אני לא יודע אם יצא לכם להתקל במידע הזה, אבל השבוע התחלתי לעבוד במקום עבודתי החדש, מיום ראשון האחרון אני יועץ ניו-מדיה ומנהל פרוייקט "הממשלה שלי" במשרד ראש הממשלה. כפי ששמתם לב, לא העלתי אפילו פוסט אחד השבוע וזאת בגלל שאני ממש, אבל ממש מותש מהשבוע המרתק שעבר עליי בכנסת.

הייתי מאד רוצה לספר לכם איך היה ומה עבר עליי השבוע – אבל אז אצטרך להרוג אתכם (כן, אני יודע, רק אני צוחק מהבדיחה הזו).

מקווה לאגור כוחות בסופ"ש ולחזור בכוחות מחודשים (אפילו את הפוסט הזה לא היה לי כוח לכתוב).

אינטרנט, יועץ ניו-מדיה, ממשלה, ממשלה שלי, ניו מדיה, רשתות חברתיות

אין ספק שהצד המעניין במלחמת הקיום של שוק הסחורות בכלל, ושוק המכשירים הסלולריים בפרט, הוא הצד השיווקי.
ברמה הבסיסית הרעיון הוא מאד פשוט, הצד שישכנע את הצרכן להשקיע את כספו במוצר שלו – ניצח. מבחינת שיטות השכנוע השמיים הם הגבול, וכשהיצירתיות מגובה בשימוש בטכנולוגיה האינטרנטית / החברתית המסר טס לכל מקום תוך שניות, אם היה לך מסר מנצח – ניצחת. לא תמיד המוצר שלך הוא הטוב ביותר שיש, אבל אנחנו חיים בעידן של מסרים מהירים כך שאנחנו לא תמיד מתעמקים בפרטים הקטנים, אלא מסיקים מסקנות ונקשרים למותגים במהירות רבה מידי שאיננה מוצדקת.

אייפון 4 יצא לאוויר העולם ועשה לא מעט רעש. לצד התרגשות גדולה נרשמו תקלות מביכות ביותר והיום כבר מסתובבות שמועות שאפל הולכת לבקש ולהחזיר את המכשירים לתיקון (מה שנקרא recall), אני רק רוצה, בצניעות האופיינית לי, להזכיר לכם שכבר ראיתי את הנולד כשניהלתי דיון עם עצמי (אני נהנה מאותם דיונים עם עצמי. אני כל כך מעשיר את עצמי) והסקתי שכדאי יהיה לשדרג את האייפון הקלאסי שלי לאייפון 3GS ולא לאייפון 4, אבל נניח לזה כרגע.

הנה שלושה עידכונים קצרים של השבוע האחרון בתחום החם הזה של שיווק המכשירים הסלולריים החכמים:

1. לנובו, יצרנית המחשבים הגדולה נכנסת בסערה לשוק ומציגה מכשיר מרשים ומלוטש למדי. נראה שבדומה לאפל, גם לנובו יודעת ליצור סרטונים מגרים.

דרך אגב, זה לא כזה פשוט להציג מכשיר מלוטש ומגרה באמת, הרשו לי להזכיר לכם את מכשיר הסלולר מעורר הפלצות של מיקרוסופט הקרוי "קין 1". לאחרונה פורסם שמיקרוסופט החליטה לבטל את הפרוייקט הזה, אז אני מקווה שלא בניתם על להשיג את המכשיר (אני רציתי אחד כזה. בשביל לעצור את הדלת)

2. אני ממליץ לכם בחום לקפוץ ולבקר את אתר האינטרנט של HTC, הוא נקי, מסודר ומזמין ביותר, אם כי מזכיר מעט את האתר של אפל. האתר ממש עשה לי חשק לרכוש איזה מכשיר Desire (שם מצויין למכשיר סלולרי, לא?), אבל אני יודע שהסלולר הבא שלי יהיה, שוב, אייפון (באמת שאני לא יכול לענות לעצמי למה אני מקובע על אייפון).

