שאנשים מדווחים על חוסר ממשי באייפונים אצל חברות הסלולריות. "שטויות", אמרתי לעצמי "אין מצב שזה המצב, ואם זה המצב אני אוכל חצב" (אני באמת חושב לכתוב ספרי ילדים. זה אחלה כסף על כלום טקסט ובאמת יש לי כישרון לזה).

"תקשיבי", אמרתי לנציגת השירות "אני רוצה לשדרג את האייפון שלי".

"איזה יש לך?" שאלה בחזרה הנציגה.

"אייפון קלאסי" אמרתי ונופפתי ברושם רב באייפון הקלאסי שלי (נעים להכיר, מורד שטרן, מכניע נציגי שירות סלולרי בעזרת המכשיר הסלולרי המשוכלל שלו).

"אה… אדוני אנחנו לא מתעסקים עם אייפון ישן כזה".

"קלאסי, זה קלאסי!".

"כן, סליחה, קלאסי" ענתה הנציגה תוך כדי שהיא מסתכלת מעבר לכתף שלי, כאילו אנחנו במסיבה המונית וממש לא בא לה לדבר איתי והיא בעצם מחפשת מישהו מעניין יותר. עם אייפון חדש יותר. "לא, תשמור אותו אצלך, אנחנו לא ניקח אותו עבור שידרוג".

"טוב, אני באמת אשמור אותו אצלי, גם ככה פתחנו יחסי אב-בן וגם ככה הוא יהיה שווה ים של כסף עוד כמה שנים, פריט לאספנים אם תרצי, אתם עוד תתחרטו על זה. איזה מסלולים יש לך להציע לי לאייפון חדש?"

"אני ממש מתנצלת אדוני, למעשה, אין לי בכלל אייפונים במלאי כרגע".

"?!"

זה השלב שהבנתי שאני ממש בצרות, הגעתי לתחתית. הסכמתי להגיע למרכז השירות, הצעתי למסור את האייפון שלי ובסופו של דבר אמרו לי "לך הביתה", אבל כמו נודניק מקצועי – החלטתי לא לוותר, אם אני כבר בתחתית אז עד הסוף. ניגשתי למרכז שירות נוסף של אותה חברה וגם שם ניסיתי לגרד ולברר אם יש להם אייפון ("אני סוגר במקום אני אומר לך, מזומן!" היה משפט שניסיתי ולא עשה עליהם רושם), גם שם חוויתי כישלון צורב.

אז ניגשתי למרכז שירות של חברה מתחרה (שוב, אני נוקט בשיטה של לא לתת פרסום לחברות סלולריות אצלי בבלוג. בואו, שוב, רק נגיד שזו אחת משלושת החברות הגדולות), שם הסברתי לנציגה שלי ולה יש אינטרס משותף להחריד – שנינו רוצים שאני אעזוב את החברה הסלולרית ההיא לטובת החברה הסלולרית שלה, ויש לנו עוד אינטרס הסברתי לה: "שנינו רוצים שיהיה לי אייפון חדש, מאסתי באייפון הישן שלי" (החלטתי לזנוח את שיטת ה"קלאסי" והניסיון להרשים. אני בתחתית כרגע), אחרי שהסבירה לי את המסלול שהיא מציעה לי (יקר להחריד. אני בחיים לא עושה את זה) היא הוספה, כהערת אגב, שהאייפון המדובר הוא כמובן 3gs, אבל 8 גיגה. "שמונה גיגה?" יללתי באכזבה, "כן. זה המון מקום, לא?" ענתה נציגה כשברור לשנינו שהיא לא ממש מבינה על מה היא מדברת.
כמעט שלקחתי האייפון הזה אבל אז היא הסבירה לי שאין לה את המכשיר פיזית במרכז השירות הזה ואאלץ להמתין לו.

נפרדתי ממנה בנימוס והסברתי לה שגם הם יאלצו להמתין לי.

אין ברירה, באמת באמת באמת שניסיתי להשיג לעצמי אייפון 3gs כאקט של אמירה חברתית אמיצה שאני לא נכנע לתכתיבי אפל. אבל לא הצלחתי. לצערי, אני אאלץ להמתין לאייפון 4.