3. מוטורולה מנכסת לעצמה עמוד שלם בניו יורק טיימס ומפרסמת שם את ה- Droid X החדש שלה, הפרסומת הזו עושה, על הדרך, צחוק מתקלת הקליטה והאנטנה הבעייתית של אייפון 4  בצורה מקורית ומשעשעת: "הטלפון מגיע עם אנטנה כפולה כך שתוכל להחזיק אותו בכל דרך שתרצה. יש לך קול, ושווה שישמעו אותו". אם לא הבנתם את הבדיחה פנו אליי בפרטי, שלא יצחקו עליכם שאתם לא מעודכנים.

- מרתק או מה??

Desire, Droid X, HTC, אייפון, אייפון4, אינטרנט, אפל, לנובו, מוטורולה, מותג, מותגים, מיקרוסופט, סלולר, קין1, שיווק, שיווק סלולרי

מאז שפירסמתי רשמים אישיים מכנס קום.וונשייטן האחרון של דה מרקר, התחילו אנשים מוכרים בבלוגסיפרה, כמו גם אנשים זרים ברחוב, להציק לי בטענות כגון "אתה לא בסדר", "אתה מוטה לכיוון של דה מרקר", "למה אתה לא כותב על גלובס?" ו-"איך זה שאתה עדיין לא פרשן בכיר בגלובס?" וכו' וכו'. ובכן רבותי, בואו נעשה סדר. אני אדם שאינו עושה איפה ואיפה, אני אדם הוגן, הגון ואמין שחשוב לו לסקר את כל הכנסים הטכנולוגיים של כל הגופים המכובדים.

כן. העובדה שאני מידי פעם מקבל כרטיס כניסה והתייחסות זמנית וקצרה של VIP בהחלט עוזרת לי לשמור על היחס הבלתי מתפשר שלי ביחס להוגנות שאני מפגין כלפי כל גוף תקשורתי. כמו גם על האגו שלי.

אז הנה הדיווח המקדים שלי על "כנס ועידת התקשורת ונתח השוק 2010" הקרוב של גלובס:

(המשך…)

VIP, בבלוגסיפרה, בלוג, גלובס, דה מרקר, ועידת התקשורת ונתח השוק, קום.וונשייטן

אתם צופים בסרט ואז הוא מגיע – הסוף של הסרט. אם נפלתם על סרט גרוע תשמחו שהוא סוף סוף הגיע (אוי. הגאונות שלי במשחקי מילים), אם זה סרט שנהנתם ממנו אולי תצטערו שהסרט נגמר, אבל לא משנה מה אתם חושבים על הסרט – הוא תמיד ייגמר. והוא תמיד ייגמר עם הקרדיטים.

בדרך כלל קרדיטים לא מעניינים אף אחד וזה השלב בו אתם נוטשים את הסרט, אבל אתמול נתקלתי בסיום מרשים מאד והחלטתי להציג אותו בבלוג. זה היה הסרט החדש "שרלוק הולמס" בכיכובו של רוברט דאוני ג'וניור (שמפגין משחק יוצא מן הכלל, כרגיל), אני לא רוצה לבזבז את זמנכם על תיאור הסרט אלא רק להמליץ ולצפות בו כי הוא באמת סרט טוב, למרות שהדמות של שרלוק הולמס בסרט הזה היא באופן ברור למדי שילוב של ד"ר האוס עם הפיראט ג'ק משודדי הקראייבים.

מה שתפס את תשומת ליבי בסיום היה שהוא ממש הצליח לתפוס רגעים ספציפיים מהסרט, לעצור אותם, להפוך אותם לשירטוט ידני וממש להחזיר אותם אחורה בזמן כאילו היו חלק מהספר המקורי על שרלוק הולמס. וואו.

צפיה מהנה:

אפקטים מרהיבים, סרט, קרדיטים, רוברט דאוני ג'וניור, שרלוק הולמס

כבר הבנו את זה מזמן – אבל הפעם זכינו לקבל דוגמה מוחשית, כוחו העצום של האינטרנט והרשתות החברתיות מאפשר לאנשים הפשוטים, גם כשהם במהלך השירות הצבאי שלהם, להעביר מסר לכל העולם כולו, ובשניות ספורות.

היו לסרטון הזה את כל המרכיבים המנצחים: משך הסרטון היה קצר (תמיד טוב – למי יש זמן?), הסרטון הראה פעילות חיילים ישראליים באיזור עויין (תמיד מעניין, לא משנה באיזה צד של המפה הפוליטית / העולמית אתה), הושמעה מוזיקה טובה וגם נשבה לה רוח של שובבות משעשעת.
- חיילי צה"ל רוקדים לצלילי השיר TikTok לרגעים ספורים ואז חוזרים לסיור. חביב, שטותי ומצחיק.

אחרי שנהנתי לצפות בסרטון התלבטתי מאד האם לפרסם אותו אצלי בחשבון הפייסבוק שלי ובכך להעביר אותו הלאה לכל אותם מאות אלפי מאמיני בפייסבוק (טוב, רגע של אמת, פייסבוק מכנה אותם "חברים" ויש לי בסך הכול 640 כאלו – אבל מי סופר). כמי שמאד אוהב את צה"ל, חשבתי לעצמי שאולי זה לא מכובד להציג ככה את חיילי צה"ל, מצד שני, הרהרתי, זה בכלל לא נורא, הם בסך הכול לקחו את שגרת הסיורים היום-יומית המשמימה שלהם והכניסו לה קצת פלפל מבלי לפגוע באף אחד.
בסופו של דבר פרסמתי את הסרטון בחשבון הפייסבוק שלי בלי נקיפות מצפון, היום התברר לי שלפחות מנקודת המבט הרישמית של צה"ל המסקנה שלי היתה נכונה, – הצבא החליט שלא להעמיד את החיילים המרקדים לדין כי מדובר בסך הכול בשעשוע לא מזיק, וגם העולם שצפה בסרטון קיבל את העניין בחיוך והבנה.

יכול מאד להיות שהתגובה הצה"לית פושרת למדי, ובכלל החיילים עשו דווקא שירות הסברתי מוצלח למדי למדינת ישראל? יכול להיות שהריקוד הספונטני (הוא לא ממש ספונטני, הם עבדו על העניין הזה וגם הציבו משהו שיצלם) גרם לאנשים בעולם להתנער מעט מהמחשבות השליליות שנדבקו לחיילים שלנו? למרות שהיו אנשים שקפצו בכעס (והרי לא משנה מה תעשה תמיד כמה אנשים יטענו שצה"ל לא בסדר), והעלו את הסרטון מחדש (אחרי שצה"ל עצמו, כנראה, דאג להוריד אותו) תחת הכותרת "קל לרקוד כשאתה הוא הכובש" או משהו שכזה, אבל בכל זאת, העולם נחשף לצד האנושי, המשעשע והשובב של חיילי צה"ל.

העידן החברתי המקושר הזה עוד יפתיע אותנו בסירטונים מהסוג הטוב (כמו זה) ומהסוג הרע. אני מאד מפחד מהסירטונים "הרעים" שעוד יגיעו, כי כמו שכתבתי, כל אחד יכול להעלות כל דבר ולא תמיד הוא מפעיל שיקול דעת הסברתי-מדיני. לפעמים, אותו גולש אפילו לא מפעיל שיקול דעת עצמי בסיסי ביותר ובעצם פוגע בעצמו ממש כשהוא מעלה סרטונים או תכנים בעייתים.

אינטרנט, הסברה, חיילי צה"ל, חיילים רוקדים, יוטיוב, מדינת ישראל, סירטונים, פייסבוק, רשתות חברתיות

כתבה שלי שפורסמה היום במגזין "זאפ" שצורף לעיתון דה מרקר. פשוט עשיתי קופי-פייסט, אין קל ונלוז מזה:

"זהו, אני מסודר למילואים, השגתי לפטופ חדש שאני יכול לקחת איתי לשם". כך הודעתי ברשמיות לאשתי אחרי שכתבתי ל- HP ישראל לאן אני מתכוון לקחת את המחשב הנייד שהם יביאו לי במתנה.