"מצוות אנשים מלומדה" הוא משפט של חז"ל שמאפיין מצב עגום בו אנשים מקיימים את מצוות התורה מתוך הרגל או לחץ חברתי ולא מתוך כוונה אמיתית וכנה (עכשיו המשיכו לקרוא ותראו איך הצלחתי להרביץ בכם קצת תורה תוך כדי שיחה על שימוש עכשיוי ומודרני בטכנולוגיות, פלוס כותרת מעניינת. אני צריך להתחיל לדרוש כסף על כניסה לבלוג הזה). אנחנו חיים בתקופה מאד מעניינת מבחינה טכנולוגית. המון חברות, ארגונים ועכשיו גם ממשלות, מאמצות את הכלים הטכנולוגיים החדשניים ומציגות לראווה את הנוכחויות הדיגיטליות שלהם.

עושה רושם שככל שהמדינה מפותחת יותר כך גם החברות/הארגונים/הממשלה מאמצת את השימוש בכלים הטכנולוגיים האלו באופן מהיר יותר – וזה כמובן ברור מאליו. הנקודה המעניינת היא כזו: אוקי, החלטת שאתה בתור גוף מסחרי או ממשל שנותן שירות כזה או אחר, מאמץ את השימוש ברשתות חברתיות, נו, מה עכשיו? אז פתחת אתר אינטרנט ופתחת דף בפייסבוק וגם חשבון טוויטר, אוקי, זה באמת מאמץ ראוי לציון כי אתה באמת רוצה לבוא לקראת הלקוח/אזרח, אבל מה עכשיו? איזה עניין אמיתי אתה מספק לו?

אני חושב שאנחנו נמצאים בתקופה קריטית בה, יותר מתמיד, השימוש במחשבה רעננה (קשה להאמין, אבל לפתוח סתם דף פייסבוק זה כבר מה-זה פאסה) וחשיבה יצירתית הוא בגדר חובה. הכלים קיימים, הם זמינים, זולים ומגיעים במהירות לכל משתמש, לקוח או אזרח, אבל אם אין לך רעיון ייחודי שבאמת נותן ערך מוסף ותכלית אמיתית למה שאתה עושה, אתה בהחלט יכול לצפות לכך שהשירות ה"חדשני" שאמצת (כי כולם אימצו) – פשוט יתייבש.
גם אם תשקיע בו אין סוף כוח אדם שיתפעל אותו, זרם המשתמשים יילך ויתמעט מאליו כי המשתמש ישאל את עצמו כבר בפעם הראשונה שהוא ביקר אצלך "מה ייצא לי מזה?" והתשובה שהוא ענה לעצמו היתה ככל הנראה: "כלום" (רואים? לא רק אני מדבר לעצמי ועונה לעצמי).

שימו לב לסרטון הבא המתעד דו שיח בין ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, לבין מארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק. השיחה הזו היתה יכולה להיות כל כך מגניבה, תקשורתית ומלהיבה אבל בסופו של דבר היא אפרורית ומשעממת שבא לבכות. גם הסרטון, כמו שירותים חברתיים וטכנולוגיים "מגניבים" אחרים לא מעניק כלום לצופה חוץ מתיעוד השיחה עצמו, אין בסרטון הזה שום קאצ' אין שום פואנטה. – אין שום סיבה לצפות בסרטון הזה (אלא אם כן אני שם אותו בבלוג שלי ואומר לכם שזה סרטון משעמם בלי פואנטה ואז זה הפוך על הפוך כזה. גאוני).

אני לא יודע אם יצא לכם להתקל במידע הזה, אבל השבוע התחלתי לעבוד במקום עבודתי החדש, מיום ראשון האחרון אני יועץ ניו-מדיה ומנהל פרוייקט "הממשלה שלי" במשרד ראש הממשלה. כפי ששמתם לב, לא העלתי אפילו פוסט אחד השבוע וזאת בגלל שאני ממש, אבל ממש מותש מהשבוע המרתק שעבר עליי בכנסת.