נתקלתי במשחק של HP ישראל בפייסבוק לפני כארבעה חודשים בערך, מי שיהיה מספיק מקורי בתשובה לשאלה "לאן אקח את הנייד החדש שלי", הכריזו HP ברשמיות, יקבל מחשב נייד משוכלל במתנה. "אני מקורי?", שאלתי ביני לבין עצמי, "ברור" עניתי לעצמי, "אני באמת צריך מחשב נייד חדש?" שוב שאלתי את עצמי, "איזו שאלה, כמו אוויר לנשימה" עניתי בהחלטיות ומיהרתי לשלוח את התשובה המקורית להפליא שלי: "למילואים. אני אקח את המחשב הנייד הזה למילואים".

אשתי, שאחרי שש שנות נישואין כבר מורגלת בהכרזות הרשמיות שלי, גלגלה עיניים והמשיכה בעיסוקיה. להפתעתי הרבה, אחרי שאלפים שלחו את התשובות שלהם והמשחק נגמר, התחוור לי שהתשובה "למילואים" לא הייתה מספיק מקורית ובכלל הוכרז זוכה אחר והפרס הנחשק נקרע ממני באכזריות. הזוכה, סיפק תשובה מקורית בהחלט:  הוא הקליט את עצמו בסרטון של שלוש דקות, שר שיר שכתב והלחין למחשב הנייד החדש שלו תוך כדי שהוא גם בונה לו בית קטן מעץ(!), את הסרטון הזה הוא העלה ליוטיוב ומשם הפיץ אותו בדף הפייסבוק של HP.
מדובר בתוצאה מכובדת מאד של פעילות אינטרנטית חכמה וממוקדת שעלותה הכוללת בוודאי פחותה מזו של יום צילומים של פרסומת שכזו עם שחקנים ותפאורה. יותר מכך, הסרטון הזה הוא כל כך טוב מסיבה קריטית אחרת – הוא אמיתי, הוא נעשה על ידי בן אדם אמיתי בסביבת מגוריו ועכשיו המונים צופים בו ובתשוקה האמיתית שלו להשיג את המחשב הנייד הזה – מה כבר עסק כמו HP יכול לבקש לעצמו יותר מזה?

"איך חבטת גב היד שלי?" שאלתי את אשתי בעודי מנופף באייפון מצד לצד "מורד, אם אתה שובר את האייפון הזה אתה יכול לשכוח לפחות לחמש שנים הקרובות שתקבל מכשיר כזה חדש, חוץ מזה על מה אתה מדבר? אתה מתכוון להתחיל לשחק טניס?" שאלה, "כן, לשחק טניס ב Wii, זאפ מחלקים ארבעה מכשיריWii  למי שמצטרף כ"פאן" לדף הפייסבוק שלהם, אני הצטרפתי ממש עכשיו ואני מרגיש שאני אחד מהזוכים במכשיר, אין לי ספק בזה". את האייפון שמתי, לכל מקרה, בחזרה בכיס בעוד אשתי, כמובן, לא מגיבה על הדברים וחוזרת לעיסוקיה.

בדומה ל- HP ישראל גם הפעילות של זאפ, הוכיחה את עצמה כמוצלחת מאד. קרוב לחמשת אלפים אנשים שנמשכו לדף הפייסבוק רשומים שם ומקבלים עדכונים יומיים על פעילויות, מבצעים וחדשות ומקושרים בצורה חזקה יותר למותג של זאפ.

נכון, בדומה לאי הזכייה של במחשב הנייד גם ב- Wii לא זכיתי, אבל אני 'לא מרים מקלדת' ואני יודע שמחר הוא יום חדש ומשחקים חדשים עוד יצוצו להם ברחבי הפייסבוק כמו פטריות אחרי הגשם, אני רק אצטרך לקטוף אותן. הרי ברור שאני אזכה. מתישהו.

לקריאת המגזין של "זאפ"

רק הכתבה שלי (ותודה ליוניש על סריקת הכתבה)

facebook, HP, Wii, דה מרקר, זאפ, כתבה, לפטופ, מילואים, נינטנדו ויי, פייסבוק, פרסים, רשתות חברתיות

בא לי לכתוב פוסט טוב, אבל ממש טוב.

לפעמים, יוצא לי לכתוב פוסטים משעממים להחריד, כאלו שאפילו לי לא בא לקרוא אותם, לעיתים נדירות אני מצליח לכתוב פוסטים ממש, אבל ממש טובים, שגורמים לי להתגאות בהם (עד שעובר בערך שבוע וחצי וההתלהבות דועכת).
עכשיו, בא לי לכתוב פוסט פצצות-לגבות-או-כל-ביטוי-אווילי-אחר כזה שיפורסם אחר כך בחורים ברשת, ניוזגיק, Ynet, וואלה, פוסט שאנשים יעבירו בחיל ורעדה מאחד לשני במייל או בפייסבוק, פוסט חוצב להבות על עתיד הטכנולוגיה שיעבור בטוויטר ואלפי אנשים יעשו לו רי-טוויט, פוסט שינתח בצורה חדה כתער את המצב הטכנולוגי הנוכחי, פוסט שאפילו יגיעו לידיהם של מארק צוקרברג, סטיב גובס וסטיב באלמר (טוב, בעצם תשכחו מהאחרון).

אבל אין לי כרגע מוזה לכתוב משהו שכזה, אז אולי בפעם הבאה.

YNET, בלוג, וואלה, חורים ברשת, טכנולוגיה, מארק צוקרברג, ניוזגיק, סטיב באלמר, סטיב גובס, פוסט טוב, פייסבוק

סרטון אדיר! מלבד הצחוקים והבדיחה על חשבון 'הלהוטים לאייפון' יש בסרטון הזה מסר עמוק (ותודה לדובי לילינג שהעביר לי אותו).

HTC, iPhone4, אייפון, אייפון4, אפל, טכנולוגיה, צחוקים

מי שעוקב אחרי בפייסבוק, או בטוויטר, או בשניהם, או בכלל לא, בוודאי שם לב לעובדה שלאחרונה ("לאחרונה" זה מושג יפה. זה יכול להיות חצי שנה, חודש או שבועיים אבל זה תמיד נכנס במושג "לאחרונה" – כי מי באמת זוכר), אני מוצא את עצמי כותב עידכונים דווקא בפייסבוק ומזניח מעט את טוויטר. למה? האם זו מגמה שרק אני מפגין או שהרבה אנשים חולקים איתי התנהגות דומה? האם יש לזה סיבה הגיונית? והאם באמת תצליחו לשרוד את הפוסט הזה עד הסוף? בואו נבדוק.

שווה להתחיל בחידוד ההבדל בין הפייסבוק לטוויטר. רוב האנשים מבינים מהו הפייסבוק ו"מה עושים שם" אבל לא ממש מבינים מה זה בכלל טוויטר. גם כשאני מסביר (או, אם תרצו "מרצה", "מלמד", "משכיל", "מעשיר את הידע") לאנשים אחרים ומצייר להם "מה זה טוויטר" הם לא ממש מבינים את הרעיון עד הסוף.
אז אני אנסה שוב: טוויטר הוא כלי טקסטואלי לחלוטין, עד 140 תווים בלבד, או כמו שהוא מכונה "מיקרו בלוגינג", הוא לא נועד לשיתוף תמונות (למרות שיש שירותים צדדים שמאפשרים זאת כמו Twitpic) כמו גם שיתוף סרטונים. הוא נועד בסך הכול לעידכון קצר וקולע של "מה אני עושה עכשיו". בגלל שהוא מורכב מטקסט בלבד, הוא מאפשר למשתמשיו לעדכן דרכו גם באמצעים פשוטים יחסית כגון מכשיר סלולרי חלש וכבר ראינו שבזכות העובדה שהוא כל כך טקסטואלי ופשוט, הוא שימש את המורדים בהתקוממות האחרונה באירן.