הייתי מאד רוצה לספר לכם איך היה ומה עבר עליי השבוע – אבל אז אצטרך להרוג אתכם (כן, אני יודע, רק אני צוחק מהבדיחה הזו).

מקווה לאגור כוחות בסופ"ש ולחזור בכוחות מחודשים (אפילו את הפוסט הזה לא היה לי כוח לכתוב).

אין ספק שהצד המעניין במלחמת הקיום של שוק הסחורות בכלל, ושוק המכשירים הסלולריים בפרט, הוא הצד השיווקי.
ברמה הבסיסית הרעיון הוא מאד פשוט, הצד שישכנע את הצרכן להשקיע את כספו במוצר שלו – ניצח. מבחינת שיטות השכנוע השמיים הם הגבול, וכשהיצירתיות מגובה בשימוש בטכנולוגיה האינטרנטית / החברתית המסר טס לכל מקום תוך שניות, אם היה לך מסר מנצח – ניצחת. לא תמיד המוצר שלך הוא הטוב ביותר שיש, אבל אנחנו חיים בעידן של מסרים מהירים כך שאנחנו לא תמיד מתעמקים בפרטים הקטנים, אלא מסיקים מסקנות ונקשרים למותגים במהירות רבה מידי שאיננה מוצדקת.

אייפון 4 יצא לאוויר העולם ועשה לא מעט רעש. לצד התרגשות גדולה נרשמו תקלות מביכות ביותר והיום כבר מסתובבות שמועות שאפל הולכת לבקש ולהחזיר את המכשירים לתיקון (מה שנקרא recall), אני רק רוצה, בצניעות האופיינית לי, להזכיר לכם שכבר ראיתי את הנולד כשניהלתי דיון עם עצמי (אני נהנה מאותם דיונים עם עצמי. אני כל כך מעשיר את עצמי) והסקתי שכדאי יהיה לשדרג את האייפון הקלאסי שלי לאייפון 3GS ולא לאייפון 4, אבל נניח לזה כרגע.

הנה שלושה עידכונים קצרים של השבוע האחרון בתחום החם הזה של שיווק המכשירים הסלולריים החכמים:

1. לנובו, יצרנית המחשבים הגדולה נכנסת בסערה לשוק ומציגה מכשיר מרשים ומלוטש למדי. נראה שבדומה לאפל, גם לנובו יודעת ליצור סרטונים מגרים.

דרך אגב, זה לא כזה פשוט להציג מכשיר מלוטש ומגרה באמת, הרשו לי להזכיר לכם את מכשיר הסלולר מעורר הפלצות של מיקרוסופט הקרוי "קין 1". לאחרונה פורסם שמיקרוסופט החליטה לבטל את הפרוייקט הזה, אז אני מקווה שלא בניתם על להשיג את המכשיר (אני רציתי אחד כזה. בשביל לעצור את הדלת)

2. אני ממליץ לכם בחום לקפוץ ולבקר את אתר האינטרנט של HTC, הוא נקי, מסודר ומזמין ביותר, אם כי מזכיר מעט את האתר של אפל. האתר ממש עשה לי חשק לרכוש איזה מכשיר Desire (שם מצויין למכשיר סלולרי, לא?), אבל אני יודע שהסלולר הבא שלי יהיה, שוב, אייפון (באמת שאני לא יכול לענות לעצמי למה אני מקובע על אייפון).

3. מוטורולה מנכסת לעצמה עמוד שלם בניו יורק טיימס ומפרסמת שם את ה- Droid X החדש שלה, הפרסומת הזו עושה, על הדרך, צחוק מתקלת הקליטה והאנטנה הבעייתית של אייפון 4  בצורה מקורית ומשעשעת: "הטלפון מגיע עם אנטנה כפולה כך שתוכל להחזיק אותו בכל דרך שתרצה. יש לך קול, ושווה שישמעו אותו". אם לא הבנתם את הבדיחה פנו אליי בפרטי, שלא יצחקו עליכם שאתם לא מעודכנים.

- מרתק או מה??