אם נעמיד את קהילת הפייסבוק מול קהילת הטוויטר (שכמובן חופפת בגלל אנשים בעלי חשבונות בשתי הרשתות) נראה מאפיינים ברורים המבדילים בין הקהילות ומהם נוכל, אולי, לעמוד על ההבדלים בין הזירות החברתיות האלו. קהילת המשתמשים בפייסבוק גדולה בהרבה מקהילת המשתמשים בטוויטר, נתונים עדכניים מדברים על כך שלפייסבוק יש 474 מיליון חברים נכון להיום, לעמת זאת, לטוויטר יש כנראה הרבה פחות משתמשים, בסביבות המעל ה-80 מיליון, – אבל לא הצלחתי למצוא נתונים ברורים יותר (אשמח אם מישהו יעזור לי ויפנה אותי למקורות הנכונים).
בישראל, ההבדל הוא אפילו בולט יותר כלומר קהילת הטוויטר הישראלית היא קטנה בהרבה מקהילת הפייסבוק הישראלית שמונה, נכון להיום, כ- 3 מיליון חברים שזה כמעט חצי מדינה (אם כי מסך כל משתמשי הפייסבוק בעולם אנחנו רק 0.63%)

אפשר לראות שבעוד קהילת הפייסבוק מגוונת מאד, אל הטוויטר מתחברים דווקא אנשים מסוג מסויים כמו בלוגרים, אנשי מדיה חברתית, אנשי שיווק וארגונים עיסקיים. גם אופי השימוש בפועל יכול לעזור לנו לאבחן את הרשתות, בעוד הפייסבוק מאפשר לשמור על קשר עם בני משפחה (לי לדוגמה, יש קרוב משפחה מסויים שעונה בקביעות על סטאטוסים שאני מפרסם בפייסבוק, הוא נוהג ללעוג לי ולקוות שאלעג לו בחזרה. מה לעשות, משפחה לא בוחרים), מציאת חברים מן העבר וסתם "אנשים מהתעשייה". הטוויטר, לעמת זאת, מחבר אותך עם מעגלים אחרים לגמרי. לא תמצא שם חברים מהעבר וגם אם תנסה תתקשה מאד למצוא אותם, וזה בסדר כי זו לא המטרה של טוויטר, המטרה היא לעדכן, במהירות ובקלות מה אתה עושה או באיזו כתבה מצויינת נתקלת עכשיו (כמו למשל בפוסט הזה. בואו נתרגל – תפיצו את הפוסט הזה לכל החברים שלכם בטוויטר. הצלחתם? מעולה! כל הכבוד! תמיד האמנתי בקוראים של הבלוג הזה למרות שהם קוראים את הבלוג הזה).

לי אישית, כמו שטרחתי לציין יש חשבון גם בטוויטר וגם בפייסבוק, ולאחרונה, כמו שטרחתם לקרוא בתחילת הפוסט, אני מוצא עצמי מעדכן דווקא את החשבון שלי בפייסבוק. אם אני רוצה להיות אמיתי עם עצמי אני חושב שהסיבה האמיתית היא התחושה שהפייסבוק היא הזירה האמיתית בעוד הטוויטר הוא מגרש משחקים לאלו שמבקשים לעצמם תחושה של "לא להתערבב עם ההמון" או סתם להיות מיוחדים. אולי אני טועה, אבל זו התחושה שלי ואני מניח שיש לי עוד שותפים רבים לתחושה הזו.

אממ… עם הכתיבה מגיע התאבון – נראה לי שאחזור לעדכן גם שם.

facebook, Twitter, אינטרנט, טוויטר, ישראל, מספר משתמשים בטוויטר, מספר משתמשים בפייסבוק, פייסבוק, רשתות חברתיות

הפוסט מוקדש לאישתי היקרה שתמכה בי ברגעים הקשים בהם הפנמתי את העובדה, שכמו הרבה חברות טכנולוגיות, אפל לא מושלמת

אני אוהב דרמות, יותר משאני אוהב דרמות אני אוהב דרמות טכנולוגיות. "מה זה דרמות טכנולוגיות? מה מורד מתחיל להמציא פתאום מושגים? למה אנחנו בכלל ממשיכים להכנס לבלוג שלו?" ובכן, אין ספק שאתם מעלים שאלות קשות ונוקבות ואני מציע לכם להתמודד איתם בגבורה ולא לטאטא מתחת לשטיח, אלא אם כן האישה שלכם הכריחה אתכם לטאטא את הרצפה ואז באמת הכי קל להעיף הכול מתחת לשטיח. לא שאני עושה את זה.

השבוע, הושק האייפון 4 החדש. כן, אני מודה, התרגשתי והתלהבתי מאד, אבל בסופו של דבר בחרתי לשדרג את האייפון 2G-קלאסי שלי (כן. יהיה פוסט פרידה מרגש) לאייפון 3GS (כן. יהיה פוסט חיכיתי-לך-כל-חיי מרגש אף יותר), אבל התקלות שהתגלעו (הע' היא בכוונה – אני כותב עם כישרון) מטרידים מאד וגרמו לי להרהר בשאלה "אפל לאן?".

אפל, שיש לה מקום של כבוד בתעשיית הטכנולוגיה העולמית, מושכת את תעשיית הסלולר לאן שהיא רוצה מאז שהשיקה את האייפון הראשון. היא גרמה לסמסונג, מוטורולה ונוקיה לצאת במהירות עם מכשירים תואמי אייפון מגוחכים שגרמו להם להיראות כחברות שיודעות רק להעתיק, וגם את זה בצורה גרוע ("צריך גם לדעת איך להעתיק" לימד אותי פעם מורה חכם), אפל כופה על ספקיות סלולר בכל העולם להסכים לדרישות המגוחכות שלה שאף יצרן אחר לא היה מעז להציע אפילו בצחוק, ובנוסף, מושכת חברות מחשבים רבות לשוק הטאבלטים שהיא בכלל לא המציאה, אבל אין ספק שהיא זו שהעלתה את השוק הזה על המפה.

אבל משהו נסדק השבוע. לדעתי, כשמנכ"ל אפל עונה ללקוח הפשוט שתוהה למה המכשיר שקנה במיטב כספו סובל מירידות קליטה מבהילות שזה בגלל שהוא "הוא לא מחזיק נכון את המכשיר הסלולרי", או מסביר את הכתמים הצהובים על המסך כ"דבק מסך שעוד לא התייבש", זה לא נשמע טוב. והאנשים מקשיבים, הם מקשיבים ומפנימים שמישהו עושה מהם צחוק.

נכון, אפשר להגיד שחלק מהדברים שאפל עשתה עד היום זה צחוק מהלקוחות שלה (נעילת מכשירים, סינון אפליקציות, איכות צילום מגוחכת, you name it) – אבל הפעם זה בצורה כל-כך בוטה וכל כך מכוערת שזו ממש וובוזלה שזועקת לך באוזן (קול שופר שלפני ראש השנה, אם תרצו דוגמה מהמסורת היהודית. בכל זאת, אני באמת מתיימר לכנות את הבלוג הזה "חינוכי").
עוד מוקדם להמר (היחס כרגע הוא 7:1 מי נכנס? מי נכנס??), אבל נראה לי שהרבה משתמשים בעולם מבינים שאין משהו קדוש במוצרים של אפל והם שווי ערך, אם לא פחותים לעיתים, ממוצרים של חברות טכנולוגיות אחרות. נראה לי גם שמלך ההר החדש מתחיל להפנים שיש לו בעיה למרות שעדיין לא התקבלו נתונים על ירידות חדות במכירות.

מצד שני, יכול להיות שאני טועה (כן, לפעמים אני טועה) וכמו שהאייפון 3GS לווה בקולות זועמים על התחממות יתר בליווי כמה "מומחים" שלעגו וסיפקו לנו שימושיים "יצירתיים" עם המכשיר המתחמם, כשבסוף המכשיר הוכיח את עצמו כמוצלח למדי ונטול תקלות מוזרות שכאלו.

יהיה מעניין, זה בטוח.

אייפון 4, אין קליטה, אפל, אפל לאן, בלוג, דרמות טכנולוגיות, טכנולוגיה, כתמים צהובים